ביקורת ספרותית על יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

ארבעה ימים של קריאה חלפו עלי עם קריאת ספרו המפורסם של הסופר היפני הרוקי מורקמי, יער נורווגי.

מורקמי, שזהו ספרו הראשון שאני קורא, שבה אותי בתחילת הסיפור עם סגנון כתיבתו הפשוט והנקי.

תיאורו של הסופר בתחילת הסיפור אודות האחו בו ווטנבה ונאוקו מתהלכים כסהרורים, היה קסום בעיניי.
העשב הירוק והגבוה, השמיים הכחולים הצבועים כמו במכחול, הבאר המסתורית בסופו של המסע, כל זה בשילוב עם צלילות עיניה הכהות והמכילות של נאוקו החדירו שלווה עמוקה וייחודית לליבי.

כל הדמויות בסיפור ללא יוצא מן הכלל, החל מהדמויות המרכזיות (ווטנגה, נאוקו, מידורי, נגסווה) חלוף בדמויות המשניות (קמיקזה, הצומי וקיזוקי) וכלה בדמויות השוליות ביותר (הבחורות שווטנבה שוכב איתן), נושאות איתן איזו שריטה גורלית בנשמה אשר מבדילה אותם משאר אנשי העולם.
מדובר בדבר די ייחודי בעיניי, שכן לרוב כאשר סופר ירצה להדגיש את עומקה של החבלה הנפשית החרוטה בדמות/דמויות מסוימות, הוא יציב אותה בסביבת דמויות "נורמליות" (כיבכול) לאורך העלילה, ולא ייצור עולם שלם המלא באנשים פגועים נפשית.

יחסית לעובדה שהסיפור מסופר בגוף ראשון, זרם התודעה של גיבור הספר, טורו ווטנבה, לא היה עמוק ואינו תרם בעיניי לנפחו של הסיפור.
ווטנבה נראה כמי שסובל מהפרעת אישיות סכיזואידית (אדישות קלינית), כאשר זה נותן אדיש לכל דבר המתרחש בחייו, לרבות לימודיו, יחסי החברה שלו, משפחתו (אליהם לא מתייחס אפילו פעם אחת), וכן גם מערכות היחסים שלו עם נשים.

דווקא דמותה של נאוקו היא הדמות היחידה שהרגשתי חיבור אליה לאורך הסיפור, אולי כיוון שהיא הצטיירה לי כדמות טהורה וטובת לב, נשמה תועה שאולי נפלה בסופו של דבר אל הבאר העלומה המתוארת בתחילת הסיפור.

לאורך כל הסיפור ניכרים האזכורים המיניים המפורטים אותם שילב מורקמי בתיאוריו אודות היחסים האינטימיים של ווטנבה עם נשות עולמו.
אני ממש לא נגד שילובה של ארוטיקה בספרות, נהפכו, אך הפעם ההרגשה האישית שלי הייתה כי כל אלו היו יתר על המידה, האזכורים הרבים הציפו את הסיפור והפחיתו מהמשמעות אליה נראה כי כיוון הסופר.
ככל שווטנבה נעשה אדיש ליחסי המין שקיים עם אותן נשים אקראיות, ככה גם אני הפכתי אדיש, אפילו עד מאד, ליחסיו המיניים של הגיבור עם כלל נשות הסיפור (לרבות מערכת היחסים האינטימית שתוארה בין ווטנבה ודמותה הדי מעצבנת ואף לא אמינה של מידורי).

נטייתו של הסופר לעולם המערבי, אשר באה לידי ביטוי באזכוריו הרבים אודות הספרות והמוזיקה המערבית (בהווה ובעבר), הדגישה את חוסר שייכותו של הגיבור הראשי אל עולמו העכשווי, וכמיהתו לעולם אחר, ולפיכך הוסיפה בעיניי נפח חיוני לסיפור.

בשורה התחתונה, מדובר בסיפור נחמד, שמקבל בעיניי את דירוג ה"סיפור טוב" ולא דירוג ה"סיפור בסדר" אך ורק בגלל תיאור האחו המופלא ודמותה הרגישה עד כאב של נאוקו.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על יער נורווגי