ביקורת ספרותית על שרודר - פרוזה # מאת אמיטי גייג'
ספר בסדר

---

שרודר/אמיטִי גייג'
Schroder/Amity Gaige
מאנגלית: עפרה אביגד.
הוצאה: ידיעות ספרים, ספרי חמד, 2015
269 עמ', לא כולל תודות.


זוגות גרושים, משמורת על הילדה, וחטיפה. אם החטיפה הייתה מתוכננת, זה כבר עניין אחר.

הספר המתחיל בכתיבת המכתב שבה אריק כותב לגרושתו כמכתב התנצלות למה הוא חטף את מדו, בתם בת ה-6.
"לורה יקרה. לו היינו שוב רק שנינו לבד, יושבים יחד ליד השולחן המטבח בערב, הייתי בוודאי קורא למסמך הזה רק מכתב התנצלות." (עמ' 10).
אריק הוא רמאי, ובמכתב שהוא כותב לאישתו לשעבר הוא מציין זאת.

אריק שינה את שם המשפחה מ"שרודר" ל"קנדי" – שושלת ידועה ומוערכת בארצות הברית, "אבל אני אגיד לך: אני חושב שלא חששתי כי הפכתי לאריק קנדי לפני זמן רב כל כך ובהכרת תודה כל כך, עד שכעבור שנים באמת ובתמים הייתי אריק קנדי, יותר משהייתי מישהו אחר." (עמ' 34).

אריק נולד בגרמניה המזרחית, התייתם מאימו כשהיה בן 9, אבא שלו חי בחוץ לארץ בתור יזם והוא בקושי מתראה איתו. אבא שלו שתקן, ואת דבריו שהוא עושה במרמה אביו לא יודע מזה.
את אישתו לורה הוא הכיר כאשר היא קיבעה את ידו של ילד.

כאשר הוא היה מובטל הוא היה אבא במשרה מלאה, דאג למדו, היה איתה כל השנה בבית. הוא אהב מאוד את מדו והיה די מאוכזב מהסכם המשמורת שקיבל.

הדמות של הילדה מדו, מתוקה מאוד בספר, אי אפשר שלא לאהוב אותה. מדו היא ילדה מחוננת, אסמטית.
"למעשה, אני לא יפה. אני די יפה. רפונזל יפה." (עמ' 121).

בכל פרק יש שם, ועם הסבר שקשור לפרק, הקריאה לא הייתה רציפה, וכן יש תרגום והסבר לדברים לא ברורים. הספר נכתב על ידי סופרת שמספרת את סיפורו של אריק שרודר, מה שהיה די מרשים.

קראתי הרבה המלצות על הספר ומה שסיקרן אותי זה סיפור החטיפה. לפי דעתי יש פוטנציאל טוב שלא מומש כמו שצריך.

הקריאה לשיקולכ/ן.

» ביקורות נוספות של סיון שמש
» ביקורות נוספות על שרודר - פרוזה #