ביקורת ספרותית על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר לא משהו

---

בניגוד לכולם, אני לא מבינה מה ההתלהבות הגדולה מהספר הזה. הוא נשמע כמו ספר נוער רדוד רגיל שנגמר מהר כמו חטיף שוקולד קטן, אבל מסתבר שהוא אפילו לא חטיף שוקולד כל כך טעים.

תקציר: אלי -נערה מרדנית ומתוסבכת- מורחקת מהבית אחרי שעשתה יותר מדי צרות, ונשלחת לפנימייה יוקרתית, מוזרה למדי (חוקים נוקשים,אין טכנולוגיה, הצלחות מתפנות מעצמן בחדר האוכל,הבילוי המועדף על התלמידים הוא למידה במשך שעות בספרייה וכמובן כיתת הלילה)ועמוסת סודות. ברור ששני בנים-מושלמים-רגילים מגלים בה עניין, ומי שמאוהבת באחד מהם ועדת המעריצות שלה שונאות אותה מיד (מקורי). היא מוצאת לה חברים ומסתדרת. אבל חוץ מזה יש בעיות: בשונה מכולם, היא מגיעה לשם לא בגלל הכסף של המשפחה שלה, או כי ההורים שלה למדו שם. מישהי נרצחת, כולם חושדים דווקא בה (לגמרי לא אמין), ויש בלגן שלם והמון סודות שמסתובבים סביבה. המקוריות שופעת.

בהתחלה ובאמצע חשבתי עליו בערך אותו הדבר, אבל הוא פשוט לא השתפר אלא רק נעשה יותר מאולץ. בסוף כבר הבנתי שהוא ממש לא מצא חן בעיניי, כי אני רואה את חלק 2 כל שבוע מיותם ועצוב על המדף בספרייה ולא משאילה אותו.
הכתיבה ממוצעת לגמרי, והספר זורם מאוד כצפוי. העלילה לא אמינה ולא מקורית בכלל. הוא לא ספר מרגש, מצחיק, או מפתיע. סתם כזה. ואפילו פחות, כי היו כמה נקודות כל כך מעצבנות שאי אפשר לדלג עליהן.

- אלי: מנערה מרדנית, חמודה (ככה זה נראה, לפחות, עד שהסופרת עושה לה שטיפת מוח ומשנה אותה לגמרי) ומתוסבכת בצורה די נוגעת ללב, היא משתנה מקצה לקצה. אבל ממש. הסופרת בנתה את הדמות שלה לא טוב, ומרגיש כאילו בקטעים מסוימים היא מנסה לדחוף לה את כל התכונות שהייתה רוצה (ויגרמו לנו לאהוב אותה), וזה פשוט לא עובד.
- עוד אלי: איך לעזאזל לא אכפת לה מכל הסודות האלה? אני הייתי משתגעת. ובאמת, מה כל כך סודי? למה לוקח לדברים כל כך הרבה זמן להתבהר? ואפשר לחשוב איזה סודות אלה. איך לא אכפת לה מה היא עושה שם, אם ברור לה שרק עשירים ומי שמהמשפחה שלו היו שם מתקבלים. איך לא אכפת לה שמי שהיא אתו מסתיר ממנה דברים, איך לא אכפת לה לעבור מבחור לבחור בשניות (כשהיא מאוהבת בכל אחד מהם נואשות ומתמסרת בכל ליבה), כיתת הלילה, נתניאל וכל הבלגנים האחרים. לא צריך להיות חכם כדי לקלוט שהביתספר הזוי, והיא לא מנסה לגלות שום דבר. היא פשוט... מתעלמת מזה. ואם זה אמור להיות המרכז, הכוד אובד בתוך פרשיית האהבה המעצבנת והדביקה שאפילו לא כתובה טוב (החיזור כל כך עלוב, וישר הם מתנשקים. וכתוב "הם מתנשקים". רציני. ואז פרפרים בבטן, ועוברים-לבחור-הבא-כי-הקודם-ניסה-לאנוס-אותי.-ואני-לא-מרגישה-רע-בכלל-כי-יש-לי-לב-עמיד-והתאהבתי-מחדש-תוך-שתי-דקות-בערך. נו באמת).
- ויש עוד דברים: ג'ו, החברה הכי טובה שלה, מתהפכת בבת אחת והופכת לאויבת סתם. זה קטע טיפשי שאפילו אין לי כוח להסביר.
ואחר כך, פתאום תוך שתי שורות יש לה חברה הכי טובה חדשה, רייצ'ל. וקרטר- *אנחה* תעשו לי טובה. סי ג'יי דוהרטי, אנחנו מבינים שניסית לעשות ממנו גבר-גבר, אבל לא הלך לך. הוא היה די חמוד בהתחלה, אבל כבר קלטנו שלסופרת יש בעיה קשה עם הדמויות. עוד: נתניאל. כריסטופר. לוסינדה. כיתת הלילה. ומה שביניהם. הכל בא באיחור ופשוט לא טוב. ועדיין לא ברור מה בדיוק הם רוצים מאלי. היא לא כזאת מציאה, באמת. היו עוד כמה קטעים איומים, אבל את זה אני זוכרת במיוחד: כל הביתספר מתפלח החוצה בלילה לרחצה בעירום (?! כן, גם אני חשבתי ככה). אם נתעלם לרגע מזה שאלי (שהייתה אמורה להיות מרדנית עם עמוד שדרה) כבר סמרטוט רצפה בשלב הזה, ולמרות שלא בא לה היא מתגנבת בעירום עם כולם - כשהיא טובעת קרטר מציל אותה (היא עדיין ערומה, זוכרים?) והיא לא מוצאת את הבגדים שלה וכל ההמשך הדפוק להחריד O.O עזבו, אני לא רוצה לדבר על זה.

בקיצור, אפילו יחסית לספרי נוער שטחיים ורדודים הוא... לא משהו. אפשר להשוות לחטיף שוקולד קטן ומקולקל שהיה יותר מדי זמן בחוץ. סי ג'יי דוהרטי, כתיבת ספרים זה לא בשבילך, לצערי. פשוט... לא.

(זה מרגיש לי ביקורתי מדי מדי פתאום. אבל אני במצברוח לא משהו. עמכם הסליחה :) )

» ביקורות נוספות של תותית
» ביקורות נוספות על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1