אתמול קבלתי את הספר התפכחות של סמדר אטינגר, והיום קראתי את כולו, מהעמוד הראשון ועד לעמוד האחרון, כאשר בכל מהלך קריאתו סמרו שערותי, ולא יכולתי להיתנתק מהספר עד שסימתי את קריאתו ובנשימה עצורה.
בסיום הקריאה, הפכתי את הספר, התבוננתי בתמונה, קראתי את הכתוב בגב הספר וחזרתי וקראתי את כולו מחדש. בהשתתפות, בהערצה ובהתפעלות.
סמדר אישה "באמצע" החיים, עם הרבה התנסות וניסיונות, עם הרבה אכזבות והתנפצויות, ויחד עם זאת אופטימית ומלאת כוח ואמונה, (שאני אישית לא מבין מאיזה "מעיין" שאבה סמדר את כוחותיה), ומעל הכל יכולת התבטאות וחסיפה וללא כל מעצורים וללא כל מסכות. לא מטיפה לנו, לא מציעה לנו, אלא רק משתפת אותנו ונותנת לנו את הזכות להציץ דרך חלון סיפרה בסיפור חייה.
תודה לך סמדר על הספר התפכחות, ומקווה בכל ליבי שתמשיכי לכתוב.
בברכה ובהצלחה, דויד ברקן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••