ביקורת ספרותית על כל אנשי סמיילי מאת ג'ון לה-קארה
ספר מעולה

---

"לא, קארלה אינו חסין-מאש, מפני שהוא פאנאטי. וביום מן הימים, אם תהיה לי נגיעה כלשהי לזה, יביא חוסר המתינות הזה לנפילתו" (עמוד 209).

"כל אנשי סמיילי" (הוצאת זמורה ביתן, 1982) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה-קארה, שיצא לאור בשנת 1979, ונחשב לאחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול. בעברו שימש קורנוול, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי, סוכן חשאי של ה-MI6. (הביון הבריטי). לאחר שקים פילבי, איש צמרת המודיעין הבריטי, שריגל למען ברית המועצות, "שרף" את כיסויו הדיפלומטי שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות, ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העת ג'ון לה-קארה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק. כמו כן סיפר כי את ההשראה לספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה, וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון.

הספר, כספריו האחרים של לה-קארה, עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה-קארה מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהינם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה-קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד.

הספר, הינו השלישי והחותם את טרילוגיית קארלה, הכוללת גם את הספר הראשון "החפרפרת" ואת ספר ההמשך "התלמיד המכובד". בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר רב המרגלים הסובייטי, "קארלה", ומנהל כנגדו את השלב המכריע בקרב המוחות שהחל בספר הראשון בסדרה, "החפרפרת", ומנהל לבסוף מבצע חשאי מורכב ביותר כדי להביסו אחת ולתמיד. שמו של הספר נגזר מן העובדה שבמבצעו האחרון קורא אליו סמיילי את אנשיו ומוביל אותם למשימה אחת אחרונה. בספר הראשון בטרילוגיה, "החפרפרת", שב ג'ורג' סמיילי, ראש לשכתו של ראש השירות החשאי הבריטי ואחד מחמשת בכיריו, מפרישה.

דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש שטח שפעל רבות מעבר לגבולות אנגליה. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי ב"משתלה", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את בסיס האימונים של הארגון שבסאראט, ולחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה: "גרמניה הייתה טבעו השני, אפילו נשמתו השנייה. בנעוריו, הייתה הספרות שלה אהבתו ותורתו. הוא יכול ללבוש את שפתה כמו מדים ודבר במלוא עזותה. ואף-על-פי-כן, חש סכנה בכל צעד שלו, שכן כאיש צעיר בילה סמיילי את מחצית ימי המלחמה כאן באימה הבודדה של המרגל, ותודעת היותו בארץ-אויב השתרשה בו לתמיד. בנעוריו הכיר את המבורג כעיר-נמל עשירה ושופעת חן, אשר הסתירה את נשמתה הקלילה מאחורי אדרת של אנגליות; בבגרותו הכירה כעיר שהונחתה אל חשכת ימי-הביניים באלף מפציצים מן האויר" (עמוד 179). סמיילי שב לשירות בכדי לנהל מצוד אחר חפרפרת בצמרת המודיעין הבריטי, הפועל למען ה"מרכז" המוסקבאי (כך מכנה לה-קארה בספריו את ארגון ה-KGB) ומופעל על ידי רב המרגלים הסובייטי, "קארלה".

את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה-קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף ובכיר הק.ג.ב רם קראסילניקוב. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ונחשף - ברמז שקל להחמיץ - רק בספר זה החותם את הטרילוגיה‏. בסיומה של חקירה ממושכת לכד סמיילי את הבוגד, ונתבקש לשוב לשירות כראש השירות בפועל ולשקמו מן החורבן המבצעי שהמיטה עליו הבגידה של היידון. סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש השירות החשאי בפועל, לאחר מבצע מוצלח שביצע בהונג קונג, בשל מזימה בין האחראים עליו, חלק מפקודיו שחתרו תחתיו וה"דודנים", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, למנות לראש ה-MI6 אדם מבשרה של נאט"ו.

עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לייקון, מזעיק את ג'ורג' סמיילי, ראש השירות החשאי בפועל, אשר פרש מן ה"כיכר" כפי שמכנה לה-קארה בספריו את ה-MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון (במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), כדי לזהות את גופתו של ולדימיר, גנרל סובייטי בכיר ממוצא אסטוני אשר פעל כסוכן בעבור סמיילי במוסקבה ולבסוף ערק למערב, אשר נרצח בפארק והוא בדרכו לפגישה עם מפעילו מתאם ה"כיכר". לאחר שסמיילי מזהה את גופתו של ולדימיר הוא פוגש בתת-השר לייקון ובסוכן הצעיר מוסטין. מוסטין מספר לסמיילי כי ולדימיר פנה ל"כיכר", זמן רב לאחר שערק למערב וחדל לשמש כסוכן פעיל, ואמר כי לו מידע הנוגע ל"קארלה", אותו כינה "איש החול", על-שם אגדה גרמנית עתיקה "קארלה הוא איש-החול שלנו. כל מי שמתקרב אליו יותר מדי נופלת עליו מן תרדמה" (עמוד 176).

מוסטין מוסיף ואומר כי לוולדימיר היו שתי הוכחות וכי הוא תבע שלמרות שהפגישה נערכת בלונדון היא תתנהל על פי "תקנות מוסקבה", אשר הינם כללי הזהירות המחייבים סוכנים הפועלים בארצות יעד. "הוכחות. הוכחות שהיו יקרות מכדי לשלוח אותן בדואר. הוא הביא דבר- מה. שני דברים. לא רק בתוך ראשו. בתוך כיסו. ופעל לפי "תקנות מוסקבה". תקנות שהוחדרו לראשו של הגנרל מיום גיוסו כעריק בפועל. על-ידי סמיילי עצמו, לא אחר, וכן על-ידי קצין המבצעים המקומי שלו. תקנות שהומצאו כדי להשאירו בחיים; ולמען הישרדותה של הרשת שלו. סמיילי חש בהתרגשות הלופתת את קיבתו כמו קבס. "תקנות מוסקבה" אומרות שאם אתה נושא איך מסר, עליך לשאת גם אמצעים להיפטר ממנו! דבר זה, יהיה מוסווה או מוסתר כאשר יהיה - נקודת מיקרו, כתב-סתר, סרט צילום לא מפותח, כל אחת מאותן מאות דרכים מסוכנות, דקדקניות-כחפץ, הוא חייב להיות הדבר הראשון והקל ביותר בהישג-יד, והפחות מעורר-חשד כאשר הוא מושלך!" (עמוד 83).

אוליבר לייקון מבקש מסמיילי לסגור את הקצוות בנוגע למותו של ולדימיר, במטרה לנקות את "הכיכר" מכל קשר. סמיילי מסכים, אולם במקום לסייע לשירות החשאי לנקות את עצמו, הוא פותח בחקירה נמרצת לאורך ימים ארוכים, נטולי שינה. צעד צעד הוא מתחקה אחר המתנקשים של ה"מרכז", ואחר ההודעה אותה ניסה ולדימיר להעביר ובגינה נרצח. סמיילי חוקר את חברי הרשת של ולדימיר ואת קצין המבצעים של השירות החשאי שהפעיל אותה, עמיתו הוותיק טובי אסתרהזי. אף כי טובי מסתייג מהחקירה של סמיילי, ואף מטיל בגלוי ספק בחוקיותה, הוא מוסר לבסוף לסמיילי את קצה החוט החיוני, ומפציר בפני סמיילי כי ימנה את טובי ל"שמרטף" שלו בחקירתו כפי שמכנה לה-קארה בספריו שומרי ראש ומאבטחים. חקירתו של סמיילי, שהחלה בלונדון, מרחיקה לאזורי הכפר הבריטי, ומשם עד המבורג ופריז. בהמבורג מגלה סמיילי שחשדו האינסטינקטיבי היה נכון - ולדימיר השיג מידע מפליל ומרשיע הנוגע ל"קארלה", יריבו הוותיק של סמיילי. כעת, כשההוכחות המרשיעות בכיסו, יכול סמיילי לנצלן על מנת לסחוט או להרוס את קארלה, ולהביסו סופית בקרב המוחות אותו הם מנהלים מאז פגישתם הראשונה בדלהי ב-1955.

באופן אישי היה לי קשה למצוא את הסבלנות לקרוא בספרים פרי עטו של ג'ון לה-קארה, עד שלילה אחד, כשעוד שירתתי בצנחנים, בסיור שיגרתי בגזרת בית לחם, ניהלתי שיחה עם הנהג של ג'יפ ה"סופה" הממוגן שלנו. הנהג, איש מילואים וחובב קריאה בכלל ואת ספריו של ג'ון לה-קארה בפרט, הסביר לי את אותן עלילות שאני בסכלותי החמצתי בין דפי אותם ספרים. הוא אף נתן לי את הספר במתנה בגרסת השמע שלו. הכנסתי לנגן המוזיקה שלי והתאהבתי כמעט מיד. לה-קארה הוא מספר בחסד, והעלילה שהוא טווה היא פתלתלה ומתוחכמת ומחייבת מן הקורא לעמוד על המשמר פן יחמוק ממנו פרט מידע חשוב המהווה מפנה בעלילה. הספר אינו ניתן להנחה מן היד (וכמי שקרא אותו הן באנגלית והן בעברית ברצוני לשבח את תרגומה של עדית זרטל). המצוד שמנהל סמיילי הוא מותח ומרתק, ויכולתו לראות ולנתח (למעשה יכולתו של לה-קארה) את הנעשה בנפשם של בני האדם היא מופלאה. תענוג של ספר. חובה לקרוא!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על כל אנשי סמיילי