ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 בספטמבר, 2015
ע"י BookLover
ע"י BookLover
"ניסיתי לחשוב למה ניסיתי להתמודד עם הכול לבד והחמרתי את המצב, איך הצלחתי להפוך חיים אמיתיים למרק שבור במקום ארוחת בוקר פשוטה"..
~מכיל ספוילרים~
סיימתי את הספר הזה לפני עשר דקות. מיד רצתי למחשב כשהאירועים עוד צרובים במוחי, כדי לכתוב את הביקורת המהימנה והאמיתית ביותר שאפשר.
אז נתחיל.
אחיה הגדול של רואן מת. המשפחה כולה באבל, אביה של רואן עזב אותם, אימה שקעה לדיכאון ורואן נשארה להתמודד לבדה עם הגידול של אחותה הקטנה, סטרומה.
היו לי כמה בעיות עם הספר הזה. הדבר הראשון והעיקרי- הרפר. ההיפי האולטימטיבי. גר באמבולנס, נטול טלפון נייד, מסתובב בעולם.. אבל מה שהכי הציק לי בנוגע אליו זה שהוא היה זר מוחלט שהזמין את רואן למכונית שלו, והיא פשוט נכנסה. פשוט ככה. מה אם הוא היה חס וחלילה סוטה? פדופיל? היא נתנה לזר מוחלט להיכנס לה לבית, לשמור לבד על אחותה הקטנה.. היא נתנה אמון עיוור בבן אדם שהיא דיברה איתו קצת. זה חירפן אותי במשך כל הספר. עוד משהו שהיה לי בעיה איתו זה התרגום. הלשון לעיתים הייתה לא נכונה, נניח תיאור של שתי בנות עושות משהו בסיומת "ים", כמו מדברים. היה לי גם קשה עם השפה. היא הייתה מאוד אוטומטית, כמו "התקלחתי. אחר כך ירדתי להכין אוכל. בלילה נרדמתי כשחשבתי על ג'ק. התעוררתי והלכתי לבית הספר". אין תיאורים כמעט, כל אירוע לא מנוצל עד הסוף והסופרת עוזבת אותו די מהר..
חוץ מזה, זה ספר נחמד, עד החצי היה נמרח ומשעמם והחצי השני היה טוב. אני חושבת שהיה שווה להשתעמם חצי ספר בשביל להתעניין בחצי השני.
בסך הכל זה ספר על משפחה שכולה, על התמודדות. אולי יש קטעים שלדעתי מיותרים (הרפר) אבל הספר הזה כן גרם לי להבין את האובדן של משפחות שכולות, ועם מה הן צריכות להתמודד יום יום. ספר לא קל, אבל משנה גישה.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
