ביקורת ספרותית על קברות התאווה מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

ספר קשה מאוד על חיים לאחר פציעה וטראומת מלחמה בחיי משפחה כאשר המיקוד הוא על יהונתן הפגוע ואלנה אישתו.
הסיפור נכתב מנקודת מבטו של יהונתן. הוא פגוע בראשו, תפישת המציאות שלו נפגמת, חשדנותו כלפי נאמנותה של אלנה מתגברת ומוזנת משברי נתונים ורמזים,הוא קרוב יותר לחברים מהעבר, בעיקר משירותו הצבאי ובעיקר הוא מייחל למוות.
אלנה אוהבת אותו ומנסה לאחות ולרפא את השברים ללא הועיל.
שלב אחר שלב נפרמים מארגי חייו. חברים, קשרים ולבסוף הקשר החשוב לו ביותר: עם אישתו , אלנה.
סיום הספר "ספרותי " או "הוליוודי" וחבל.ניתן לדלג על שני העמודים הללו. זה מזכיר את התגובה של חז"ל לספר איוב: "איוב לא היה אלא משל היה".
גם תגובת חז"ל וגם הסיום של הספר לא רלוונטים לסיפור בעל העוצמה שנחשף בספר.
הדבר שאינו פתור בעיני הוא שמו של הספר. "קברות התאווה".
מקור הביטוי הוא מספר במדבר פרק י"א.
עם ישראל לאחר מעמד הר סיני, יש להם שלו ומן והם מתלוננים. עוזרים להם שני "עיתונאים", אלדד ומידד. הדבר נמאס לאדוני והוא מצווה על בני ישראל כי יאכלו בשר עד שיצא מאפם במשך חודש ימים וכשהבשר בין שיניהם הם מוכים מכה רבה מאוד. המקום נקרא קברות התאווה.
האם ההקשר הוא התאווה שלנו למלחמה? ולכיבוש? או ההיפך גם כשאנו מרגישים בשיפור יש לנו על מה להתלונן.
אולי זו המישאלה למוות, כמולך הדורש את קורבנותיו?

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קברות התאווה