ביקורת ספרותית על המתווך מאת פרדריק פורסיית
ספר מעולה

---

"חוטפים אינם מגלים רחמים," אמר קווין בקצרה. "זהו הפשע המזוהם ביותר ברשימה. צריך לקוות שמדובר בתאוות בצע" (עמוד 119).

הספר "המתווך" מאת פרדריק פורסיית (הוצאת ספרית מעריב, 1990) עוסק בשלהי המלחמה הקרה. נשיאי ארה"ב ובריה"מ מקדמים הסכם לקירוב ביחסים בין המעצמות, ולצמצום הנשק הגרעיני שלהן. גורמים בצבא הרוסי מודאגים מהמלאי המצטמצם של מקורות האנרגיה הזמינים, כלומר הנפט, וגם מצמצום כוחו של צבאם. גם בארצות הברית ישנם אנשים שמודאגים מצמצום היקף הייצור בתעשיות ההגנה ומהמחסור במקורות האנרגיה. שתי הקבוצות מתאגדות יחד ורוקמות מזימה להכשיל את השלום בין ארצות הברית ורוסיה. מטרתן להביא למלחמה, שתתחיל על ידי השתלטות רוסית על מקורות הנפט של סעודיה ושכנותיה. להבנתם של הקושרים הציר המרכזי בהסכם בין המעצמות הוא הנשיא האמריקני, קורמק. בכדי להוציאו מן המשוואה יוצאת אל הפועל תוכנית במהלכה נחטף בנו הצעיר של נשיא ארצות הברית מהאוניברסיטה בה הוא לומד באנגליה. "סוכן השירות החשאי גסס אבל היה אמיץ מאוד. בייסורים רבים גרר את עצמו בחזרה אל דלתה של המכונית, גישש ומצא את המיקרופון מתחת ללוח-המחוונים וגרגר את הודעתו האחרונה. הוא לא הטריד את עצמו באותות קריאה, בצפנים או בהליכי רדיו; הוא היה מעבר לכל אלה. כאשר הגיעה העזרה, כעבור חמש דקות, כבר היה מת. הדברים שאמר היו: 'עזרה... אנחנו זקוקים לעזרה כאן. מישהו חטף את סיימון קורמק." (עמוד 80).

הנשיא האמריקני מטיל על סגנו, מייקל אודל, וצוותו את המשימה להשיב את בנו מן השבי. אודל נועץ בסגן מנהל ה-CIA, דיוויד ויינטראוב שטוען ש"האיש שהצליח יותר מכולם במשא ומתן על שחרור בני-ערובה בעולם," העיר ויינטראוב בשקט, "הוא אדם בשם קווין. אני מכיר אותו – על כל פנים, הכרתי אותו פעם" (עמוד 102). לצורך המשימה מגויס קְווִין (שלאורך הספר לא מוזכר שמו הפרטי אף לא פעם אחת, והוא עצמו אינו משתמש בו). קווין הוא מתווך, מומחה למשא ומתן עם מחבלים וחוטפים, ואיש הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") בעברו. המתווך, שהינו הפרטגוניסט של הספר, הוא דמות מעולה, שאי אפשר שלא לאהוב, שילוב של האקדוחן השקט שגילם קלינט איסטווד בסרטים דוגמת "הטוב הרע והמכוער" עם המודרניות של המאה העשרים והמלחמה הקרה. "האנשים בחדר-הקבינט עלעלו בתיק על האיש בשם קווין, שהוצא מהתיקים בלנגלי, כולל תוספות מאת הפנטגון. נולד בחווה בדלוור; איבד את אימו בגיל עשר; עכשיו בן ארבעים ושש. בשנת 1963, התגייס לחיל-הרגלים בגיל שמונה-עשרה, כעבור שנתיים הועבר לכוחות המיוחדים, כעבור ארבעה חודשים יצא לווייטנאם. שהה שם חמש שנים" (עמודים 113-114).

במלחמת וייטנאם הוא שירת בגבורה. "יש צורך בעדי-ראייה כדי להעניק את עיטור הקונגרס," ציין וולטרס. "כמו שאתם רואים, רק שני אנשים נותרו בחיים לאחר ההיתקלות על נהר המקונג, וקווין סחב את השני על גבו מרחק של שישים וארבעה קילומטרים. ואז מת האיש מפצעיו בבית-החולים הצבאי של חיל-הנחתים בדננג" (עמוד 114). בהמשך השתתף קווין בניסיון לשחרר את שבויי המלחמה האמריקנים ממחנה השבויים סון-טאי. "הגיעו דיווחים כי קבוצת שבויי מלחמה אמריקנים אותרה בכלא סון טאי, שנמצא במרחק שלושים ושמונה קילומטרים מהנוי. הוחלט שהכוחות המיוחדים ייכנסו ויחלצו אותם. היתה זו פעולה שהיו בה מורכבות ותעוזה. כל חמישים ושמונה המתנדבים באו מפורט ברג, צפון-קרוליינה, דרך בסיס חיל-האוויר אגלין בפלורידה, לצורך אימוני ג'ונגל. פרט לאחד: היה דרוש להם דובר וייטנאמית שוטפת. ויינטראוב, שהיה בעסק מהצד המודיעיני, אמר שהוא מכיר אדם כזה. קווין הצטרף לקבוצה בתאילנד, ויחד טסו לווייטנאם. על הפעולה פיקד קולונל ארתור 'הפר' סיימונס, אבל קבוצת החוד שנכנסה אל תוך מתחם הכלא היתה בפיקודו של סרן דיק מדוס. קווין היה איתם. שניות אחדות לאחר הנחיתה שמע מפי שומר צפון-וייטנאמי נדהם שהאמריקנים הוצאו משם – כבר לפני שבועיים. חיילי הכוחות המיוחדים יצאו ללא פגע, עם כמה פצעים קלים" (עמוד 116). זועם על כישלון הפשיטה עזב קווין את צבא ארצות הברית. לאחר שחרורו הפך קווין למומחה למשא ומתן על בני ערובה בעבור חברות ביטוח גדולות. בעקבות פרשה בה טיפל, שהסתיימה במות בת הערובה הצעירה, פרש קווין לבית קטן בעיירה נידחת בספרד.

"אינני עובד למען ממשלת ארצות-הברית. אני נהנה משיתוף פעולה מצדה בכל דבר, אבל אני עובד למען ההורים. רק למענם" (עמוד 120). כך מודיע קווין לקבינט הממשל האמריקני. אלו מאשרים את תנאיו, אולם עד מהרה מגלה קווין כי אינטרסים נסתרים, מאבקי כוח ואי-אמון ביכולותיו וכוונותיו, מביאים לכך שהוא עצמו נתון למעקב מצד גופי הביון ואכיפת החוק של בריטניה וארה"ב, וכי ההתמודדות עמם תגבה ממנו מחיר לא פחות מאשר ההתמודדות עם החוטפים. קווין הוא זאב בודד שאינו סומך על איש ולוחם מיומן. אבל גם לחוטפים אג'נדה משלהם, והעסקה אותה רוקם קווין מסתבכת והולכת. וניכר כי ישנם כוחות גדולים יותר הפועלים מאחורי הקלעים.

באחד משיאי הספר, מוצא עצמו קווין אל מול גנרל בכיר ב-KGB, והדיאלוג ביניהם, הוא בעיני דוגמה לכתיבתו המעולה של פורסיית, בעיקר כי הוא רלוונטי גם לימינו אלה. להלן חלק ממנו: "אין לי אסים, מלכים, מלכות או נסיכים. אין בידי דבר."
"אה, ההשוואה לקלפים. אתם האמריקנים תמיד מדברים על אסים. האם אתה משחק שחמט, מר קווין?"
"קצת. לא טוב," אמר קווין. הגנרל הסובייטי ניגש אל מדף הספרים שעל אחד הקירות והעביר את אצבעו לאורך שורת הספרים, כמחפש ספר מסוים אחד. "אתה צריך לשחק," אמר. "כמו המקצוע שלי, זהו משחק של תחבולות ועורמה, לא של כוח גס. כל הכלים גלויים לעין, ובכל-זאת... יש בשחמט יותר הטעיה מאשר בפוקר" (עמודים 375-376).

פורסיית יודע את עבודתו היטב. מי שהיה טייס קרב בחיל האוויר הבריטי ומאוחר יותר כתב של ה-BBC יודע לספר סיפור. הספר מותח, כתוב בצורה קולחת ומרתקת. מומלץ בחום. לא ניתן להנחה מן היד.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על המתווך