ביקורת ספרותית על לילה אחד, מרקוביץ' מאת איילת גונדר-גושן
ספר טוב

---

נשארתי אמביוולנטית. מחד - הספר זורם, קריאה שוטפת. העברית - מזהירה. בכלל, קרץ לי הנושא שהוא גרעין האמת שבספר. בתקופת המנדט הבריטי בא"י, טרום מלחמת העולם השניה, צעירים ישראלים נשלחו לאירופה כדי להנשא שם לנשים יהודיות ולהעלותן ארצה. בצורה כזאת יכלו לעקוף את איסור העליה לארץ ישראל. זה קרה וזה אמיתי וזה נקרא - נישואים פיקטיביים.עד כאן הסיפור האמיתי. איילת גונדר-גושן נכנסה לראש להם וכאילו אמרה לעצמה: ומה אם אחד מהם לא רוצה להתגרש כשיגיע לארץ? ומה אם בחור ישראלי שכזה נשאר עם אשתו הפיקטיבית ולא משחרר אותה לחייה? וכאן מתחיל התעתוע. יש עוד "גרעיני אמת"הנטועים בספר. תיאור של המושבה הגלילית הקטנה על אנשיה החלוצים טרום המדינה, ההערצה לאנשי הארגון, סגן ראש הארגון הוא במעמד-על בסיפור, ועוד. כלומר, הספר הוא מאד ישראלי ונטוע בתקופה מסויימת. אבל הסופרת גלשה , לדעתי, ונתנה משקל יתר לסיפורי האהבהבים של החלוצים. כולם מתעסקים עם כולם ובצורה קצת סוריאליסטית. ריח תפוזים ישא באוויר, שתיקות גורליות, תשוקות שלוקחות את גיבוריהן רחוק מדי...העלילה דחוסה, מרובת דמויות ומרובת פרטים, אבל בכל זאת הקריאה שוטפת וזורמת. הדמויות הראשיות עוברות איזה שהוא תהליך ומתפתחות, ובאמת אם הכוונה היא להראות את הדבקות חסרת הפשרות של מרקוביץ, הדמות האפורה והסתמית שהופכת מאנטי-גיבור לגיבור הסיפור, אז איילת הצליחה. היא הצליחה גם בדברים אחרים. היא הצליחה להמחיש את המלכודות הפנימיות בהן כלואים הגיבורים (בעיקר הגיבורות) ואת ההתמודדות של כל אחד מהם עם המציאות המורכבת. היא הצליחה להעביר את תחושת החלוציות במושבה הקטנה ואולי גם בארץ ישראל של אותם ימים. את העזרה ההדדית, התגייסות לטובת האחר במידת הצורך, הערבות ההדדית שבוודאי היתה באותם הימים. מאידך היא לא מתעלמת מיצר האדם. מהשמחה לאיד, מהרכילות והמציצנות שבחברה קטנה וסגורה.

בסה"כ אהבתי וזרמתי. ואכן לקרוא את הספר הזה מרובה הפרטים הוא כמו לזרום. לדלג בין הפלגים ולת לעצמך להתמזג עם הקסם של הסיפור הסמי-סוריאליסטי הזה.
אגב, הספר השני שלה "להעיר אריות" הוא שוס אמיתי. ממש כדאי לרוץ ולקרוא.

» ביקורות נוספות של חוה קוגל
» ביקורות נוספות על לילה אחד, מרקוביץ'