הספר כאילו מחולק לשני חלקים שונים לגמרי.
החלק הראשון, ההיסטורי, מרתק.
החלק השני 2001-2006 פשוט מתיש ומשעמם.
כל אירוע מתועד שם וכן השיחות של שרון לאחר האירועים עם מנהיגי העולם שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
אמנם מעניין לקרוא את מה שעובר על ראש הממשלה אבל בצורה שגלעד שרון מתאר זה פשוט מתיש וקשה מאד לסיים לקרוא.

מלבד זאת הספר כל כך חד צדדי ומגמתי כאילו שאריק שרון (כמעט) תמיד עשה את הדבר הנכון וקשה לקבל את הדברים כלשונם. יצאתי עם המון הערכה לאריק שמוצג כדמות כמעט אגדתית אבל עם צורך לבדוק מול עדויות נוספות אם הכל כפי שמתואר ע"י הבן גלעד.

עם כל זאת התפעלתי מהפעילות האינסופית והיכולות של שרון וכנראה גם הפן האישי שקשה למצוא אצל מנהיגים היום. העובדה שרבים מחבריו מלווים אותו בהערצה כ"כ הרבה שנים אומרת המון. שורה תחתונה: כדאי לקרוא את החלק הראשון ואח"כ לבדוק עוד עדויות של אנשים אחרים כדי לקבל פרספקטיבה.

מדינת ישראל בהסטוריה הקצרה שלה יכולה להתאגות באיכות מנהיגיה ומעצבי דמותה ומקומה בקרב אומות העולם.
אין ספק שאריאל שרון הטביע חותם וגם מורשת הן בפן הביטחוני והמדיני שבזכותם אריאל שרון ירשם בדפי ההיסטוריה כאחד המנהיגים שלא קפא על שמריו וכולם מכירים דוגמאות של אישים שנקטו במדיניות שב ואל תעשה עיין ערך "יצחק שמיר".
אך בד בבד אריאל שרון הוא דמות שיצר מחלוקת ופילוג שכמותן מדינת ישראל לא ידעה מעולם ומי ביננו יודע איך מלחמת לבנון הראשונה התחילה ואיך הסתבכה לשדה קטל שהרבה מחלליה נפלו לשווא.
לאריאל שרון תרשום ההיסטוריה הרבה זכויות אך אסור למחוק ולטאטא מתחת לשטיח את טעויותיו שעלו בהרבה עצב ויגון וכל זה שע"מ שאחרים ילמדו ויזכרו להיזהר מכניסה להרפתקאות מסוכנות שאין מאחוריהן ובהם שום נכס ביטחוני ומדיני.
הספר חשוב וטוב יעשה הקורא שיקרא אותו וכך ישכיל וילמד היסטוריה מדינית וצבאית אך יחד עם זאת אל לנו ללקות בעיוורון ובורות תודעתית ששרון כגודל אישיותו ומימדי מנהיגותו שהם בעיניי כבירים הוא גם אדם שחולל שבר בחברה הישראלית שעוד הרבה שנים לא תישכח.
רצה הגורל ששרון יעלם מהבמה ההיסטורית באופן כה טרגי וכואב אך מנהיגים כדמותו קנו את גדולתם ביסורים ובלא מעט מכאובים