כשהייתי ילד קטן היו לנו בבית המון ספרים. ביניהם הייתה לי סדרה שלמה של ספרי ילדים מנוקדים עם גופנים גדולים ויפים שספרים של היום אינם מודפסים בהם יותר. בין השאר היו למשל "ילדי המים" "מסעי הנס אוריין" ועוד - וגם את "נער טס לעבר ים". קראתי אותם כילד אינספור פעמים! הם יצאו עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת בהוצאות: "שטיבל" "מצפה" ו"אמנות" וכולם דרך אגב היו מכורכים בכריכת הבד הצהבהבה, שרואים בתמונה של הספר שבדיוק כמוהו היה לי בבית... אשתי שסיפרתי לה על הספרים הללו הביאה אליי את הספר הנ"ל, שהודפס כבר בשנה מאוחרת הרבה יותר אבל מודפס מ"אמהות" כלומר אותה הדפסה בדיוק של הספר שהיה לי. אינני נוהג היום בכלל לקרוא ספרי ילדים, אבל חשבתי לעצמי; כיצד זה יהיה לקרוא שוב את ספר הילדים הזה, דווקא עכשיו לאחר עשרות שנים... ואכן כך עשיתי... זהו סיפורו של ילד גרמני שמתגנב וטס לאמריקה שם גר דודו אבל הוא מתגנב וטס ב"ספינת אוויר" (בדיעבד אותו כלי טייס עצום מיושן ומסוכן שלאחר אסונות נוראים שאירעו בו הפסיקו להשתמש בו) וראה זה פלא! נהניתי לקרוא את הסיפור למרות העברית המיושנת והבלתי אפשרית שבה הוא כתוב: לנהר קוראים פה "היאור" למשקפת קוראים "מקרבת" והאימא שואלת את בנה "כלום תוכל לשער מי שהיה כאן".... מעניין שגם כשהייתי ילד לא הפריעה לי השפה המיושנת כלל. זכרתי את עצמי קורא את ספר ההרפתקאות הזה ותוך כדי קריאה עכשיו נהניתי מעצם הזיכרון. דרך אגב בסיפור מסופר על מסעדה בניו יורק שהילד הגיע אליה שמפליאה אותו עם אוטומט שמעביר צלחות של מנות על סרט נע לפני הלקוחות שבוחרים להם את המנות - פלאי פלאים שמדהימים את הילד שחי בגרמניה בעוני. כשהגעתי סוף סוף לניו-יורק לאחר שנים, חיפשתי בתמימותי מסעדה כזו והתאכזבתי לגלות, שאם היו פעם כאלה מסעדות – גם הן פסו מהעולם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
