ביקורת ספרותית על קו המלח - כרכים א+ב - ספריה לעם #692 מאת יובל שמעוני
ספר לא משהו

---

כשהייתי ביסודי והייתי הולכת לספרייה הקטנטנה בשכונה שלי פעמיים בשבוע להחליף ספרים, לא הייתי שואלת ספרים של פחות מ-200 עמודים, כי הרי ממילא הם יסתיימו לי תוך שעה-שעתיים וחבל לבזבז מקום לספר ארוך יותר. היום כמובן אני מבינה שלא רק האורך של הספר, או משך הזמן נטו שהוא מעביר לך בנעימים, הוא העיקר, ולמדתי ליהנות גם מספרים קצרצרים ממש. וכך קרה שלקחתי מהספרייה את "קו המלח", שמשתרע על פני שני כרכים עבים וכמעט 1,000(!!) עמודים, ולא הצלחתי לסיים אותו. ולא בגלל מיעוט פנאי לקריאה - יש שפע של זמן בשבתות הקיץ האלו - אלא בגלל שהרגשתי שאני מבזבזת את הזמן וכוח הריכוז שלי על ספר שלא מוביל לשום מקום.

הספר מתחיל עם עיירה באחת מארצות הסטן שבין רוסיה להודו, ומדלג משם בין רוסיה המהפכנית, אנגליה הוויקטוריאנית, קולוניה זערורית ונידחת בהודו ותל אביב של שנות התשעים. קו העלילה הבסיסי כולל שתי משפחות מקבילות של סב-אב-בן שמסתבכות בין האירועים ההיסטוריים שסביבן ליחסים המשפחתיים והרומנטיים שלהן, וגורמות להן לעשות כמה מעשים מופרכים, להתפצל בדור אחד ולהצטלב חזרה בדור אחר. בעיקרון, רומנים היסטוריים עם שילוב של הגורל היהודי (אחת המשפחות יוצאת מכפר נידח בתחום המושב של רוסיה האנטישמית) הוא בדיוק זן הספרים שאני אוהבת במיוחד, ורוחב היריעה אמור להכיל את דילוגי הזמן והמקום האלה באופן שיאפשר להם להתפתח לאיטם. הבעיה היא שכל מקום כזה או תקופה כזו בספר כולל שפע של דמויות, מערכות יחסים, סיפורי רקע עלומים, סכסוכים אישיים ולאומיים ועוד ועוד, ועד שהקוראת מתאפסת על מי נגד מי במקום אחד, הסופר מדלג 90 שנה קדימה ואלפי קילומטרים מערבה ומתחיל מחדש. בנקודות מסוימות הדמויות או סיפורי הרקע דומים מכדי לאפשר אבחנה ממשית ומתישים מרוב ניסיון להיזכר איזו שנה זו ולמה הוא נוסע מאנגליה להודו ולא ההפך. בהתחשב בכך שהכל מלא בהרהורים פילוסופיים ובמיסטיקה לסוגיה (אל תשאלו) ושכל דמויות האבות ובנים לסוגיהם הן קטנוניות, אובססיביות וחדלות אישים באופן שקשה נורא לאהוב או להזדהות איתן, קל מאוד לוותר על ניסיונות האיפוס האלו.

ויודעים מה - נניח שבכל זאת רותקתי לאחד מקווי העלילה. נגיד שאחת הדמויות נגעה לליבי, ושגורלה הדאיג אותי וסיקרן אותי וחיכיתי לגלות מהי הטראומה שהסופר מרמז אליה או מהי תוכנית הנקמה שהיא מתכננת - בסוף יותר מ-500 עמודים וכל הכרך הראשון כבר גיליתי את רוב אלו, אז למה נחוצים 400 ויותר העמודים של הכרך השני? המשכתי לקרוא עוד קצת בניסיון להבין אם יש תפנית בעלילה או דמויות חדשות, אבל לא היו כאלו. הדמויות המשיכו לחלום ולהתפלסף והסופר המשיך לדלג ולעצבן, ולי נמאס. יתכן שקורא עם יותר אורך רוח או עניין באחת התקופות ישרוד עד הסוף; לי נראה שזה לגמרי לא שווה את זה.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על קו המלח - כרכים א+ב - ספריה לעם #692