הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 בינואר, 2015
ע"י מ-פיש
ע"י מ-פיש
גילוי נאות: קראתי ואהבתי מאוד מאוד את "הזקן בן ה-100..". המון קוי דמיון. מופלג, מטורף, מלעיג, חכם ו..חסר אונים, בסופו של דבר וזה בסדר גמור. חלק מהחיים.
הספר נחלק לשניים: החצי הראשון, השוטף והמחוייך (גם הסופר ואנוכי) ובו גיבורת הספור השחורה, הגאונה והנאוה עדיין ילדה שמיטלטלת ומטלטלת על ים החיים הלא ייאמן והסוער מאוד שלה בדרום אפריקה מולדתה.
המון הומור ולגלוג עצמי על מצבים ש..וואלה, יש שעוברים אותם כמוה, באומץ ותושיה ויש שמסתבכים בהם באופן קומי/טרגי שהופך בד"כ לכרטיס כניסה לעולם שכולו טוב בסופו של דבר. ואע"פ כן המוח משדר הנאה צרופה מהקריאה.
החלק השני מתרחש ברובו בשבדיה וזה אומר הכל. המדינה של יונסון קצת "קפואה" (מטמטום ואטימות בלתי אנושית. ואולי זה טעמי האישי) בכל מובן, נושא ותחום. גם תושביה (ולא כל סופריה). כאן כבר לא עוזרים לסופר הסלטות והפליקפלקים אחורה וקדימה, לא בהסטוריה ולא בתאורים ההזויים, המקאבריים מחד ונסיונות ההגחכה מאידך. העסק פשוט נתקע לו וחשתי שהוא לא זורם (שרתה עלי מין אוירת יהירות והתנשאות קלה של הסופר, והלוואי ואתבדה).הגעתי לסוף הסיפור חצי מעולף ובלי טיפת אויר (שעמומון קל עד מנומנם) וחצי תאוותי בידי..
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
