הוי אריק, או שמא אומר ג'ורג'...
לספר זה באתי עם ציפיות שהייתי בטוח שיתבדו אך אבוי התדהמה.. אינני אדם מקצין מטבעי אך כשעומד אני אל מול הליקוט המוערך של היצירות השמימיות של אורוול קשה להישאר אדיש.
אורוול אומר את מה שכולנו חושבים אך לא יכולים לנסח על דף חלק. ואיך אפשר להאשים אותנו.. החל בנושאים הצפויים של דמוקרטיה וזכויות האזרח וכלה בחוויות אישיות מובנות לרוב ונוגעות ללב, אורוול גורם למילה אכזבה להראות מופרכת.
השילוב של היסטוריה הנשזרת דרך ביוגרפיה שפורסת קטעים מחייו להנאת הקורא היא מעל ומעבר.
לכל אילו לא הייתה משמעות אלמלא הכתיבה,חדה כתער אך איכשהו בגובה העיניים. אורוול מנתח את ההמונים בצורה שקשה להתעלם ממנה ואת השלטון בצורה מצמררת. משפטים נוחתים על הקורא בצורה שאם היא לא מדהימה ומשאירה אותו בפעירת פה אז משהו באמת איננו בסדר בנו או שמא אנו לא מבינים לעומק את דבריו.
אם אחפש אוכל לקחת מן הספר משפט או פסקה המאירה כל תחום בחיינו (גם לאחר כל השנים הללו).אני ממליץ בחום על הספר כפי שכנראה כבר הבנתם ועליי לומר כי ההפתעה עדיין לא שחררה אחיזתה, אותה הפתעה כי הספר היה זמין לי כל כך הרבה זמן ואילו רק לאחרונה נתקלתי בו.

" כדי לראות את מה שמתחת לאף נדרש מאבק מתמיד "
ג'ורג' אורוול

אסופת מאמרים והגיגים של הסופר ג'ורג' אורוול המאירה את השקפתו האנטי ממסדית קיצונית ומקורות התפתחותה. אורוול (בוגר "איטון" האליטיסטי) מעיד על עצמו כי שרותו כשוטר מקומי בבורמה השניא עליו את האימפריה הבריטית בתחילה ולאחר מכן כל צורת שלטון אחרת שבה אדם מושל ברעהו. מאוחר יותר הצטרף לשורות לוחמי הרפובליקה במלחמת האזרחים בספרד כנגד פרנקו. למרות היותו סוציאליסט לא נגרר לקומוניזם כמו הרבה אינטלקטואלים מבני דורו והרבה לבקר את צביעותם של בריטים שצדדו ברוסיה או אפילו בגרמניה עפ"י האופנה המתבקשת. לא שהיו לו פתרונות למציאות המסובכת של זמנו אבל הכתיבה לפחות הבהירה לו למה הוא לא משתייך. הקובץ כולל גם מאמר בנושא האנטישמיות בבריטניה וכמה פרקים אזוטרים כמו הסתכלות על חייו של הקרפד המצוי, כיצד נאלץ להרוג פיל מוכה אמוק בבורמה, דעתו על אישיותו של סלבדור דאלי, בקורת ספרותית-פוליטית מענינת על "מסעי גוליבר" וסוויפט, 11 כללים להכנת כוס תה משובח, ועוד. פסגת יצירותיו, "חוות החיות" ו-"1984" פורסמו לאחר מלחמת העולם השניה.