ביקורת ספרותית על האי של סופייה מאת ויקטוריה היסלופ
ספר מעולה

---

קיבלתי את הספר מחברתי בתיה שיודעת על אהבתי הגדולה לתרבות ושירה יוונית.
סיפור מרתק ומטלטל אשר המוטיב המרכזי בו הוא סיפורה של מושבת המצורעים שהתקיימה במשך חמישים וארבע שנים (1903 עד 1957).
לאורך ההיסטוריה מחלת הצרעת היתה מחלה אשר עוררה פחד ורתיעה גדולה בקרב האוכלוסיה כיוון שגרמה לעיוותים בגוף ולנכויות קשות, היתה חשוכת מרפא והאמונה העממית היתה כי מדובר במחלה מדבקת ביותר.
מושבות מצורעים היו בעלי אופי דתי והפכו נפוצים בימי הביניים במיוחד באירופה ובהודו.
חלקם של מושבות המצורעים מוקמו באזורים מרוחקים כדי להבטיח את בידודם המוחלט מן האוכלוסיה הבריאה, בתי המצורעים נבנון על דרכים ראשיות שם קיבצו נדבות. בחלק ממושבות המצורעים אף הונהג מטבע מקומי מתוך חשש כי במידה וייעשה שימוש בכסף עובר לסוחר עלולים המטבעות להגיע לידי הציבור הרחב ולגרום להפצת המחלה.
במאה ה-20 נמצאה תרופה למחלה ובהדרגה מוגרה וחוסלה.
הספר הנפלא הזה עושה חסד לאוכלוסיה מוכת גורל זו אשר לא איבדה את רצונה וזכותה לחיות למרות שנותקה ונקרעה מיקיריה.
מצורעים אלו חיו על האי ספינלונגה שם קיימו חיי קהילה תרבותיים, אנושיים מלאי חמלה ואהבת הזולת.
עוד עושה חסד ומחווה הסופרת הנפלאה הזו המביאה לא רק סיפור אנושי עם המון נשמה ותיאורי נוף נפלאים, לגדולי התרבות של יוון "מאנוס חג'ידאקיס" גדול מלחיני המוסיקה היווניות (רבים הזמרים הישראלים אשר בשנות ה-60 הקליטו משיריו עם מלים עבריות כמו איילת אהבים, היו היתה לי אהבה, מרקו פולו בביצועם של שלישיית גשר הירקון, יפה ירקוני, יהורם גאון חוה אלברשטיין ועוד), ניקוס קאזאנצאקי גדול סופרי יוון
אשר נולד בהרקליון שבכריתים וכתב את זורבה היווני, חירות או מוות ופאפא יאנארוס וספריו תורגמו לשפות רבות.
גבורתם של תושבי כריתים אשר עמדו בעוז מול המכונה הנאצית שלא העזה להתקרב לאי המצורעים מסופרת בהערכה רבה ונדמה כי מלחמה ארורה זו היוותה שינוי פני העולם כולו לרבות יוון שנכנסה לאחר מכן למלחמת אזרחים ששיסעה את המדינה.
הדמויות בספר מקסימות, כפריות ושמחות בחלקן למרות שחלקן בעייתיות ובעיקר סופייה. בתחילת הספר היה נדמה לי כי הספר סובב סביבה אך לקראת הסוף המואץ והמרושל לדעתי, התחוור כי דמותה היא משנית, שטחית ואף מתוסבכת.
מהשם של הספר אפשר היה לחשוב שהספר סובב סביבה ולא כך הוא כמסתבר. לדעתי הספר נקרא כך מאחר וסופייה ניתקה את עצמה ממשפחתה , ממורשתה וממולדתה וחייתה את שנותיה כמו על אי בודד עד לחשיפת עברה על-ידי בתה אלקסיס באמצעות חברת ילדותה.
הספר לא מותיר את הקורא אדיש ועושה לו חשק לנסוע ולגלות בעצמו את כל המקומות הנפלאים שיוון מציעה.
קראתי ואהבתי וממליצה מאד.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על האי של סופייה