מאחר וגדלתי בשנה, חשבתי לעצמי שדווקא היום כדאי לי לכתוב את הביקורת על ספרה של עליזה רמתי "להתחיל מחדש".
השם אומנם מתאים לאנשים שחוגגים יום הולדת, אבל הספר עוסק בנושא די מרוחק מחגיגות. הספר מביא את סיפורו של תמיר הילד הדיסלקטי.

עליזה רמתי כיועצת חינוכית בעלת נסיון בתחום, שעסקה בהוראה במשך שנים רבות הצליחה להעביר בספר בפשטות רבה ובבהירות את התחושה שעובר ילד לקוי למידה למרות האינטלגנציה והייחוד הבולט, וכן בד"כ ילדים אלה לא במקרה גם קצת חסרי סבלנות ולרוב היפראקטיביים.

תמיר מתגלה כילד מבריק רק כשעובר ללמוד בפנימיה. עד אז הוא ילד של תלאות וייסורים רבים בבית ספרו, מקום בו לא זוכה להערכה אלא לזלזול ולהתייחסות משפילה, שהרי קל לקטלג אותו בקטגוריה של הילד הבעייתי חסר התקנה.

כשקראתי את הביקורת של נינה בסימניה אודות הספר הבנתי שהנקודה החשובה ביותר הועברה בדייקנות ובברור. עקרון האהבה והבטחון חשוב ביותר לילד עם מגבלה שכזו או כל מגבלה אחרת. כאשר המדריכה חגית שואלת אם הוא עצמו מבין את בעיותיו עונה בבטחון:" אם אני מבין? אני מבין את זה יותר מידי טוב לצערי. בטח שיש לי בעיות רגשיות. כל ההפרעות שלי היו בגלל הדיסלקציה הזאת. כמה הפרעתי בכיתה, כל המורים שנאו אותי בגלל זה. גם החברים שלי כעסו עלי, ולאט לאט התרחקו ממני. בטח שיש לי תסכולים. ידעתי את החומר יותר מהרבה תלמידים בכתה אבל אף מורה לא ידע את זה, הם רק רצו שאכתוב כמו כולם"...

פה בפנימיה תמיר לומד להפתח, להתמודד עם הבעיה, לכתוב בעזרת קודים, רוכש בטחון, מחולל פלאים והופך לילד חיוני ביותר.

אפילו מלילך חברתו הטובה מפסיק להתבייש וחושף את בעייתו: "אני דיסלקטי, ועד היום אני לא יודע לכתוב. אני יודע לקרוא אבל לאט מאד, כל האותיות מתערבבות לי מול העיניים, את יודעת מה אני מרגיש כשאני רואה כל כך הרבה אותיות רוקדות לי מול העיניים? אני לא יודע על איזו אות להסתכל קודם"...

הספר מומלץ לכל חברי סימניה שאוהבים לבלוע ספרים כדי להעשיר את הידע הכללי בנושא, ולהבין שיש אנשים שמשתוקקים לקרוא מהר יותר, או לכתוב ארוך יותר ללא שגיאות כתיב אבל המגבלה קיימת ובכל זאת לא יוותרו על ספר טוב:)

הספר "להתחיל מחדש" מלמד בסיגנון פשוט וקל את הנוער בעיקר ואת האדם בכלל,
שאין אדם מושלם ולכל אחד יש פגם כלשהו - פיזי או נפשי.
אולם מוגבלות זו אינה יכולה למנוע הצלחה לאף אחד מאיתנו
כפי שנכתב, "אם תרצו, אין זו אגדה".
אז למה חפץ האדם, כדי לחיות ?!
פרויד, הפסיכולוג היהודי, גרס בתזה שלו: האהבה.
ואילו
אדלר, גרס שהחשוב הוא: הכבוד.
בניגוד לדעת שניהם
יונג , כתב בתזה שלו כי: הבטחון
נחוץ לנו.
אני חושב, ששלושתם צדקו וצודקים
כי אהבה מובילה לכבוד וכבוד נותן ביטחון ולהפך.
מכאן סוד דרכנו להצלחתנו.
בספר- התאוריות הללו מתקשרות עם גבור הספר תמיר, גבריאל, רפי, לילך, וכל המשתתפים בו.
מומלץ!

נינה

אני מבינה מאוד את משה אבר לתמיר(גיבור הספר)ברוש לפני שאבר לפנימיה כי למרות שאני לא לומדת בפנימיה אני די דיסלקטית זאת אומרת לא כמוהו אבל יש לי שגיעות חתיב ולא משנה כמה חוברות אשיתי וכמה ניסו ללמד אותי כתיב נכון אני בכל זאת לא מצליחה ושלא תחשבו שלא ניסיתי ניסיתי הרבה ואפילו קראתי הרבה ספרים אבל לא יוצא לכן אני חושבת בדיוק כמו אבא שלי שגם הוא חושב שאני דיסלקטיט וגם הוא דיסלקטי אבל אין איבחונים כי לא עשינו אז לא בתוך אבל כמעת בתוך שאני דיסלקטיט

קראתי את הספר ביום וחצי - מרתק, מרגש ומומלץ לכל הגילאים.