אני כמובן לא מסכים איתו לגבי עניין ה"דברו איך שתדברו שתמות האקדמיה".
אני לא יכול לשמוע שמדברים עברית בצורה קלוקלת (כמו "עשר שקל").
עברית זו שפה מדהימה וחבל להרוס אותה.

בלי שום קשר, אני חושב שצריך איזושהי רפורמה לגבי הניקוד בעברית. לצערי הרב, מפאת העובדה שלא מנקדים, דוברי עברית רבים לא יודעים לבטא נכון מילים רבות, הן בעברית והן בלועזית (מילים לועזיות שנכתבות בכתב עברי).
שלא לדבר על זה שישראלים רבים בכלל לא מכירים את סימני הניקוד השונים...

חוקרי מדעי הטבע נהגו לחלק את החי בעולם למחלקות שונות. היו שתי מחלקות עיקריות: יונקים ועופות. יונקים נוהגים לשאת את הוולדות שלהם ברחם ולאחר ההמלטה להזין אותם בעזרת הנקה. עופות מטילים ביצים, דוגרים עליהם (או יוצרים סביבת דגירה בצורה אחרת) ולאחר הבקיעה מזינים את האפרוחים/גוזלים בעזרת אוכל שהם מביאים מהסביבה.

זו היתה חלוקה יפה ונהדרת, עד שגילו את הברווזן שטוח הרגל. מתברר שזה יצור שלא מוכן להענות לחלוקה השרירותית הנ"ל, והוא מטיל ביצים ולאחר הבקיעה מזין את האפרוח בהנקה.

חלוקות, קטיגוריזציות וקלסיפקציות הן יצירה אנושית, עניין שהוא בעיקר עניין של תרבות ובחלקו עניין של נוחות. נוח לנו עם מיון. העולם, חפצים, מושגים, שפות. ונוח לנו עם קריאת שמות למחלקות. זה לא משפיע על המציאות, אלא על הדרך שבה אנחנו תופסים אותה.

אז העברית, אם תרצה, היא הברווזן שטוח הרגל של השפות. כי היא עברה תהליך נדיר של מוות ושחזור. יש כמה מקומות נוספים (באירלנד, בסקוטלנד למשל) שמנסים לעשות את זה לשפות נוספות, וזה ניסוי מעניין. האם משנה לי האם זו שפה שמית או הודו-אירופית? לא ממש. עדיין כשאני מנסה ללמוד שפה, קל לי יותר ללמוד ערבית מאשר אנגלית או צרפתית. אבל זה לא ממש אומר משהו. האם משנה לי איך קוראים לשפה? גם לא ממש. אז גלעד צוקרמן רוצה שיהיה שם אחר מאשר השם של השפה שבה נכתב התנ"ך. זה ממילא קורא. במקרים הנדירים שבהם התנ"ך מתיחס לשפתו הוא קורא לה "יהודית" (אפשר לראות בספר עזרא).

ההגייה שונה. קשה לי להבין איך אפשר לדעת מה היתה ההגייה המקורית, אבל ההגייה של עברית בת ימינו, שבה אני ואתה מדברים, שונה גם מההגייה האשכנזית שבה התפללו יהודים באירופה, ובה דיברו ביאליק ואחד העם. ההגייה האשכנזית קוראת קמץ בתור O, משתמשת בע' בתור E, וקוראת ת' נטולת דגש כמו S. ועדיין לא ברור לי איך הגייה שונה יוצרת שפה שונה.

אלא מה? יש לדבריו של צוקרמן גם השלכה מעשית. הוא לא רוצה שיהיה תקן שפה בכלל. דברו איך שתדברו שתמות האקדמיה. זה דיון אחר. הוא דיון כללי, הוא רב שנים, והוא לא יגמר במהרה.

גם איטלקי שידברו אליו בלטינית יבין פחות או יותר. אין זה הופך את שתי השפות לאותה שפה.

עברית מודרנית אמנם מושתתת על עברית עתיקה, אך יש לה השפעות רבות נוספות.

מה אתה אומר - אם דוד המלך היה מדבר אלי האם הייתי מבין את שפתו - כי את התנ"ך אני פחות או יותר מבין - אז מה זה לא עיברית ?

נצחיה,
קודם כל תודה רבה גם לך על הפירוט! :-)

- אני לא טוען שעברית מודרנית היא שפה הודו-אירופאית. אני חושב שזו שפה שמית שיש בה מאפיינים הודו-אירופאים.

- ה-ק' וה-כ' הן אכן טיעון טוב, אף על פי שגם יש כאלה שהוגים אותן שונה (אך בכמות קטנה הרבה יותר). יש כמובן עוד הרבה דוגמאות כאלו שלא התייחסתי לכולן, כמו צ למשל שבעברית מודרנית נהגית כ-ts (שאול משפות סלביות) ובעברית עתיקה זה נהגה כ-S נחצי.
ה-ר' מתנהגת כעיצור גרוני בכללים של השפה העברית, כך שאני סבור שההגייה שלה היתה גרונית (אולי קרובה במיקום שלה קצת ל-ע' הערבית). בכל אופן, זו לא ה-ר' הישראלית ששאולה, כנראה, מגרמנית.

- אני אכן חושב שבעת חידוש השפה העברית הביאו בחשבון את המקורות הקדומים ולא חידשו אותה בניתוק מכך.
במבחן התוצאה: דוברי עברית בימינו אכן יכולים לקרוא את התנ"ך, אך לא בהכרח מבינים מה שהם קוראים.
דוברי אנגלית מתקשים בקריאת שפתו של שייקספיר מאחר שמדובר באנגלית עתיקה שנקראת באנגלית בת זממנו:
Anglisc או Englisc או Anglo-Saxon או Old English.
כלומר מדובר פה בשתי שפות שונות בעלות שם שונה. ונכון שזה לא אומר שאנגלית מודרנית שייכת למשפחת שפות אחרת מאנגלית של ימי הביניים. ההבדל בין זה לעברית, זה שעברית הוחייתה על ידי יהודים אירופאים שבחוסר מודע השתמשו במבנים של שפות האם האירופאיות שלהם, ועשו למעשה "מישמש תחבירי". עדיין זה לא הופך את השפה להודו אירופאית, אך אי אפשר להתעלם מההשפעה ההודו אירופאית על העברית החדשה.

עכשיו גיגלתי קצת, וראיתי שבלי דעת כיוונתי לדעת גדולים ממני. ואני שמחה להיתלות באילנם של צביה ולדן וגיא דויטשר:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1257538

נים תודה רבה לך על הפירוט הרב בתגובה. עכשיו אפשר להתיחס.

(*) מבנה השפה - אכן המבנה היום שונה בחלקו מהמבנה המקראי, ותואם יותר את לשון המשנה (תקופת המאה הראשונה לספירה). זה עדיין עתיק, ולא בהכרח הודו אירופי.

(*) צורת הפועל השתנתה כי שפות הן דינמיות. למעשה מה שאתה אומר שהשימוש ב"וו ההיפוך" נכחד. זה נכון, ועדין לא הופך שפה לשפה אחרת.

ההגייה:
אין לדעת מה היתה ההגייה המקראית. נכון שיש היום עיצורים שאין להם בידול בשפה הדבורה, מצד שני, הח' והכ' הן לא דוגמה טובה, כי עדיין יש ההוגים אותם בבידול. הק' והכ' הם כבר טיעון טוב יותר, אם כבר. אין לדעת כיצד נהגתה ר'.

בנוגע לתנועות זה סיפור מורכב הרבה יותר, בגלל שמה שאנחנו עושים היום הוא מיזוג של שתי מסורות, מסורת ההגייה עם מסורת הניקוד. מסורת הניקוד היתה משולבת בהגייה אחרת, שבהעדר הקלטות אין לדעת מה היתה בדיוק. שוב, זה לא הופך שפה לשפה אחרת.

הקפאת השפה העברית: נכון שהיא הוקפאה ונותרה כמעט רק בתפילות ובלימוד התנ"ך (אם כי משוררים בימי הביניים כתבו בעברית), אבל בעת החידוש שלה הביאו בחשבון את המקורות הקדומים, ולא חידשו אותה בניתוק מכך.במבחן התוצאה: דוברי עברית בימינו יכולים לקרוא את התנ"ך, בעוד שדוברי אנגלית בימינו מתקשים בקריאת שפתו של שייקספיר. העובדה שבשפתו של שייקספיר היו הברות שנקראו בצורה שונה מאלה של ימינו, לא גורמת לאף חוקר לטעון שאנגלית מודרנית שייכת למשפחת שפות אחרת מאנגלית של ימי הביניים.

@נצחיה,

כל שפה, למעשה, שואלת מילים משפות אחרות. כמו שאת אומרת, עברית עתיקה ספגה כשליש מהמילים שלה בשפות אחרות. זה לא סותר.

התיאוריה של גלעד צוקרמן היא אמנם שנויה במחלוקת, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעברית המודרנית שונה בהרבה מהעברית העתיקה.
בספר הוא נותן דגש לתחביר. בעוד שבעברית עתיקה הפועל קודם לנושא ("ויעשה אברהם משתה גדול"), בעברית מודרנית הנושא קודם לפועל ("אברהם עשה משתה גדול"). יש פה איזושהי תבנית הודו-אירופאית. כמו כן, שימי לב שגם צורת הפועל השתנתה. בעברית מודרנית אין את הצורות - וירא, ויעשה, וילך וכו'.

כמו כן, אי אפשר להתעלם מהשוני בהגייה. יש מספר שינויים לא קטן בהגייה בין שתי השפות:
1. בעוד שבעברית מקראית ח' ו-ר' הם עיצורים גרוניים, בעברית מודרנית ה-ח' זה עיצור חוכך וילוני/ענבלי (Velar/Uvular Fricative) וה-ר' זה עיצור מקורב ענבלי (Approximant Uvular)
2. ה-ע' נהגית כמו א' בעברית מודרנית, בעוד שבעברית עתיקה היא לועית.
3. בעברית מודרנית, אותיות בג"ד כפ"ת לא נהגות שונה עם דגש ובלי דגש, למעט ב', כ' ו-פ'. בעוד שבעברית עתיקה יש שוני בהגייה של כל האותיות הללו.
4. בעברית עתיקה היו יותר תנועות, הניקוד בעברית הוא הוכחה לכך. בעברית מודרנית יש רק 5 תנועות, כך שאין הבדל בהגיה בין קמץ לפתח, בין סגול לצירה, בין קבוץ לשורוק וכו'...

דבר נוסף וחשוב הוא שעברית לא שימשה כשפת אם במשך 2000 שנה! כלומר, לא היו דוברים ילידים של השפה, מה שבאופן טבעי יגרום לשינויים מאוד גדולים בשפה.
אליעזר בן יהודה לא היה דובר ילידי של עברית. הוא רק ניסה להחיות אותה, ויצר למעשה שפה חדשה.

@אוקי,

זה שגלעד צוקרמן פרובוקטור, לא הופך את התיאוריה שלו למשהו גרוע.
גם נועם חומסקי פרובוקטור, והרבה יותר מגלעד צוקרמן, ובכל זאת, הוא אבי הבלשנות המודרנית עם תיאוריות מאוד הגיוניות.

מעניין.

גלעד צוקרמן הוא בעיקר פרובוקטור שעסוק' ב"לעשות רעש" עם כלום מאחוריו.

מהמעט שכתבת כאן זו נראית לי תיאוריה מוזרה. שייכות של שפה אינה אוצר המילים שלה והשתייכותו (והרי גם העברית העתיקה ספגה כשליש מהמילים שלה משפות אחרות כמו אשורית, ארמית, בבלית ועוד), אלא ממבני השמות, הפעלים, והמשפטים. העברית המודרנית, גם כשהיא לוקחת מילים מרוסית ומאנגלית, מכניסה אותם לתוך מבנה "עברי" שכולל מציאת שורש והטיות על פי בניינים. כך גם במבני המשפט.