ביקורת ספרותית על נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה # מאת נואל סטריטפילד
ספר מעולה

---

דוד גדול מתיו (ובקיצור – דג"מ) הוא חוקר והרפתקן. יש לו בית בן שש קומות במרכז לונדון, שכל חדריו מלאים מאובנים נדירים, אותם אסף במסעותיו. כאשר אחייניתו סילביה, המנהלת את הבית, מודיעה לו שאין עוד מקום אף למאובן אחד נוסף, שולח לה דג"מ ממסעו הבא "מאובן" מיוחד במינו – תינוקת, אותה הציל מספינה טובעת. זוהי תחילתו של ספר מקורי ויפהפה, שנכתב ב- 1936. בעקבות התינוקת הראשונה, מגיעות בהמשך שתיים נוספות, ושלושתן – פאולין, פטרובה ופוזי – הופכות למשפחה. הספר עשוי לדבר אל ליבם של ילדי החינוך הביתי באופן מיוחד, אבל לא רק (ובניגוד למצופה – גם בנים אוהבים אותו). פאולין, פטרובה ופוזי אינן הולכות לבית ספר, והחינוך שהן מקבלות הוא למעשה מעין חינוך ביתי, שהתחיל בעצם ממחסור כספי ולא מבחירה אידאולוגית של מישהו. הן נעזרות בבני משפחה, מכרים וידידים, אשר כל אחד מהם תורם לחינוכן את תחומי ההתמחות האישית שלו. יהיה מי שילמד אותן היסטוריה או ספרות, בישול או תפירה, תיקון מנוע או בלט קלאסי – הכול על פי העיסוקים של המבוגרים ותחומי העניין של הילדות עצמן. בבוקר הן לומדות בבית, מטיילות הרבה ומבקרות במוזיאון שבקצה הרחוב (אחרי הכול, זוהי לונדון…), ואחה"צ הן הולכות למה שאנחנו היינו מגדירים היום 'חוגים', באקדמיה לאמנויות הבמה. הן מגלות שאפשר ללמוד משהו מכל אחד – מהמבשלת, מהדודה המנהלת את חשבונות הבית, מהדייר חובב המכוניות וכן הלאה. המבוגרים בספר מתייחסים אל הילדות בכבוד, ללא התנשאות, ומעריכים את דעתן בכל דבר הנוגע לחייהן ולחיי המשפחה כולה. הספר כתוב נפלא ומתורגם לעברית קולחת ומדויקת על ידי גילי בר-הלל סמו. הדמויות של שלוש הילדות, דודתן סילביה והאומנת ננה, פשוט שובות לב. (חלק ממאמר שפורסם באתר 'הפנקס': http://ha-pinkas.co.il/?p=11033)

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה #