ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 12 במאי, 2008
ע"י סיגלית
ע"י סיגלית
הוצאת זמורה ביתן 2008, 653 עמ'
תרגם מספרדית: רינת שניידובר
הסיפור הוא רומן הסטורי המשתרע על פני כ - 60 שנה ומתרחש בקטלוניה, כאשר רובו של הסיפור מתרחש בעצם בברצלונה בתקופה הפיאודלית.
ברנאט אסטניול הוא צמית אדמה . הוא ואביו חיים בחווה ששיכת לאדון יורנס דה ביירה במחוז נברקלאס. הם מעבדים את האדמות קוטפים את היבולים ומשלמים את המיסים לאדון.
ברנאט מתחתן עם פרנססקה. הסכם הנישואים נעשה ע"י שידוך. הכלה מקבלת נדוניה קטנה לפי האמצעים של משפחתה. באמצע מסיבת החתונה מופיעים האדון דה ביירה ופמלייתו. האדון בא לממש את המנהג שקובע שהוא מקבל את הכלה ראשון. עוד קובע המנהג שמיד אחרי שהאדון אונס את הכלה, בעלה חייב לאנוס אותה בשנית, כדי שאם תהרה, לא יוכלו לבוא אל האדון בדרישות כאילו הוא אביו של הילד. אלא שלמשפחת אסטניול יש סימן הכר אותו נושאים כל בני המשפחה: נקודת חן מעל הגבה הימנית. ארנאו, הילד שנולד כתוצאה מהאונס הכפול, נושא את החותם. יורנס דה ביירה מרגיש שהילד הזה, בעל סימן ההכר הזה פוגע בגבריותו. כולם צוחקים לו ולועגים לו, מי מאחורי גבו ומי שיכול להרשות לעצמו לועג לו בפניו. הוא מצווה על פרנססקה להגיע אל ביתו כדי להניק את בנו שנולד באותה העת ומנתק אותה ואת בנה מבעלה הטרי.
ברנאט מתגעגע אל ילדו וכאשר הוא מגיע יום אחד לחפש אותו, הוא מוצא את התינוק זרוק במחסן, סובל מתת תזונה ועל סף המוות. הוא חוטף את הילד ויוצא איתו למסע אל אחותו ומשפחתה שחיים בברצלונה. השמועה אומרת שמי שמצליח לחיות בברצלונה שנה אחת חודש אחד ויום אחד מבלי להתפס ע"י אדוניו או ע"י הרשויות, יוצא לחופשי מהעבדות.
ברנאט עובד קשה מאד בבית המלאכה של גיסו בתמורה למגורים ומזון ובתמורה לחינוכו של ארנאו ביחד עם ילדיה של אחותו. מקרה מר ועצוב מנתק את ארנאו מילדי המשפחה והוא מוצא את עצמו חופשי לנפשו להסתובב ברחובות ברצלונה. בנקודה הזו בחייו, הוא פוגש את ז'ואן שגם מאחוריו סיפור חיים עצוב. מרגע זה ואילך, הם אינם נפרדים לדקה.
כדי לנחם את ארנאו, ברנאט מספר לו שהבתולה היא אמם של כל היתומים שאין להם אם וארנאו יוצא ביחד עם ז'ואן לחפש את הבתולה האם ברחבי העיר. החיפוש מוביל אותם אל כנסית סנטה מריה דה לה מאר - פטרונית הים, הספנים, המלחים ופועלי הנמל - הבסטאשוס.
באותה תקופה בונים בעיר שתי קתדרלות. האחת שייכת לעשירים ואת השניה - סנטה מריה מממנים בני העם והבסטאשוס בראשם. אחרי שארנאו מאבד גם את אביו, הוא נטמע בחייהם של הבסטאשוס ובנית הכנסיה הופך למושא שאיפותיו. הכנסיה והבסטאשוס מלווים אותו עד לסוף הסיפור. במקביל, סיפורו של ארנאו נבנה ביחד עם הכנסיה אבן אחרי אבן, קשת אחרי קשת.
בסיפור משתתפות דמויות רבות מאד, אף אחת מהן אינה מיותרת. כל אחת מהדמויות תורמת לסיפור את חלקה המלא. כולן דמויות עגולות, מלאות ומושקעות. לרוב בספרים בעובי כזה, אני מוצאת שניתן היה להדק אותם ולו במעט, לא כך המקרה בספר הזה, אין בו מילה אחת מיותרת. הוא לא נמרח ולא מתפזר. לדעתי, הוא נצמד למאורעות התקופה בצורה אוטנטית תוך תאור החיים והמנהגים, חלקי העיר השונים, מלחמות ומאורעות, אופי הכלכלה, מלוכה, אצולה ופשוטי עם.
הסופר מוביל את הדמויות שלו מעלה ומוריד אותן ומסובב איתן את גלגל החיים בצורה מרתקת ואני כקוראת וצופה נצמדתי אליהן וליויתי אותן בסמטאות ברצלונה או בחדרי ביתן. הרווחתי איתן את לחמן, שמחתי בשמחתן והתעצבתי בעצבונן.
בסוף הספר, בדבר המחבר כתוב, כי הסיפור מבוסס על הכרוניקה של פדרו השלישי מלך קטלוניה באותה העת, אבל אי דיוק אחד הטריד אותי בחיפושי אחרי מידע על התקופה קראתי בויקיפדיה, כי האינקויזיציה הספרדית נוסדה בשנת 1478, כלומר במאה ה - 15 בעוד שהסיפור מתרחש במאה ה - 14. ההסבר היחיד שאני מבינה הוא שתולדותיה של האינקויזיציה נעוצים בעצם בוועידה הכנסייתית של ורונה בשנת 1184 והיתה כפופה לאפיפיורות. כנראה שהמוסד הזה הגיעה לספרד לפני שמלכי ספרד הקימו את המוסד שהיה כפוף למלכים הקתוליים. גם בסיפור עצמו מוזכר שהאינקויזיטור הראשי היה כפוף לאפיפיור אז אולי אין פה אי דיוק בעצם, אלא טעות שלי בהבנת סדר הדברים.
הספר מומלץ בחום.
http://www.global-report.co.il/sfarim/?l=he&a=265745
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת