ביקורת ספרותית על רעד - הזאבים של גרייס #1 מאת מגי סטיווטר
ספר בסדר

---

אני אתחיל בזה- רעד לא דומה בכלל לדמדומים. אפילו לא קצת. כמובן, שתי פנטזיות רומנטיות על יצור מיתולוגי ונערה רגילה, אבל אני חושבת שרעד הרבה יותר טוב. כמובן מבחינתי זה לא ממש משנה, כי אני לא ממש אוהבת דמדומים גם ככה, אבל רק רציתי להבהיר את זה.
זה ספר... נחמד. לא ממש מדהים. היו קטעים שלמרות שזו פנטזיה לא הצלחתי להאמין (זהירות ספויילר!!) כמו שאבא שלה שכח אותה במכונית. גם בפנטזיה וגם במציאות אני לא אאמין שאבא שאוהב את הבת שלו- גם אם הוא לא ממש יתייחס אליה- לא ישכח את הבת שלו במכונית, ובטח שלא לכמה שעות. מקסימום כמה דקות. וזה לא הכל, אבל אני אתחיל לפרט. אבל זה משהו שאני יכולה להתמודד איתו, כי הוא הופך את הספר למעניין יותר.
אבל על סם יורד כוכב אחד. חוץ מאשר היותו יצור מיתולוגי שחציו אחת החיות האהובות עליי והעיניים היפות שלו, הוא נראה לי דמות ריקה. הבחור הדכאוני שמגלגל שירים בראש (שדרך אגב, אני חושבת שזה טיפשי לגמרי). סם, אחת הדמויות הראשיות בספר, לא הרגשתי לגביו כלום. אולי בלעדיו הסיפור לא יתקיים, אבל מבחינתי סתם עומד ברקע ומנסה להיראות חלק ממנו.
אני אוריד עוד כוכב אחד, על הדבר הכי מעצבן- הקיטשיות. קיטשיות זה הדבר הכי נורא בעולם. כי זה כל כך לא אמין. ואם זה אמין, יש בזה משהו שגורם לי לרצות להקיא. אני מתכוונת, דברים כמו "הזאב שלי". מה הזאב שלי? הוא הציל אותך, זה נכון. הוא לא שלך.
וכמובן "ילדת הקיץ שלי", זה היה נורא. לא ייאמן, איזו בחילה זה עשה לי.

חוץ מזה, אני מאד אוהבת את הספר. אני מאד אוהבת יותר מנקודת מבט אחת, כי זה מראה לי איך נראה משהו מסוים לאחרים. כמו ההתחלה. סם מדבר בתור הזאב, וגרייס בתור הקרבן. אני חושבת שזה מדהים.
וחוץ מהקיטשיות היו שם ייסורים. (ספויילר) באיזשהו שלב הייתה הרגשה של אהבה כוזבת מציאותית. רגע של אין חיים באושר ועושר. ובתוך הרגע הזה, מגי הצליחה להרניס מתח מסוים. היא נתנה את ההרגשה שהסיפור לא נגמר, ולכן המשכתי לקרוא.

הספר היה מאד נחמד, ואהבתי לקרוא אותו, אבל הוא לא מקבל יותר משלושה כוכבים.

» ביקורות נוספות של inbal
» ביקורות נוספות על רעד - הזאבים של גרייס #1