ביקורת ספרותית על פראני וזואי (הוצאה מחודשת) מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר טוב

---

בבתי ספר מלמדים בקמפיין חדש-ישן ש'האחר הוא אני'. האחר שבקמפיין מתכוונים אליו הוא אחר ממש, כזה שאפשר לתייג בתווית.

אבל בטח, ובטח מנקודת מבטו של קורא של סלינג'ר, ילדי בית הספר לא קונים את כל מה שמנסים למכור להם. לזכותם, הם בעלי חשיבה חופשית יותר.

פראני וזואי מתמודדים, בישירות, עם אחרים קרובים ליד הראש: אחר שהוא חברי משפחתם, משפחת גלאס. ואחר, אנשים שנמצאים קרוב לתחום עיסוקם של פראני וזואי, החומרי. הרוחני. המקצועי. קרובים לעולם האומנות אצל זואי השחקן, לעולם האקדמיה במקרה של פראני.

'האחר הוא כמעט אני' נמצא בספר, ולא רק אחר שונה כלכך שזה קל להגיד שכן, האחר הזה הוא אני. ולחשוב הוא אני כמו שאני יפני.
ופראני וזואי מדברים עם הכמעט אני כי, בכל זאת, מה אני. כשדמות עומדת מוקפת במראות זה מתעתע, והרושם שנוצר הוא של אני מפוצל. כמו הרגע המפורסם באזרח קיין, כשדמותו של איל העיתונות משתקפת ממראות שונות.

ויש גם את הרחוב האלמוני שהוא אחר, כמו הקהל של תוכנית הרדיו "it's a wise child". חידון הרדיו שבו מככבים ילדי משפחת גלאס.

» ביקורות נוספות של יואב
» ביקורות נוספות על פראני וזואי (הוצאה מחודשת)