ביקורת ספרותית על צו נשיאותי מאת טום קלנסי
ספר מעולה

---

"האנשים ההם מתים, ואני הממשלה בינתיים, שאלוהים יעזור לי, והממשלה לא בורחת" (ג'ק ראיין לאחר שהושבע לנשיאות והתעקש לבקר בהריסות בניין הקונגרס לאחר שמטוס נוסעים התרסק והרג את רוב יושביו. עמוד 22).

"צו נשיאותי" (הוצאת הד ארצי, 1998) הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר עוקב אחר עלילותיהם של גיבוריו הקבועים של קלנסי: ג'ק ראיין, אשר שירת בעברו "כסגן־משנה בחיל הנחתים" (עמוד 22) וכסגן ראש ה־CIA, אנשי המבצעים של הסוכנות דומינגו "דינג" שאבז, בעברו סמל באוגדת הרגלים הקלה ה־7 של צבא ארצות הברית, וג'ון קלארק (הוא ג'ון קלי), אשר "שירת בעבר בקומנדו הימי" (עמוד 674), וכן אנשי ה־FBI דן מאריי ופאט אוד'יי.

עלילת הספר נפתחת בדיוק היכן שהסתיים ספרו הקודם של טום קלנסי, "חוב של כבוד", לאחר שמטוס יפני התרסק לתוך בניין הקפיטול ומרבית שרי הקבינט, שופטי בית המשפט העליון, ראשי המטות המשולבים וחברי הקונגרס נספו באסון הנורא. גם הנשיא רוג'ר דרלינג ואשתו בין ההרוגים. ראיין, שאך לפני דקות אחדות הושבע כסגן נשיא, ממונה לתפקיד הנשיא, כמעט בעל כורחו. ונטל העולם כולו, פשוטו כמשמעו, נופל על כתפיו. המשברים בספר רודפים זה את זה. הנשיא החדש וחסר הניסיון בפוליטיקה בוושינגטון ומחוצה לה. הדבר ניכר, למשל, בשיחתו עם הנסיך מוויילס על פגישתו הראשונה עם ראש ממשלת הודו. "הוד מעלתך, איך מגדירים מצב שבו אדם רם דרג משקר לך ישר בפנים?" שאל הנשיא בחיוך מר. "דיפלומטיה" (עמוד 127).

ראיין נדרש להנהיג את האומה החרדה והמתאבלת, למתן את הספקנות של מנהיגי העולם, להקים ועדת חקירה לבירור נסיבות האסון ולארגן לוויה ממלכתית – וכל זאת לצד מאמציו להקים ממשלה וקונגרס במהירות האפשרית. אבל זה עוד לא הכול. עיניים רבות עוקבות אחריו, ורבות מהן אינן ידידותיות כלל וכלל. לסינים ולהודים יש שאיפות התפשטות, ואילו האייתוללה באיראן מוציא לפועל תוכנית אסטרטגית שראשיתה בהתנקשות במנהיג מדינה שכנה, ההופכת לכדור שלג שבסופו תקיפה כנגד ארצות הברית גופה.

ראיין ואנשיו עתידים לגלות כי ישנם רבים המשתוקקים לנצל את ההזדמנות לקידום מטרותיהם, רבים מהם רוחשים שנאה עמוקה כלפי ארצות – הברית כולה, כמה מהם – מעברו של ראיין – נוטרים טינה לנשיא החדש עצמו, ובהם גם סגן הנשיא הקודם, שנאלץ להתפטר בספר "חוב של כבוד", המערער על עצם חוקיות מינויו של ראיין לנשיא. אולם לא איש כראיין יברח מפני כובד האחריות וקשיי התפקיד. ראיין הוא מסוג המנהיגים העושים במלאכה בראש אנשיהם. "זה חלק מהמנהיגות. לימדו אותי זה את זה בקוונטיקו. החיילים צריכים לראות אותך עושה את העבודה. הם צריכים לדעת שאתה עומד לצדם" (עמוד 14).

בהקשר הישראלי, בספר מוזכרת ההתנקשות של המודיעין הישראלי במחבל יחיא עיאש, הוא "המהנדס" של ארגון החמאס. "ה'מוסד' הישראלי עדיין עוסק בהעלמת בני־אדם. השלום שהושג זה מקרוב במזרח־התיכון לא שינה זאת, ויש להם סיבה אמיתית לשנוא אותו. הם נהגו בחוכמה מיוחדת כאשר הרגו את אחד מעמיתיו באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, כאשר קלקלו תחילה את המכשיר באמצעות אות אלקטרוני ואחר־כך הסדירו שיקבל מכשיר חלופי... ועשרה גרמים של חומר נפץ חזק תקועים בתוך הפלסטיק. שיחת הטלפון האחרונה של האיש, כך סופר, באה מראש ה'מוסד': "הלו, כאן אבי בן יעקב. תשמע טוב, ידידי." ובנקודה זו לחץ היהודי על לחצן הסולמית. תכסיס חכם, אבל טוב רק לשימוש חד־פעמי" (עמוד 165).

ספר מתח מצוין, המדגים את בקיאותו של קלנסי בסוגיות ביון וצבא, ולא פחות מכך את יכולתו לתאר את הדילמות והתככים בגבעת הקפיטול. הבנתו של הסופר במורכבות הפוליטיקה האמריקנית יצרה ספר מרתק הנקרא כאילו היה פרק בסדרה "הבית הלבן" (וזאת על אף העובדה כי הספר שוקל לא מעט). מומלץ בחום!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על צו נשיאותי