ביקורת ספרותית על הנכדה של מר לין מאת פיליפ קלודל
ספר לא משהו

---

מר לין הוא פליט מארץ מזרח אסיאתית כלשהי. בנו וכלתו נהרגו בעוד מלחמה, נכדתו נותרה בחיים ואתה הוא בורח כפליט יחד עם עוד כפריים רבים, שכפריהם הושמדו עד תום. כולם מגיעים על ספינה למדינה מערבית כלשהי, שאת מקומה אין הם יודעים, את שפתה לא מדברים ואת מאכליה לא מכירים. ניגודים שכאלה אמורים ליצור סיפור חזק, אבל למרבה הצער הסחורה לא מסופקת.

מר לין כבר אינו צעיר, אבל חזק מספיק כדי לדאוג לנכדתו בת ששת השבועות. הוא לא מרפה ממנה, מאכיל אותה, רוחץ אותה ומצמידה אליו בכל אשר ילך, גם כאשר הוא מעז לצאת ממחנה הפליטים ולהסתובב בעיר הזרה. ושם בעיר הזרה מתיישב לידו על הספסל עליו הוא יושב כל יום איש זר. הזר פוצח בדיבור, מר לין כמובן לא מבין, אבל מקשיב. כך זה מתרחש יום ביומו, עד שהם נעשים חברים הנפגשים גם בבתי קפה ומסעדות, בלי שיחה. רק צד אחד מדבר.

יום אחד מתבשר מר לין שהוא מועבר ממחנה הפליטים. הוא מסרב, אבל אין ברירה והניתוק מחברו מיידי. ההמשך אמור להיות דרמטי, אבל התפרים גסים מדי ולגמרי לא משכנעים.

הסיפור אמנם יכול היה להתרחש בכל עת במקום כלשהו, והוא בנוי מחומרים שאמורים לגעת בנו, לחולל בנפשנו חמלה וצער. זה קורה לרגע, לא תמיד מהסיבות הנכונות ומשום כך לא באמת נוגע ולא באמת משכנע. מיותר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הנכדה של מר לין