ביקורת ספרותית על 42.2 - סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה מאת יוסי ריבלין
ספר בסדר

---

החיים כריצה

איך הפכתי להיות רץ ואדם החושב כרץ למרחקים ארוכים, מידי פעם נתתי לעצמי תשובה מסוימת, אבל לאחר זמן מה הסתבר לי כי בזיכרוני, סיפור אחר המסביר באופן שונה את תשוקת הריצה שלי. כך סיפור אחד נארג לתוך סיפור אחר, יחד הם יוצרים את תמונת הפאזל של ריצת חיי.

הסיפורים שלי

גדלתי בטבעון, שם התקיים כל שנה מרוץ סיני, אחד ממרוצי הכבישים הראשונים בארץ. נהגתי להביט במתחרים החולפים במסלול ליד ביתי. ציון חצרוני אלוף ישראל, מסיים את העלייה הגדולה, הוא מתנשף ממאמץ ושועט קדימה, מגביר מהירות לקראת סיום הריצה. ברגע הזה אני מחליט להיות רץ.

עברו מעט שנים והפכתי להיות רץ חבר נבחרת הנוער של ישראל. התאמנתי במינכן בקיץ 72, שם פגשתי את ציון שחזר בפנים נפולות ממרתון לונדון, בניסיון של הרגע האחרון לקבוע את המינימום לאולימפיאדת מינכן. הוא הוכשל על ידי שוטר שניצב לאורך המסלול וכיוון אותו לפנייה הלא נכונה.

גם אני לא הגעתי לאולימפיאדה אחרת, אבל מסיבות אחרות.

חלפו שנים רבות מאז, מידי פעם אני רץ במרוצים, לעיתים אני פוגש אנשים מזמנים רחוקים. באחד מהמרוצים פגשתי את ציון שעדיין רץ כאילה קלילה אף על פי שבעים שנותיו. ציון. פניתי איליו, אני מבקש לברר איתך עניין ישן. איך אתה מרגיש היום לאחר שנים, על כך ששוטר אחד חסר אחריות, הרס את החלום האולימפי שלך. ציון שתק רגע, ולאחר רגעים ספורים הוא ענה בכובד ראש, אני מרגיש שזכיתי בחיי, בגלל הטעות הזאת. אילו הייתי מגיע למינכן יכול להיות שלא הייתי חוזר.

הסיפורים שלי הם לעיתים קרובות גורליים, חובקים חיים שלמים, לעיתים הם מתחלים במשמעות אחת ולאחר שנים רבות, הם מקבלים משמעות הפוכה. אוי, אוי, איך זה שסיפורי הריצה שלי כל כך כבדים, כמו ריצה מתישה ומכבידה במעלה הר שאין לו קץ ?

הסיפורים של יוסי ריבלין - מה זה אומר עליו ועלי ?

את המשמעות לשם הספר של ריבלין יוכלו להבין רק רצים, 42.2, הוא מספר המציין את הקילומטרים בריצת המרתון. הוא מעיד על כך, שיוסי שייך לעלית הרצים החובבים ששמו להם כמטרה לרוץ מרתון בתוצאה סבירה. יוסי פותח את סיפרו, בסיפור המרתון הראשון שעבר בחייו, אותו הוא סיים באמבולנס, מעורפל חושים, מה שלא הרתיע אותו לחלום על הריצה הבאה.

יוסי שייך לזן אחר של רצים, הוא אומנם תחרותי, אך מעולם לא היה ספורטאי הישגי, ולא חווה החמצה, או נפילה גורלית. הוא עוסק גם באופניים, ובטריאתלון, רוכש את הציוד הטוב ביותר, הוא קליל, חברותי, מכיר רבים מהרצים בשמם, ואף את סיפור חייהם. גולי מחפשת אהבה טוטאלית, אבל בינתיים היא מצאה אהבה בריצה, כך חולף יוסי ליד הרצים בריצה ומספר את סיפור חייהם.

אז מה יוסי יכול לחדש לי בסיפוריו, את תפיסת עולמו המייצגת תרבות ריצה אחרת.

אני זאב בודד ברצתי. יוסי הוא אדם שרץ בחבורות רצים. אני גדלתי לתוך הריצה כאינסטינקט בסיסי שלא בקש משמעות, יוסי הוא דעתן, המחפש משמעות לריצת חייו, אך הוא לא חופר לעצמו תיאוריות על ברצינות תהומית, אלא דן במהות הריצה בחייו בקלילות ובהומור רב. שתי סיבות עיקריות גורמות ליוסי לרוץ, האחת בריאותית, מחלת עור כרונית, ממנה נרפאה בזכות הריצה. הסיבה השנייה, יוסי עושה תיקון באמצעות הריצה לתדמית העבר שלו כפדלאה, כעת בזכות הריצה הוא הפך לאדם אחר עם יכולות אתלטיות, המעידות על כוח רצון, את חולשתו הפך יוסי לעוצמתו.

ליוסי ולי אהבה משותפת נוספת, הספרים, אלא שהוא הצליח לגרום לי לקנא בו בכך שמצא משהי לרוץ איתו, איתה הוא משוחח על ספרים, "שואה שלנו", ו"בית האלוהים". פעם לפני שנים רבות היה לי חבר לריצה איתו שוחחתי על חיים וספרים, הוא עבר לעיר אחרת, מאז אני רץ בודד, מעולם לא חיפשתי עוד חברות לריצה, טוב לי עם הלבד שלי, סיכמתי את הבחירה שלי.

הריצה היא מרחב מזמין למפגשים אנושיים, היא פותחת לבבות, מסירה מחיצות ויוצרת מצב בו הרץ מקשיב ונחשף לעולמו הפנימי. את החיבורים האלה מצליח יוסי לספר היטב ב 21 מסיפוריו, חלקם טובים ומרגשים וחלקם פושרים. אני שקראתי אותו בפעם השנייה, הרגשתי איך מסיפור לסיפור, הספר נוגע בנשמתי, מפוגג את התווית שהדבקתי ליוסי כג'וגר ( רץ חובב ) ופילוסוף בגרוש. רוץ יוסי, רוץ, מצאתי את עצמי קורא בסיום הספר, מי יודע אולי פעם עוד נפגש ונרוץ יחד.

הספר הזה כמו שהבנתם, נחמד ומיועד לרצים, או לכאלה המבקשים להבין ריצה כחיים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על 42.2 - סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה