ביקורת ספרותית על עימות המלכים ב- מהדורה מחודשת - מלכת הדרקונים - שיר של אש ושל קרח #2 מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
ספר מעולה

---

הספר "עימות המלכים" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין (הוצאת אופוס, 2000), הינו הספר השני בסדרה "שיר של אש ושל קרח". אני התחלתי לקרוא את הסדרה עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר שכבר כתב שישה רומנים וזכה בפרסים רבים. בשנות השמונים כתב תסריטים לסרטים ולסדרת הטלוויזיה היפה והחיה, והיה תסריטאי ראשי בסדרה אזור הדמדומים. כעת הוא מקדיש את כל זמנו לכתיבה ועוסק בכתיבת הכרכים הבאים בסדרה "שיר של אש ושל קרח". הסדרה היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים. אחד מהם נתפס בעיני כאחד המצחיקים בסדרה כולה:
"'אם תמותו בטיפשות, אאכיל את העיזים בגופותיכם', איים טיריון כשהקבוצה הראשונה של עורבי האבן התרחקה מהמזח. שאגא צחק. 'לחצי-איש אין עיזים'.
'אני אקנה כמה במיוחד בשבילך'" (ׁׁספר שני, עמוד 172).

לאחר אירועי הספר הראשון שבע המלכויות של ווסטרוז נתונות במלחמת אזרחים, על רקע השואב מבריטניה של מלחמת השושנים ומלחמת מאה השנים, ברא מרטין סיפור אפי על מלחמה, אהבה, בגידה ונאמנות. העת היא עת תהפוכות. קיץ השלום והשפע שנמשך עשר שנים מגיע לקצו, והחורף האכזרי והצונן מתקרב כמו חיה זועמת. לורד אדארד סטארק ורוברט באראתיאון, שני המנהיגים ששלטו בעידן של שלום כפוי, כבר מתים אחרי שנפלו קורבן לבגידה. כעת מושל תוהו ובוהו מטירת דרגונסטון העתיקה ועד לווינטרפל בצפון הקודר והקפוא. הטוענים לכס הברזל משבע הממלכות עושים כל דבר כדי לממש את תביעתם בסער, במהומה ובקרב. בעוד נבואת חורבן חוצה את השמיים – שביט בצבע דם ולהבה – נאבקות חמש סיעות לשלוט בארץ המפולגת; רוב, בנו של אדארד, הכריז על עצמו כעל מלך הצפון. ג'ופרי, היורש לכס, מושל לכאורה בדרום, אך למעשה הוא קורבנם של אנשי חצר תככנים הגודשים את מעלה המלך. כל אחד מאחיו של רוברט, סטאניס ורנלי, רואה את עצמו כיורשו של אחיו. הרחק משם נמצאת מלכה גולה, אם הדרקונים, שמסכנת הכול ומובילה את עדתה הקטנה לעברו האחר של המדבר הלוהט והאכזר בחיפוש אחר אמצעים להשבת הכתר השייך לה בזכות.

טיריון לאניסטר וג'ון שלג היו לדידי הדמויות המעניינות ביותר בספר, ואולי בסדרה כולה. בעקבות אירועי הספר הקודם מחליט הלורד המפקד של משמר הלילה להוביל חיל גדול אל מעבר לחומה על מנת לגלות את אשר מתרחש שם. כאשר מתברר כי אנשי הפרא של הצפון נעלמו כולם, והם כעת חלק מצבאו של מאנס ריידר, פרא ועריק ממשמר הלילה שהמליך את עצמו כ-"מלך שמעבר לחומה", מטיל הלורד המפקד מורמונט על הסייר הוותיק קהורין חצי-יד להוביל סיור לעומק הארץ שמעבר לחומה במטרה לאסוף מודיעין על צבאו של ריידר. מורמונט מצרף לסיור את ג'ון שלג, המוצא עצמו בעיצומה של המשימה הקרבית הראשונה שלו: "נדמה שהכול התרחש תוך כדי פעימת לב אחת. בדיעבד התפעל ג'ון מאומץ ליבו של איש הפרא ששלף קודם את הקרן במקום את החרב. הוא קירב אותה לשפתיו, אבל בטרם תקע בה, הטיח אותה נחש-אבן הצידה בחרבו הארוכה. האיש של ג'ון זינק על רגליו ונופף מולו ענף בוער. הוא חש בפניו את חום הלהבות כשנרתע לאחור. מזווית עינו ראה את הישן מתעורר, וידע שעליו לחסל במהירות את האיש שלו. כשהענף נטה שוב, הסתער קדימה, מנופף את החרב הממזרית בשתי ידיו. הפלדה הוליריאנית פילחה עור, פרווה צמר ובשר" (ספר שני, עמוד 199).

קהורין מלמד את ג'ון שיעורים בסיירות, חיילות וכן פיקוד מהו: "'לא פקדתי עליך להרוג אותה. אמרתי לך לעשות מה שחייב להיעשות, והנחתי לך להחליט מה הדבר'. קהורין נעמד והחליק את חרבו הארוכה בחזרה לנדנה. 'כשאני צריך שיטפסו על הר, אני קורא לנחש- אבן. כשאני צריך לתקוע חץ בעינו של אויב מעברו האחר של שדה קרב סחוף רוחות, אני קורא לנושא הכלים דאלברידג'. אבן יכול לחלץ סודות מפיו של כל אדם. כדי להוביל אנשים אתה צריך להכיר אותם, ג'ון שלג. ואני מכיר אותך עכשיו טוב יותר מאשר בבוקר'" (ספר שני, עמוד 218). הסיור מגלה כי הצבא של מאנס ריידר מונה אלפים, אולם דבר קיומו נחשף וג'ון ואחיו לנשק מוצאים את עצמם רחוקים מאוד מן החומה, נרדפים על ידי אנשי הפרא, בארץ קשה, קרה וסחופת רוחות.

במעלה מלך טיריון לאניסטר, "השימדון", מונה לימין המלך-ילד ג'ופרי, המעביר את זמנו בהתעללות בחלשים דוגמת ארוסתו, סאנסה סטארק. טיריון מוצא עצמו מתמודד עם האתגר הגדול של חייו כאשר עליו לארגן את הגנת מעלה מלך מפני סטאניס בארתיאון וצבאו. בקרב הגורלי מגלה טיריון כי כל הקשוחים עשויים למעשה פח ולא פלדה, ומוטל עליו לפקד על הכוח המגן על העיר: "אם אני נלחם, גם הם חייבים, או שיהיו נחותים מגמדים. "לא תשמעו אותי צועק את שמו של ג'ופרי', הוא אמר להם. 'גם לא תשמעו אותי צורח צוק קסטרלי. את העיר שלכם סטאניס מנסה לכבוש, ועל השער שלכם הוא מסתער. אז בואו איתי ונהרוג את הבן זונה!" טיריון שלף את גרזנו, סובב את סוסו, ודהר אל עבר נמל סאלי. היה נדמה לו שהם באים בעקבותיו, אבל הוא לא העז להביט לאחור" (ספר שני, עמוד 283). הקרב הוא אחד משיאיו של הספר וטיריון מתגלה בו במלוא גדולתו: "טיריון קצץ את ראשו של האיש כשחלף על פניו, ואז היה מאוחר מכדי לעצור" (ספר שני, עמוד 295).

ספר מומלץ בחום רב!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על עימות המלכים ב- מהדורה מחודשת - מלכת הדרקונים - שיר של אש ושל קרח #2