ביקורת ספרותית על טווס בחדר מדרגות מאת גלית דיסטל אטבריאן

---

טווס בחדר המדרגות
מאז שהתחלתי לקרוא את "טווס בחדר המדרגות" הסתכלתי בחדרי מדרגות ובפתחי בתים ובחצרות אחוריות ובחלונות ובדלתות שכבר קודם היתה לי נטיה להסתכל חזק ולראות מי נמצא ואיך נמצה הקשר בין בני אדם ובין אדם לעצמו מקבל קול חזק בספר הזה מסופר על זוג הורים ושלושה ילדים ובני זוגם והילדים שלהם צריכים לשאת בשקט מה שהביאו ההורים ומה שהנחילו לילדים שהם עצמם הורים או מבוגרים מחפשי דרך אבודה מראש הם אומרים ומתנהגים כמו דרך אבודה שנחשפת לאט לאט מההתנהגות שנראית נורמאלית המשפחה הזאת או לא נורמאלית ומזה נורמאליות ואם אפשר בכלל להגיע לסוף הסיפור הזה אני מתקדם במהירות גומע דף אחרי דף אבל גם רוצה לעצור ולקרוא מחדש ולשהות עם הדמויות שלאחת מהן קוראים אושר כמו שבדרך כלל יפה לא יפה וחמדה לא חמודה הסבתא ולא חמודה הבת שלה ולא חמודה הנכדה שלה שכמעט אין לה מילים מרוב שהיא חבוטה בין אנשים יכול להיות בכלל שקט וטוב נשאלת השאלה הזאת ושאלות אחרות כמו מי נורמאלי או איך אפשר להיות נורמאלי ומטפלת היא יותר מטופלת היטב בעצמה או גבר שותק וזועם יכול להיות יותר שקט ופחות הרסני מגבר זועם באמצע הרחוב ובחדרי מדרגות ובחדר המיטות קורים דברים איומים שלא קורים אלא בני אדם עושים אותם ויצר לב האדם מה איתו עם היצר של האדם אם טוב אם רע הסוף של הספר הזה לא יודע עוד לא הגעתי לשם עצרתי וחזרתי עמודים אחדים לאחור וקראתי שוב את המילים והמשפטים והפרקים שאולי תהיה בהם נחמה ולו לרגע קט ולא לרגע קט מתחת למיטה עם הפנים דחוקים לדיקט שנמצא מתחת למזרון ומתחת לשמיכה ומתחת לשיחות ולהליכות ולשתיקות יש כל הזמן יש קול הזמן העובר לא מביא איתו בשורות טובות לא ייצא מהקשרים האלה שום דבר טוב אחד עדיין יש תקווה דבר טוב אחד שמתרחש מתחת למיטה בין הרצפה לדיקט שמתחת למזרון יש חלל קטן כל כך וכל העולמות מתנקזים לשם כמו שאומרים כל הנחלים הולכים אל הים אבל אנשים הם לא נחלים ולא נמלים מלאים כוונות מלאים רצונות מלאים בריקנות כזאת שבקושי מצליחים לעמוד ובזה אחר זה הם נופלים לא בצורה יפה כמו אלה שנופלים על משמרתם אלא פה נופלים וממשיכים ללכת ממשיכים לרוץ ממשיכים לשבת שבעה כי אחד תקע לעצמו כדור בראש אפשר לגלות את זה כי זה המשפט הראשון בספר שלא יהיה מתח ולא יהיו שאלות אלא יהיו המון שאלות לחפש להן תשובות בגנים וברחובות ובדמויות הנשקפות מן החלונות ובחלומות גם לי קורים הרבה דברים שלא קורים אלא אנשים עושים כמו למשל אני כותב אפילו שנשארו לי עמודים אחדים שורות אחדות מילים אחדות בספר ולא יודע איך הוא מסתיים הבן הזה שהפך לאיש הזה שקוראים לו סאני היה שיר מאד יפה באנגלית שהייתי ילד ובקושי שמענו בבית שירים באנגלית אבל פה בספר כמו שאהובה לא אהובה גם סאני אין בו שמש ולא אור אבל עדיין יתכן שדווקא מתחת למיטה בין שני אנשים כמעט זרים לחלוטין תהיה קירבה שאין לה שם ואין לה מראה ואין לה צבע מוגדר כמו כל האנשים שמוגדר שהם ממשפחה אחת והמילה אחת כל כך לא מתאימה להמון הדמויות שמתוארות בתחילת הספר עושות דרך ארוכה עד סופ

» ביקורות נוספות של צביקה
» ביקורות נוספות על טווס בחדר מדרגות