הרעיון לספר מצוין, הכתיבה גרועה. משעמם ונמרח על כל מני תחומים (כמו למשל בחירת שמלה לחתונה...). בסופו של דבר - פספוס גדול. חבל

בספרות המתח יש כמה אמיתות מבוססות היטב שאין צורך לשוב ולהוכיח אותן. ידוע כי בלש הוא אדם החלש מאוד בנורמות המשפחתיות שלו. בפרט אם הוא בלש העובד במשטרה. כנראה שמשמרות ארוכות והקפצות תדירות לא עושות טוב לחיי המשפחה. כמו כן ידוע שעלילות מתח בספרים, להבדיל מאלה שבמציאות, תמיד מגיעות אל פתרונן. גם אם יש תיקים שנותרים פתוחים בעבר, הרי שתמיד תבוא העלילה שתסיר את הלוט מעל התעלומה. הבלש הספרותי המפענח הוא אדם אנליטי, בעל מוח שקול וחד, אבל מוחו חד פחות ממוחו של הקורא. למעשה את רוב העלילות מפענח הקורא עמוד וחצי או שניים לפני שהבלש מגיע לפתרון בחדות מוחו. יש סיבות רבות לתופעה, אבל אין כאן המקום להאריך. ואמיתה שלישית היא עליונות בלתי מעורערת של בני הגזע הסקנדינבי בכתיבת מעשיות בלשיות ובפתרונן הגאוני.

ובכן, מעבר לדלת הסגורה הוא ספר ששובר ומנתץ מוסכמות. הבלש פטריק הדסטורם הוא איש משפחה למופת. אמנם הכרונולוגיה בניהול המשפחה שלו היא קצת שונה מהכרונולוגיה המסורתית המקובלת, אבל זה בקטנה. בספרים הקודמים בסדרה ראינו את קשיי ההריון והלידה של זוגתו, ובספר הזה היא עסוקה בניהול וארגון החתונה שלהם. הוא משתדל להיות שותף בארגונים ובתכנונים, אבל האירועים הרועשים בעיירה השקטה והמנומנמת מפריעים לו. מזל שגיסתו גרה איתם ומצליחה לנצח על המלאכה וגם להרגיע את אימו של פטריק שמזועזעת מהדרך שבה "הצעירים של היום" חוגגים את נישואיהם.

האירועים הרועשים שמפריעים את מנוחתו של הדסטורם ושל שאר עובדי התחנה בטאנומסהדה הם צילומים של תכנית ריאליטי עתירת סלבס בעיירה עצמה. ומוות בתאונה של מריט, תושבת שהדסטרום עצמו הכיר וזיהה. ואז מתגלה גופתה של אחת ממשתתפות הריאליטי, והשמחה רבה. מכאן העלילה מתדרדרת והולכת, כשעוד ועוד פרטים בלתי קשורים משתרגים ומתלבטים בתוכה. כולל זוגיות חדשה ופורחת של מנהל תחנת המשטרה, תרמית עוקץ שעד הסוף לא מתברר מה היא קשורה, ועוד ועוד. בכל המהלכים האלה מקפידה לקברג, בגלוי ובבוטות, למנוע מידע מהקורא. כך נוצרים משפטים כמו "הפריט שגילתה בתרמיל עצר את נשמתה והיא מיהרה להתקשר למשטרה". זה פוגע, זה מעליב, וזה בעיקר לא מאפשר לפענח את העלילה, כך שהעונג בקריאה יורד מאוד.

ולסיכום: הספר הזה כתוב גרוע, מעלה עלילה הזויה שבה לא כל דבר מובן עד הסוף, ומוציא שם רע לספרות הבלש הסקנדינבית בכללותה. קל שאפשר לוותר.

קמילה לקברג כותבת כל פעם על עיירה אחרת בשוודיה, והפעם היא מתמקדת בעיירה מנומנמת, העיירה טאנומסהדה.

פטריק הדסטרום בלש ותיק ומנוסה, בתחנת המשטרה של טאנומסהדה, מתוכנן להינשא לאריקה-סופרת ספרי מתח.

הודעה שגרתית על תאונת דרכים, מתקבלת בתחנת המשטרה, ופטריק הבלש שבהמשך מתואר כדמות שכלתנית ושקולה, יוצא לזירת האירוע.

גופתה של מריט קספרסן מתגלית בתוך מכונית, עטופה באדי אלכוהול, ועל פניו ניראה שמדובר בתאונת דרכים עצמית. הגופה הייתה מוכרת לפטריק, והסתבר שמדובר במריט-בעלת חנות לקפה, תה שוקולד וכו.

אופן מציאת הגופה הטרידה את פטריק, למרות שמדובר לכאורה בהתנגשות חזיתית עם עץ, מחמת נהיגה תחת השפעת אלכוהול. משהו לא הסתדר לו, והוא לא הצליח לשים בדיוק את האצבע, מה בדיוק הפריע לו בתאונה הזו...

כל האותות רמזו על כך ששתיית האלכוהול לא נעשתה מרצון. בד בבד הממצאים בזירת האירוע הזכירו לצוות החוקרים, תיק אחר מהעבר עם תעלומה לא פתורה.

בהמשך, דוח הנתיחה מגלה שאריות של נייר דבק מסביב לפיה של מריוט...בהחלט מידע חשוב, ומכאן מתחיל פטריק לגלגל את חקירה, שכן לא מדובר בסתם עוד תאונה עצמית אלא במעשה מכוון.

באותו לילה שקרתה התאונה, מריט הייתה נסערת לאחר ויכוח סוער עם קרסטין, והיא עזבה את הבית המשותף של שתיהן בטריקת דלת. אבל זו לא הייתה הסיבה לשתייה המופרזת...מוזר... מריט לא שתתה אלכוהול. אם מריט לא שתתה אלכוהול, אזי כיצד נמצאה כמות כזו נכבדה של אלכוהול בבדיקת הגופה? מנקודה זו ואילך תאי המוח החלו לרוץ בראשי החוקרים.

מריט הייתה נשואה לאולה קספרסן, ואימא לסופי בת ה-15. בשנים האחרונות התגוררה עם קרסטין וקיימה עימה יחסי זוגיות. מאידך החקירה של אולה, בעלה לשעבר של מריט, ואי שיתוף הפעולה מצידו, העלו לא מעט סימני שאלה אצל החוקרים.

בתוך כל האנדרלמוסיה הזו, מצטרפת האנה קרוזה- שוטרת חדשה לתחנת המשטרה. האנה, עמוסת המלצות ועיטורים הצטרפה לפטריק בחקירה, ומצטיירת בעיני פטריק וצוות החוקרים כשוטרת אמביציוזית. יחד עם זאת, עם כל כך הרבה עיטורים והמלצות, מעט מוזר בעיני חבריה לעבודה, שהאנה בחרה לעבוד בתחנת משטרה ישנונית בפרברי שוודיה.

בד בבד ובאותה עת, העיירה מארחת תוכנית ריאליטי בסגנון "האח הגדול". גם שם יש "חגיגה" ופתאום העניינים מתחילים להסתבך, כאשר גופתה של אחת המתמודדות-לילמור פרסון מתגלה במתקן אשפה.

מכאן ואילך, בבליל האירועים, קמילה לקברג מצרפת את הקורא לחוקרים, ולמסע הדבקת חלקי הפאזל.

מלבד החקירה אריקה מתכוננת לחתונתה עם פטריק ואחותה מתלווה אליה. אחותה לא בדיוק ב"קו האושר" ואליה מצטרף דן, שבדרך לא דרך, הצליח לגרום לה לצוף חזרה מעל המים ולחייך לחיים.

"בעלה" של האנה פסיכולוג, שלדבריה עובד כרגע על ספר עיוני, ומשמש גם כפסיכולוג של התוכנית ריאליטי "פאקינג טאנום". מה הקשר שלו לתוכנית?

בין פרק לפרק, הצטרף סיפור בפונט שונה עם רמזים דקים, על איך לפתוח את הקשרים, ואט אט הקשרים משתחררים עם מידע נוסף על הדמויות.

לדעתי הספר מתחיל טוב מאוד, ואחרי שני שליש כבר התחלתי להבין מי נגד מי. למרות זאת בשליש האחרון של הספר הרגשתי כמו ביס מעוגה, שלא בחשו את הביצים והקמח היטב ונותרו בה גושי אבקת אפייה.

האירועים שמתרחשים במקביל נותנים תחושת קצב מהול בבלבול. לצערי כאן, ושלא כמו בספרה הקודם, הרגשתי עומס אירועים מיותרים, ודמויות שטחיות שגם לא תרמו לפתרון התעלומה.

אני מניחה שמי אוהב את הכתיבה של קמילה לקברג, לא יוותר על הספר הזה, למרות שלי אישית היו קצת יותר ציפיות.

לקינוח: מה שרואים מכאן לא רואים משם... מתחיל בתאונה אבל זה לא בדיוק תאונה... זה רצח, ויש עוד רצח ותיק לא סגור, וכל התערובת הזו נכנסת לתנור אפיה.

העוגה אומנם תפחה, אך השכבה התחתונה קצת השחימה מידי. לעניות דעתי, יש כאן קצת מעט מידי מרכיבים ומיותרים ועל זה נאמר: "לא כל המרבה הרי זה משובח... ".

למרות זאת, אני כן ממליצה לאכול מהעוגה הזו, משום שהשכבות העליונות שלה אכילות ואפילו מעניינות.

עקרונית ספר טוב אך ציפיתי לקצת יותר.

מומלץ למי שאוהב את כתיבתה של לריסה לקברג, ו/או כל דבר שהיא מבשלת.

לא התמוגגתי אבל גם לא סבלתי.

לסיכום: 3 כוכבים מתוך 5 כוכבים.

לי יניני

עיירה שקטה בשבדיה יוצאת מנמנומה כשמתרחשים בה שני מקרי רצח במקביל.
תחנת המשטרה המקומית מזגזגת בין שני המקרים,ופותחת בחקירה,כשבין לבין בונה הסופרת גם סיפור ומעניקה חיות לדמויות המאכלסות את תחנת המשטרה, ומכניסה אותנו לחייהם הפרטיים. עד פה יופי.

הבעיה היא כזו. יש משהו מאוד שברירי בספר מתח. אם הוא חלש מדי , הקורא יאבד עניין כבר בהתחלה. אבל מצד שני , אי אפשר לבנות אותו מהודק מדי, ואין למתוח אותו יתר על המידה . אי אפשר לסחוב אותו לאורך זמן. ספר מתח טוב צריך נקודת איזון מדוייקת. כנראה למצוא את הנקודה הזו , זה הסוד הגדול.
ובספר הזה , נראה לי שהנקודה התפספסה. בין שני מקרי הרצח , יש עוד תעלומה , שמלווה את שני המקרים , הקורא כבר מבין שיש פה סוד גדול , ויש ציפייה,ויש עניין , וזה בונה מתח טוב , אבל זה נסחב יותר מדי .

חביב , לא יותר מזה.

ספר מעולה. אמנית ספרי המתח השוודית רוקמת עלילה מורבת ומפורטת. רק לאחר חקירות מאומצות פרטי התצריף יוצרים מכנה משותף.

ספר בינוני בז'אנר הזה. היא חוזרת על עצמה וקצת השתעממתי לקרוא שוב על משפחתו של הבלש פטריק הדסטרום - מה עוד שכנראה קראתי קודם את הספר הבא שלה - ראיתי את זה לפי הסוף של הספר הזה. כנראה שבלש שחיי המשפחה שלו תקינים, אינו שותה, אין לו שדים בארון ובעבר פחות מושך. בכל מקרה עלילה סבירה, מתח לכאורה, סיום מפתיע אם כי לא ממש משכנע. נראה לי שהרומן שלי עם קמילה לקברג לאחר 3 ספרים שלה או ארבעה - הסתיים, הבנתי ומיציתי. זה לא פוסל את הספר, אבל כנראה הגיע הזמן לעבור למחברים אחרים.

העלילה נרקמת סביב תאונת דרכים טרגית שמובילה לגילוי רצף של תאונות עלומות דומות ביחד עם רצח של כוכבת תוכנית טלויזיה ריאליטי שמתרחשת בעיירה.
התעלומה ופתרונה מעניינים ומסקרנים בעיני, אך הפריעו לי התיאורים הסתמיים מסביב בין הדמויות השונות, שיחות בלי שום טעם וגם דמויות שטחיות שלא עיניינו אותי, אך בכל זאת המשכתי לקרוא ולא בכוח, כנראה שהתעלומה מספיק משכה אתי, וגם הרמזים שפזורים לאורך הספר.
הייתה לי תחושה שעוד יתגלו דברים בקשר לדמויות המשניות.
החלקים בהם פתרון התעלומה מתקדם, כתובים בסגנון ענייני יותר וזורם אך כל המסביב קצת מיותר לטעמי.
נהנתי מהספר אבל הייתי צריכה לדלג על חלקים מרוחים.

פשוט, ספר מוצלח למי שמעורה בספרות הסקנדינבית (אני לא דובר שפה מארצות הקור). אומנם השלישי בסדרה (אך תאמינו למספר 4) ועדיין כוחו במותנו. מומלץ

אחד הרדודים אם לא ה- (בהא הידיעה)
איזו מריחה, איזו שטחיות, כמה צפוי וכמה משעמם.
היה ממש קשה לשרוד אותו