אתחיל בלהבהיר שהספר משעמם.
אחרי שהבהרתי, אסביר למה בכל זאת נתתי לו ארבעה כוכבים, ולמה - שבועיים אחרי שסיימתי לקרוא אותו - אני מתגעגעת.
הספר הזה, חסר העלילה, שהוא מעין יומן אישי של הסופרת על שנותיה הראשונות והמשמעותיות בטוסקנה, עלול לשעמם לעיתים קרובות, בעיקר כי הוא שוטח לפני הקורא מציאות ולא עלילה דמיונית ומרתקת. ולמרות זאת, דווקא בגלל שהוא מתאר את החיים כפי שהם, משהו בו מקסים ושובה ביותר.
נראה שלמחברת יש כשרון מצויין ואפילו בלתי יאמן לתאר דברים שחוותה כ"כ טוב עד שיראו מציאותיים גם לקורא. צלחתי פרקים ארוכים ומשמימים שתיארו נופים, אתרים ומתכונים שונים, בעיקר תודות לכך שיכולתי כמעט לראות בעיניי את כל הנופים, לחוש את האווירה המיוחדת באתרים ההיסטוריים ולטעום את המתכונים מעוררי התאבון. אחרי שאתה קורא את הספר הזה אתה מרגיש כאילו היית בטוסקנה, ויותר מכך - כאילו אתה מכיר אותה - ומדובר ביתרון גדול משום שטוסקנה, ואת זאת אני יודעת למרות שמעולם לא הייתי בה, מדהימה. קצת מהמם לראות כיצד סופרת זרה הצליחה להעלות על הכתב בצורה כל כך מדוייקת ומלאת חיים את המהות של חבל ארץ שלם במדינה רחוקה, ולהעביר אותה לשלל אנשים ברחבי העולם, מעירה בהם כמיהה למקום רחוק ולא ידוע יחד עם הזכרות והערכה מחדש של הדברים היומיומיים המובנים מאליהם, כמו אור שמש, קילוף פרי לארוחת צהריים ועבודה בגינה.
מומלץ מאד - לאנשים סבלניים אך חדורי רוח נדודים, שרוצים להשאיר דברים כפשוטם.

אהבתי את המתכונים שמופיעים בספר.אולי אנסה אחדים מהם. לא הצלחתי להתמיד בקריאה בגלל עומס יתר של פרטים ותיאורים של הבית המשוקם, הסביבה והנוף באיטליה אף שאני אוהבת נופים המשרים עלי שלווה. חיפשתי עלילה ולא מצאתי.