ביקורת ספרותית על עזאזל - רומן הסטורי מאת יוסף זידאן
ספר בסדר

---

ייתי מתחילה עם השורה התחתונה, אבל החלטתי ללכת בכיוון של הספר הזה, ולכן אל השורה התחתונה תגיעו בסוף, למי שישרוד את הפוסט, כמובן.

לספר הזה היו כל הנתונים הנכונים, בעיני, לספר טוב. כזה שמשאיר אותי נפעמת, מלאת מחשבות, וממליצה בנחישות לכל מי שנקרה בדרכי שיקרא אותו.

הצורה החיצונית: אני חושבת שבעניין שם הכותר מדובר בהברקה ממש. עזאזל הוא הכוח הרע בעולם. לקרוא לו "שטן" זה נורא שבלוני. מיד עולות אסוציאציות של הדמון הקטן עם הפרצוף האדום והאוזניים המחודדות מהתחפושות של פורים. לקרוא לזה "יצר הרע" שולח אותי אוטומטית לשיעורי תושב"ע או מחשבת ישראל, וזה גם לא משרת את המטרה. לכן עזאזל גם מדוייק וגם מתוחכם.

הגרפיקה של העטיפה, עם האותיות המסולסלות והכתיבה לאורך צדה את העין. זה בהחלט ספר שהייתי מרימה מבימת הספרים הגדושה בחנות.

רומן היסטורי: אני חובבת סיפורים היסטוריים שנותנים תחושות ומידע על תקופות אחרות באופן חי ולא מעיק כמו ספר היסטוריה או אנציקלופדיה שהם מאוד אינפורמטיביים ויבשים. למרות שאני יודעת שמדובר בבדיה, אני סומכת על המחבר שעשה תחקיר ומגיש לי תמונה מוחשית של החיים באותו הזמן.

הספר מדבר על סוף המאה החמישית לספירה, והעלילה מתחילה במצריים, ומתקדמת לירושלים וצפונה, תחת השלטון הרומי ועליית הנצרות. מוזכרים בו שלל פילוסופים יוונים, יהודים ואיסיים.

סופר מצרי: ספר שהוא רב מכר במדינה שכנה, מצריים, שזכה בפרס נחשב בעולם הערבי, מרתק אותי.

שערורייתי, מטלטל, מרתק: אלו חלק מהסופרלטיביים שכתובים על העטיפה, ואני מאמינה להם.

ומה דעתי בשורה התחתונה?

הספר עזאזל מאת יוסף זידאן, בהוצאת מחברות לספרות מספר על היפא, נזיר קופטי, שאיבד את משפחתו ורוצה למצוא את מקומו בעולם.

הוא כותב את עלילותיו בגוף ראשון. הכתיבה מתרחשת בהווה תחת לחץ וכוללת הערות מעזאזל.

היפא הוא שואף להיות רופא ולכן נודד לאלכסנדריה ללמוד רפואה. שם הוא מתוודע לשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות שמעסיקות את עולם הכנסייה הנוצרי.. משם הוא עובר לירושלים, ולבסוף מוצא את מקומו צפונה יותר, במנזר בסוריה. בשהייתו שם הוא חווה טלטלות תיאולוגיות שעוברות על העולם הנוצרי בנוגע לשאלת אלוהותו של ישו והתגלמותו כבן אנוש. השאלות האלה מטלטלות את כל העולם הנוצרי של אותה תקופה, וכהדהוד פנימי לסכסוך הזה מופיע עזאזל בחייו של היפא.

הספר כתוב טוב מבחינת השפה והמבנה שלו כמגילות שנמצאו באיזו תיבה אבודה. אני משוכנעת גם שמבחינת דיוקים היסטוריים, הסופר עשה עבודה טובה, וזה בהחלט שפך לי אור על התקופה שאותה פחות הכרתי. את הפן הזה של הספר אהבתי.

בנוגע להבטחה על ספר שערורייתי, בחינת אמיתות שנדמו כמוצקות, ורומן מטלטל - לא ממש מומש אצלי. כנראה שהטלטלה המובטחת לקוראי הספר נוגעת בתיאולוגיה הנוצרית, שדעתי עליה לא השתנתה בעקבות הקריאה בספר (לא כאן המקום והזמן לספר עליה) והעובדות המופיעות בספר רק הורחבו ידיעותיי בנושא. מאחר והתיאולוגיה הזו אינה חלק מעולמי הפילוסופי, כנראה שזו הסיבה שלא טולטלתי. התאכזבתי קצת גם מדמותו של עזאזל שנמצאת ברקע אבל לא ממש נוכחת, אולי קצת ורק בסוף.

הסופר מעיד, בקפל הכריכה בסוף הספר, שרצה להציג טקסט פרובוקטיבי שייגע בקורא ברבדים העמוקים ביותר. לא קרה לי.

ממליצה עליו כרומן היסטורי טוב. לא יותר מזה.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על עזאזל - רומן הסטורי