ביקורת ספרותית על חטאים קטנים מאת רוברט ב. פארקר
ספר מעולה

---

"הוצאתי את ה-0.38 מ"מ שלי ווידאתי שיש כדורים בכל המקומות הדרושים. ידעתי שיהיו, אבל לא מזיק להיות זהיר. ופעם ראיתי את קלינט איסטווד עושה את זה בסרט" (עמוד 115).
הספר "חטאים קטנים" מאת רוברט ב. פארקר (הוצאת זמורה ביתן, 2001), הוא בחירה טובה ככל ספר אחר בכדי לכתוב ביקורת ראשונה על ספנסר, גיבורו הראשי של פארקר (הוא יצר גם בלשים נוספים ואף שלח ידו בכתיבת מערבונים). כמו המחבר ספנסר חי ופועל בעיקר במרחב בוסטון. הוא יליד ואיומינג, ולפני לימודיו בקולג' שירת בצבא ארצות הברית באוגדת חיל הרגלים הראשונה. לדבריו, את האינסטינקטים והמיומנויות שהפכו אותו לברנש קשוח, למד "בזמן שירותי בקוריאה" (עמוד 60). בעת לימודיו האקדמאיים היה בנבחרת האגרוף של הקולג'. בהמשך דרכו שירת כבלש משטרה. "הייתי שוטר, מצאתי את עצמי קצר רוח נוכח ההירארכיה, החלטתי לעבור לשוק הפרטי. תרמה להחלטה זאת עובדת פיטורי" (עמוד 41).
עד כאן יש לנו את החוקר הפרטי הקלאסי. עוד גיבור שנתפר למידות שקבע ריימונד צ'נדלר יוצרו של פיליפ מארלו האלמותי והאולטימטיבי, שאף בלש שנכתב לפניו ואחריו לא הצליח להאפיל עליו. אבל ספנסר שונה במקצת. את חייו הוא מחלק עם סוזן סילברמן, פסיכולוגית המרצה בהרווארד, ויש לו שותף, הוק שמו, יוצא לגיון הזרים הצרפתי. הוק הוא כל מה שספנסר לא – גבוה, שחור, שתקן וקטלני במיוחד. פארקר פרסם ספרים רבים אודות ספנסר ורעיו וממש לא מוכרחים לקרוא אותם לפי הסדר.
עלילת ספר זה נפתחת כאשר גופתה של מליסה הנדסון, סטודנטית מקולג' "פמברטון" היוקרתי, נמצאה באזור הקמפוס. עד מהרה נתפס גבר שחור בעל עבר מפוקפק, הורשע ונידון למאסר. אבל הסניגורית מתלבטת לגבי איכות הגנתה, וספנסר נשכר לשוב ולהוכיח מעבר לכל ספק, שמי שהורשע הוא אכן הפושע. ספנסר, כדרכו, הופך כל אבן בדרך הפתרון, וחקירתו מוליכה אותו אל תחומי הקולג' והלאה, אל משפחות עשירות המתכחשות לקשר בינן לבין הנערה המתה. מכשולים מסוגים שונים מושמים על דרכו ומביאים אותו להבנה כי מדובר בפרשה סבוכה מאוד.
בשלב מסוים נשלח בעקבות ספסנר רוצח מקצועי, אולי האיש הכי מסוכן שכנגדו נאלץ להתמודד. אייבס, איש סוכנות הביון המרכזית, ציין בפניו שמדובר ב"אזרח ישראלי, שהיה סוכן חשאי. הוא עזב את המוסד הישראלי בנסיבות מחשידות, עבד אתנו זמן מה, ואחר כך נעלם מהאופק. שמעתי שהוא עובד באופן פרטי."
"שמו?"
"כמעט לא משנה," אמר אייבס. "הוא כינה עצמו רוגאר כשעבד אצלנו" (עמוד 215).
רוגאר כמעט מצליח לחסלו. ספנסר נורה ונפצע קשה. יחד עם חברתו סוזן סילברמן וידידו השחור, הוק, הוא נמלט ומוצא מקלט בסנטה ברברה שבקליפורניה. רק כאשר ספנסר מחזיר לעצמו את השליטה בשריריו ובאקדחיו. הוא חוזר אל זירת הפשע, אל הנפשות המעורבות ואל רודפו הבלתי נלאה כדי לסגור את כל החוטים.
כמו תמיד בסוגת ספרות זו של הבלש הפרטי הקשוח, ספנסר הינו חוקר חריף, שנון קר רוח, וקשוח. "עברתי גם אני על פניו, וכשהייתי קרוב פניתי ותקעתי בפניו סנוקרת שמאלית ואחריה ימנית. אם היית מתאבק, למדת איך להכות. אתה לומד לקצר את הזרוע הנשלחת ולהכניס בעיקר את הגוף לתוך המכה. שתי המכות היו מוצלחות. הן טילטלו אותו לאחור לעומת קיר השיש השחור. ראשו נחבט בו. ידו נשלחה אל תוך מעילו. הדקתי בכוח את גופי אליו ולכדתי את ידו בין בטני לבטני. קרבתי את האקדח אל מתחת לסנטרו ותקעתי את הקנה בכוח אל תוך הרקמה הרכה מתחת לנקודת החיבור של הלסת שלו בצד ימין. בידי השמאלית תפסתי חופן משערו והטחתי שוב את ראשו בקיר השיש. פני היו כחוט השערה מפניו. יכולתי לראות את עיניו מתמקדות מחדש ואת ההבנה מתחילה לנבוט בתוכן. הוא הכיר אותי. נדרשו לו עשר שניות לתפוס את העניין. רציתי להמשיך ולדפוק את ראשו. רציתי להטיח אותו עד שיתפצח וחייו יטפטפו החוצה. אבל לא עשיתי זאת. זה לא היה מוציא את אליס אלווז מן הכלא. כבר הכנסתי את השד חזרה לתוך הבקבוק במידה מספקת כדי להשלים את מה שנטלתי על עצמי לפני יותר משנה. הצמדתי אותו לקיר עד ששלטתי מספיק בנשימה כדי לדבר" (עמודים 244-245).
הספר כתוב טוב והתרגום מצוין. פארקר יודע לספר סיפור והוא יצר גיבור שנעים לעקוב אחר עלילותיו וכיף להריע לו כשהוא מצליח ולחשוש לשלומו. קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ספנסר והוק מנצחים את הרעים.
בסך הכל המקוריות של פארקר היא בנקודות הקטנות כי את השטאנץ הוא גנב מהאבות המייסדים של הז'אנר. אבל, כפי שצ'נדלר עצמו כתב פעם בהקדמה לקובץ סיפורים קצרים פרי עטו, "יהיה זה יותר מאשר בלתי סביר להניח שאחד הסופרים החיים כיום יחבר רומן היסטורי טוב יותר מאשר הנרי אסמונד, סיפור מוצלח יותר על ילדים מאשר תור הזהב, תמונת דיוקן חברתית חדה יותר מאשר מדאם בובארי, העלאת זיכרונות יותר אלגנטית ומלאת חן מאשר הפינוקים של פוינטון, או יריעה רחבה יותר ועשירה יותר מאשר ממלחמה ושלום או האחים קרמזוב. אבל להמציא סיפור מתח יותר מתקבל על הדעת מאשר כלבם של בני בסקרוויל או המכתב הגנוב לא צריך להיות משימה קשה מדי. בימינו יהיה קשה לכתוב משהו פחות מתקבל על הדעת. לספרות הפשע והבלשים אין "קלאסיקות". אף לא אחת. קלאסיקה היא טקסט הממצה את האפשרויות של הצורה שבה הוא נכתב וכמעט בלתי אפשרי להתעלות עליו. אף סיפור או רומן מתח עדיין לא עשה זאת. מעטים התקרבו לכך. וזו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנשים הגיוניים בדרך כלל ממשיכים להסתער על המבצר" (מתוך ספרו "צרות הן המקצוע שלי", הוצאת מעריב, 2004, עמודים 10-11).
בלש כמו זה שכתב צ'נדלר קשה למצוא. עד שאחד כזה יציג את עצמו נסתפק בספנסר (ובריצ'ר כמובן). מותח, קליל ומבדר, ספר חופשה מצוין והטוב ביותר מהסדרה שתורגם לעברית.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על חטאים קטנים