ביקורת ספרותית על מר שמחון ובנו - קורות משפחה אחת מאת משה בן-אפרים
ספר מעולה

---

בחזרה במנהרת הזמן אי-שם לשנת 1962/3...
עדיין אין טלויזיה בישראל אבל יש מקלט רדיו - מן הסתם בגודל של ארגז תפוזים, פועל על שפופרות ריק ולא על טרנזיסטורים והשידור ב-AM בלבד. ואז לעת ערב עם ישראל (כולו) מאזין לגלי צה"ל ושומע את הדיאלוג הבא:

שמחון: אין אוכל?
צפירה: יש אוכל.
שמחון: בא דואר?
צפירה: לא בא דואר.
שמחון: נאווה בבית?
צפירה: נאווה בבית.
שמחון: נו, אז לאכול.
(שקשוק כלי אוכל)

זה היה דיאלוג הפתיחה הקבוע (בשינויים קלים - לפעמים דווקא בא דואר) בראשיתו של כל תסכית וכך למדנו להכיר את המשפחה הכי מפורסמת אז בארץ:

נוח שמחון, אבי המשפחה, אותו גילם שמואל רודנסקי (1902 - 1989), איש העליה השניה, מוותיקי ההגנה, מראשוני העיר, מי שבנה את הבית הראשון בעיר, סלל כבישים וייבש ביצות - אבל כעת הוא בעל מפעל בינוני העוסק בתעשיית העץ, ומסתבר שהוא אוהב לשחק קלפים מדי פעם בערב...
צפירה - רעייתו המסורה, אותה גילמה ניורה שיין-רודנסקי (1902 - 1992), שהייתה רעייתו של רודנסקי במציאות.
גבי - הבן הבכור, סרן בצבא הקבע, בגילומו של עודד קוטלר. הוא מכונה בפי אביו באופן קבוע - נאפוליאון בונאפרטה.
נאווה - הבת הצעירה, תלמידת גימנסיה יפה וקצת קלת דעת - היא חביבת הקהל בסידרה. אותה גילמו שתי שחקניות: דפנה דן ואחריה יעל דרויאנוב (1939 - 1998) - אולי מישהו כאן יודע מי מהן מופיעה על עטיפת הספר?

ב-1964 עובדו התסכיתים, ש-41 מתוכם מופיעים בספר זה, לסרט בשם "משפחת שמחון" בו שיחק מאיר מרגלית (1906 - 1974) בתפקיד נוח שמחון כי רודנסקי היה עסוק בפרויקט אחר ומכל הצוות המקורי נותר רק עודד קוטלר בתפקיד גבי שמחון.

ומה אנו למדים מהשיחות המשפחתיות הללו? נאווה מתקוממת נגד סמבותו "הרודני" של אביה :
נאווה : אין פה דמוקרטיה.
שמחון: לא, פה יש אבאקרטיה (עמוד 44).

זאת ועוד (עמוד 127):

שמחון: נוער גדל לנו כאן, אני אומר לך צפירה, הם פשוט רגילים לקבל יותר מדי. אנחנו נותנים להם הכל, והם חושבים שהעולם שלהם.
נאווה: אבל העולם הוא באמת שלנו.
שמחון: מה?
נאווה : כי הנוער הוא עתיד האומה - כך אמר אריק (זהו החבר מס' 3 של נאווה).

בקיצור,שום דבר לא השתנה ב-50 השנה האחרונות וכנראה גם לא ישתנה...

נאווה אוהבת לרקוד טוויסט (זה היה אז ריקוד חדש), קוראת ספרי כיס מפוקפקים (סטאלאגים) מתחת לשולחן בזמן הארוחה כי "כולם קוראים את זה" ( היום היא הייתה ודאי קוראת רק מסרונים), רוצה לנסוע לחו"ל כמו כל החברות שלה - אבל נאלצת להסתפק בנסיעה לאילת (זה היה עובד היום?), מתמודדת בתחרות על תואר מלכת הגבינה הצהובה למרבה הזעזוע של אביה (היום הייתה בוודאי משתתפת בתחרות ריאליטי) ומחליפה חברים בקצב מהיר - כפי שראיתם, במהלך הספר יש לה לא פחות משלושה חברים.
גם אחיה גבי אינו טומן ידו בצלחת - לו יש שתי חברות וגם הן לא נשארות זמן רב בסידרה. בניגוד לנאווה הצעירה שעדיין יראה קצת מאביה כשהוא מרים את קולו - ומי שזוכר את קולו הרועם של רודנסקי, יכול להבין זאת - הוא נוקט יחס יותר אדיש ולעתים קצת ציני לעלילות העבר ולנורמות עליהן מתרפק אביו - זאת התקופה בה הציונות נכנסה למירכאות כי הדור הצעיר התעניין יותר ב"תכלס" ולא בסיסמאות. עם זאת, גם גבי לא לגמרי מעודכן בהליכות העולם הגדול ואינו יודע מה זה סקוץ' ומה זה בלוז. כאן צריך לומר שלפי דברי צפירה בעמוד 83 - גם נוח וגם גבי היו בחזית במלחמת השיחרור וזה קצת לא מסתדר עם הצגת נוח כאיש העליה השניה - אולי צריך היה להפוך אותו לאיש העליה השלישית - זה מתאים יותר גם לבניין העיר, סלילת הכבישים וייבוש הביצות.
צפירה היא, כמובן, האם המסורה המגוננת על אפרוחיה ובמיוחד על נאווה מפני נוח, אבל גם היא מרימה לעתים את נס המרד, כשבעלה מסרב להעלות את תקציב הוצאות הבית היא מודיעה על שביתה ומאיימת להתלונן בהסתדרות: "אני אספר להם שאני מנוצלת, חופשה אינני מקבלת, שעות עבודה אין לי, תמורת שעות נוספות - אפס. זה ניצול! (עמוד 158). צודקת במאה אחוז!
ומה עם נוח עצמו? הוא אינו מפסיק לדבר על הדברים הגדולים שעשה בנעוריו (אם הספקתם לשכוח - סלל כבישים וייבש ביצות), מזכיר בהערצה את דמויות המופת שעיצבו את השקפת עולמו (ברל, גורדון ובמיוחד - יוסקה שולמן - מי זה, בעצם? - שאת הקלישאות שלו הוא אוהב לצטט - ומעורר בזה את לעגם של גבי ונאווה), זוכר את הזמנים הקשים בהם לא הייתה להם אפשרות לתת בבוקר ביצה לילדה, מזדעזע מאווירת החומרנות הפושה בארץ - למה צריך לקנות טרנזיסטור, מכונת כביסה, מיקסר, גרילר וכיוצא בזה מכשירי תופת (עמוד 39) ומתפלא שעדיין לא משתמשים בפרימוס או פתיליה (מישהו כאן עוד זוכר מה זה?). מובן מאליו שנוח שמחון אינו יכול להבין איך אפשר להוציא אלפי לירות (היה פעם מטבע כזה, והמחיר המופיע על גבי הספר הוא 2.25 ל"י) ואפילו במקרה אחד 20,000 לירות - על חתונה (באותם ימים זה היה סכום גדול מאוד ולהערכתי אפשר היה אז לקנות בו דירת שני חדרים - אם כי לא במרכז תל-אביב, כנראה).
בעניין זה מופיע אולי הקטע הנוגע ללב ביותר בספר בו נזכרים נוח וצפירה בחתונה שלהם (עמוד 184):

שמחון: ממתי, גבירתי הנאווה, נמדד ערכה של חתונה בסכום הכסף המושקע בה? אמך ואני נסענו לרב של המושבה הסמוכה ובחמישה רגעים נגמר הכל...
צפירה: נכון, בערב התכנסו כל החברים, שתו קצת יין ושרו, וזה היה הכל...

אבל מתברר שגם נוח היה פעם צעיר. כאשר מכר וותיק ירד מהארץ לארה"ב בא לביקור (פרק 38) הוא מספר כי נוח היה שובב גדול (מרח בשומן את הלוח בכיתה - נאווה שמחה מאוד לשמוע זאת) ובכלל לא היה גאון בלימודים (גבי: מעולם לא חשבתי שהיה) אבל לעומת זאת התעניין מאוד בבנות המין היפה (זה היה לפני שהכיר את צפירה, אני חוזר ומדגיש - זה היה לפני צפירה)...

בפרק האחרון בספר מזדעזע נוח שמחון מכך שאחד מוותיקי התנועה נתפס בקבלת שוחד, ואינו יכול לקבל את שיוויון הנפש בו גבי ונאווה מקבלים זאת. גבי אומר לאביו כמה דברים נוקבים בעניין זה ( עמוד 224, האחרון בספר):

גבי: כבר אמרתי לך כמה פעמים שאתם לא הייתם קדושים כולכם וגם ביניכם היו ויהיו כשלונות. אני מבין שזה לא מוצא חן בעיניך.
שמחון: כמובן שלא.
גבי : משום שזה מוכיח, בניגוד לתיאוריות האהובות עליך, שאתם לא הייתם טלית שכולה תכלת, אלא אנשים ככל האנשים.
שמחון: לא נכון, בונאפארטה, היו בינינו גדולים.
גבי: ייתכן שגם כאלה היו, אבל לגבי הרוב - שעה גדולה עשתה מכם אנשים גדולים. זה הכל.

תשאלו בוודאי - למה הארכת כל כך בביקורת על ספר זה?
הנוסטלגיה, רבותי, כבר מזמן לא הייתה כה מרעננת...
מעניין אם משהו מהתסכיתים האלה נשמר בארכיון גלי צה"ל או קצין חינוך ראשי - אם כן, הבו לנו שידור חוזר!

» ביקורות נוספות של יב
» ביקורות נוספות על מר שמחון ובנו - קורות משפחה אחת