ביקורת ספרותית על חלומות על אושר מאת ליסה סי
ספר בסדר

---

על הכריכה כתוב, די בקטן, שמדובר בכותבת הספר "מניפה של פרחים". מה שלמעשה היה צריך לכתוב, וביותר גדול, זה שמדובר בספר המשך לספר "נערות שנחאי". התרגום "חלומות על אושר" מפספס למעשה את משחק המילים, שכן מדובר בחלומותיה של ג'וי. ג'וי, בת למשפחת מהגרים סינית בארה"ב, מגלה בסוף הספר "נערות שנחאי" שאביה הוא לא אביה, שאימה לא אימה. תחת ההלם של הגילויים המרעישים, וחלומות על סין המתחדשת תחת שלטונו של מאו, היא בורחת לסין, ואמה פרל באה בעקבותיה.

ואם לא קראתם את נערות שנחאי, לא נורא. אולי אפילו טוב יותר. לאורך המחצית הראשונה של הספר יש מידה גדולה של איזכורים ופלאשבקים המאפשרים להבין את העלילה, בלי שיהיה צורך לקרוא את "נערות שנחאי". למי שכן קרא ועדיין זוכר התוצאה מלאה משהו. רק במחצית השניה הספר מתחיל לקבל תנופה משלו, ולצייר תמונה של החיים בסין הכפרית תחת פרוייקט "הקפיצה קדימה" שהגה מאו המגלומן ושבעטיו מתו ברעב ובחרפה סינים רבים, במספרים שקשה לדמיין ושמתחרים יפה בקרבנותיהם של היטלר ושל סטלין.

בעלילה עצמה יש פגמי אמינות ועיצוב דמויות לא מעטים. אבל אפשר להתעלם מהם ובכל זאת להנות מהספר וללמוד הרבה על התקופה והתרבות אותה הוא משקף.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חלומות על אושר