ביקורת ספרותית על הצד האחר של האי מאת אלגרה גודמן
ספר לא משהו

---

ראשית, אומר שהכוכבים שאני נותנת זה שלוש וחצי ולא ארבע.

טוב, בדיוק הרגע סיימתי לקרוא את הספר.
אני מותחת את אצבעותיי עד שיש "קלאקים" מעצבנים כאלה ומציבה את ידי על המקלדת של הלפטופ שלי.

אני חייבת להודות, התרשמתי לטובה מהספר. איכשהו.

נתחיל מההתחלה:
תכננתי לקחת ספרים מהספרייה לחופשת הקיץ. על מדף הספרים הנבחרים ראיתי נערה על חוף, הים, צופה לעבר האופק ולבושה בגופייה לבנה, שמתחתיה רצועת בגד-ים וחצאית פרחונית.
לא משהו.
הסתכלתי על התקציר. טעות ראשונה.
הוא נראה סביר, אולי עוד חיקוי חביב. למרות, שאני לא אוהבת לומר על ספרים שהם חיקוי כי בכל זאת הסופרים ישבו עליהם איזה שנה או חצי שנה, חשבו, רשמו, שינו וערכו. אבל מה לעשות שזה קורה וכשזה קורה, אני אומרת.
אז בכל אופן, הראיתי לחברה את התקציר. גם לה הוא נראה סביר. טעות שנייה.
אז רשמתי את הספר עלי אצל הספרנית. מכאן אתן לכם להחליט אם זו טעות או לא.

הספר מתחיל שאונור בת 10. 10!! כבר הרבה זמן (נראה לי שאף פעם) לא נכתב ספר דיסטופי עם גיל כל כך צעיר לדמות הראשית. אפילו לא ב'מעניק'.
התחלתי לקרוא. ההתחלה סבירה, וכרגיל, התעניינתי כיצד הסופרת מציגה את העתיד כפי שהיא רואה אותו. כי אלו הספרים הפוסט אפוקליפטיים, דיסטופיים, אוטופיים או שבגדול הספרים על העתיד. זה מה שהסופר חושב/רוצה/מפחד שיקרה בעתיד.
ולאט לאט הרגשתי שקיעה בעלילה. הרגשתי שחזרתי גם אני לגיל עשר במובן הרע של המילה. הרגשתי שהכתיבה אולי ילדותית. ואני יכולה לומר על עצמי, אני בגיל שלוש עשרה הייתי יותר בוגרת ממנה!
הרגשתי איך אני זונחת את הספר לטובת ספר שחברה שלי השאילה לי. הרגשתי שאני מקריאה ספר לבן דוד שלי או משהו כזה.

אבל...
אז אנחנו מגיעים לקטעים מעניינים. בערך מהקטע ש*סליחה ספוילר, ההורים שלה נעלמים*
או בגדול מעמוד 200 או סוף עמודי המאה.

הרגשתי איך אני גם רוצה להכות את הלנה והסטר הזו (תמיד היתה לי תחושה שהלנה זה שם לדמות רעה. גם "הדבקתי" את השם הזה לדמות רעה באחד הספרים שלי. הסטר זה סתם שם מכוער באנגלית). ואני אומר להגנתי, אני ילדה מאוד לא אלימה. אבל זה הגיעה להן. אני אכה/אבעט במישהו רק אם זה באמת מגיע לו ולהן זה הגיע. שאני מעוצבנת על המנהלת שמביאה עונשים ובכלל על איך שהעתיד שם נראה.
אז רק אומר, אל תעזבו את הספר הזה. אל תינטשו אותו מוקדם מדי. תחכו בסבלנות.

ועכשיו אומר דברים פשוטים על שמות הדמויות: אונור- שם חביב, הליקס- בהתחלה שקראתי את התקציר לא הבנתי אם זה שגיאת כתיב, עיני מבלבלות אותי או שזה בכלל שם של מישהו-שם מוזר בגדול. קוונטיליאן- אומר ככה. למה כולם כותבים עכשיו ספרים עם השם הזה? גיוון בשמות! בטח יש עוד שמות ב-Q באנגלית פרט לשם הזה. לפני זה קראתי את ערי נייר שלדמות הראשית גם קראו בשם הכמעט זהה הזה- קוונטין. וקראתי גם תוך כדי ספר שקוראים לו 'הקוסמים' שגם לדמות הראשית שם קוראים קוונטין (ביקורת לספר בהמשך). למה שמים את השם הזה? בלי להעליב, זה שם לא יפה לפי דעתי!
וכאמור, הדמויות ילדותיות מאוד

אבל העמודים שציינתי קודם מרתקים. פשוט מעניינים. אז אמליץ על הספר רק בגלל זה.
שני דברים: א. בהוצאה לא שמעו על פסיקים? הם כל הזמן אמרו, והנה ציטוט-
"אונור ואבא שלה ואמא שלה והתומפסונים." פסיקים היו יכולים לחסוך כמה ו' מיותרים. וגם שפה גבוה יותר. ב. וזה לא ממעון להוצאה, שמתם לב שעכשיו כולם מתעסקים בחץ וקשת? יש הרבה כלי נשק קרים (כלי נשק ישנים יותר שאין בהם אבק שריפה,כמו כידון, חרב, פגיון, שרשראות, נונצ'אקות אם ככה כותבים את זה ועוד כמה) רבים ואחרים כמו אלו שצוינו בסוגריים .למרות שידוע לי שיש מבחר 'מוגבל' שלפעמיים לא מתאים לעלילת הספר, עדין הייתי שמחה לגיוון. אבל זו בקשה קטנה ו'צנועה' שאשמח שתקרה. שלא ימציאו עוד כלי נשק בעולם האמתי לפחות!!

ועכשיו הגענו לחלק שבעיקר עליו רציתי לרשום את הביקורת. זה חלק שולי, אבל זה חלק מעצבן- הכריכה.
כן, כן, גם אני חושבת שהמשפט "אל תשפוט ספר לפי הכריכה" נכון אבל כאן הכריכה הציקה לי יותר מבכל ספר שאי פעם קראתי.
ואומר למה. הכריכה לא מתאימה למסר של הספר. זה מה שאני חושבת שהמעצבת הגרפית של הכריכה בעברית חשבה (בלי להעליב או משהו גברתי המעצבת או ללעוג. הכל כאן זה השערות): "לה לה לה יש ספר חדש שביקשו ממני לעצב לו כריכה. לה-לה-לה-לה אני מסתכלת על הכריכה באנגלית. כריכה יפה, עם כדור שלג חביב שבתוכו סירה נחמדה. אבל מה מתאים כדור שלג לאי? באי לא ירוד שלג?" (ואני אומר שהכריכה באנגלית מאוד מתאימה לספר. נחזור למעצבת).
"אז, לה-לה-לה, מסתכלת במאגר התמונות שלי על איים. הי, הנה קרובת משפחה שלי שמתאימה לגיל של הדמות. היא על חוף ים, ובאי יש חוף וים. וואי! והיא צופה למשהו לא ברור, והצד האחר של האי זה אומר שהיא רוצה בטח להגיע לשם ומשתוקקת ללכת לשם. יאיי! מצאתי כריכה! ואולי בזכותה לקרובת המשפחה יהיה איזה קמפיין דוגמנות בגלל זה. וואי! היא גם נראית שמחה עם חצאית פרחונית, ובאי הכל פרחוני ומקסים. יאיי! אני מוציאה את הספר עכשיו!" (אני דמיינתי אותה בקול של פקצה כי זה הצחיק אותי. שוב בלי לפגוע ברגשות המעצבת. תדמיינו אותה באיזה קול שבא לכם).
ואיכשהו ההנהלה המנומנמת של ההוצאה אומרת לה "יאללה, יאללה, את יכולה להוציא את זה. רק תני לנו עוד עוגיות שוקולד שתמי אפתה."

אני באמת חושבת שזה מה שקרה. באמת, המעצבת לא קראה לפי דעתי משהו מהספר ורק חשבה שבאי הזה יש ילדה, ים, חוף וצד אחר של אי. הכריכה אומנם לא קובעת אבל זה רושם ראשוני של הספר שחייבים להביע בחשבון! תתחשבי בקוראים החביבים שיקראו את זה. שלא יבינו מה בכלל קשורה הכריכה שנראית כמו הכריכות של ספר "וואו אני ילדה והגעתי למקום חדש" כמו שקורה ברוב הספרים בעברית (סליחה, אני בטוחה שיש עוד ספרים שלא כאלה אבל זה מה שקורה לרוב. שוב, לא כולם).

אז בגדול, ספר חכם אבל קצת ילדותי, הוא היה די צפוי, כריכה מזעזעת שלא קשורה לכלום, דמויות עם שמות מוזרים והיו כמה הפתעות בספר אבל לא רבות. אבל חיבבתי אותו.

עכשיו תחליטו בעצמכם אם הספר הזה הוא טעות או לא.

» ביקורות נוספות של snow fox
» ביקורות נוספות על הצד האחר של האי