הכיתוב על הכריכה האחורית הבטיח "רומן מרתק ורב-רבדים, המגולל סיפור עלילה מותח, ובו-בזמן עורך חשבון נפש עם המאבק ארוך השנים על עצמאותן ועל מימוש תשוקותיהן של נשים יוצרות". נכון שכריכה אחורית היא פרסומת, ונכון שהבטחות של כריכה אחורית שקולות פחות או יותר לקולותיהם של החזאים שהבטיחו "פתיתי שלג קל בהרים בגובה 900 מטר" יומיים לפני סופת החורף הנוראית שהורידה בהרים האלה שלג שנערם למשך שבוע ויותר, ובכל זאת, סמכתי עליה. היא נשמעה מבטיחה. ומה, חוץ ממראה עטיפה, כריכה אחורית, ודפדוף מהיר, יכול להוות אינדיקציה לאיכותו של ספר?
וכך לקחתי את הספר מהספריה, יחד עם ספרים אחרים, והבאתי הביתה. אני חייבת לציין שהבאתי אותו ערב ערב הסערה שהשאירה אותנו כלואים ונצורים בבית, בלי הרבה דברים לעשות חוץ מלקרוא. אז התחלתי לקרוא. לא הסתדרתי עם הקריאה, והנחתי את הספר שלא על מנת לחזור אליו. כדי שלא תחשבו שזה משהו שיש לי נגד ספרות ישראלית באשר היא אציין כי עברתי לקרוא את "בעלת הבית" המצוין לנועה ידלין, ואת "נערה בחולצה כחולה" הטוב לגבריאל בן שמחון. בזמן הזה האיש שלי לקח את הספר לידיו, וקרא אותו מהחל ועד כלה. סיים ואמר שזה ספר פנטסטי, ושכדאי לי מאוד לקרוא עד הסוף.
האיש הזה הוא איש שבחר להתחתן איתי, לכן אני לא יכולה להטיל ספק בטעם שלו וביכולת השיפוט שלו. וכך לקחתי את "האחרת" דפדפתי כדי לחפש איפה עצרתי, ולהמשיך לקרוא. לא היה קל, אבל המשכתי וסיימתי עד הסוף. וכך אני יכולה לכתוב עליו.
"רומן מרתק ורב רבדים"
הספר כתוב במה שנקרא בתסריטאות "עריכה צולבת", כמה נקודות מבט שמופיעות לסירוגין. נמצא שם הסיפור של קרין, היא תסריטאית גרושה ואם לילדה (לא "מתבגרת" כפי שכתוב על כריכת הספר. ילדה בת 9). קרין מנסה לכתוב על אסתר חיות, סופרת נשכחת ולא ידועה שכתבה בארץ ושמוריה שטיגליץ (לא, זו לא מתנחלת בת שלושים. זו תל אביבית בת שישים פלוס. נשמע לכם אמין?) רוצה להפיק סדרת דוקו-דרמה על חייה. אם נמאס לכם מהסוגריים, אגב, אולי לא כדאי שתקראו את הספר. או שתתחילו להתרגל. הספר עמוס סוגריים, עם או בלי קשר. הוא גם עמוס "סורי", כלומר sorry שקרין משבצת בדיבורה בכל משפט שני. מלבד קרין נמצא גם יריב, חוקר משטרה שמנסה לבדוק את הנסיבות להתאבדותו חסרת הפשר של המיליונר אריאל שביט. בנוסף לשתי נקודות מבט אלה, נמצאים גם מיילים ארוכים שקרין כותבת לחברתה אושרת. התועלת של המיילים האלה בקידום העלילה לא התבררה לי עד סוף הספר. המטרה היחידה שהצלחתי להעלות על דעתי היא לגלות לקורא את רוחב אופקיה של קרין, ואת היותה סופר תרבותית וסופר אינטילגנטית. ונקודת מבט רביעית - היא של הנשכחת אסתר חיות. תחילה מתוך הרומן שכתבה, ולאחר מכן מתוך היומנים שלה.
"המגולל סיפור עלילה מותח"
כשם שלא השתכנעתי מריבוי הרבדים בספר, כך לא השתכנעתי מהמתח בעלילה. לא נמתחתי. למעשה די חזיתי מראש את התפתחות העלילה. בסדר כזה, לא יותר. עוד דבר שהקשה על הקריאה הוא משלב הלשון. הספר כתוב בשפה שלא הייתי קוראת לה עשירה, אלא נמלצת. התחושה היתה כמו בהליכה בנעלים בעלות עקב גבוה. אולי מאוד יפה, אבל בשלב מסוים לוחץ ביותר. מה גם שלשון הדיבור והדיאלוגים, כולל ה"סורי" שהזכרתי קודם לא הסתדרה בתוך הנכתב. חלק יפה היה בחלקיה של אסתר חיות, חיקוי יפה לעברית של שנות השלושים. אלא שאז עברה העלילה לציטוט היומנים, והכל קרס. מדוע שאישה שעברית אינה שפת אימה ושהגיעה לארץ בניגוד לרצונה תכתוב יומן בעברית? ואם היא כותבת בעברית על מנת לשפר את השפה שלה, איך זה שלאחר שנתיים בארץ שפתה נשארת עילגת כבתחילה? ואיך זה שבזמן הזה היא הצליחה לכתוב בעברית ספר קולח ורהוט? לא ברור ולא אמין. ובנוסף, בספטמבר 1939, אמנם התחילה מלחמה, אבל היא לא היתה עולמית באותו זמן, ואנשים בארץ לא חשבו שלא יראו את יקיריהם מאירופה לאחריה.
"עורך חשבון נפש עם המאבק ארוך השנים על עצמאותן ועל מימוש תשוקותיהן של נשים יוצרות". על זה אולי כדאי לשתוק. הפמיניזם של קרין הוא פמיניזם דה-לה-שמאטע, עמוס סיסמאות קלישאתיות ולא מעודכן.
ובסיכום - לא. לא אהבתי, לא נהניתי, לא הסתדרתי.
עברתי ל"שתים דובים".
