ביקורת ספרותית על אנה קארנינה (מקוצר) מאת ל.נ. טולסטוי
ספר מעולה

---

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה בדרכה שלה"
במשפט המוכר הזה נפתח הרומן הנפלא של טולסטוי שמשמעויותיו העמוקות נכונות לאנשים בכל הזמנים, בכל המאות, בכל הדורות. את הספר קראתי לראשונה כשהייתי בת טיפשעשרה, וחשבתי אז לעצמי: "נו, עוד רומן רומנטי עם סוף טראגי". וכעת, כשאני קצת בוגרת וחכמה יותר (יש לקוות!), אני מסיקה ממנו מסקנות שונות לחלוטין. זהו רומן מורכב מאוד שבמרכזו עומדת שאלה מורכבת לאין שיעור: "מהו האושר?"
אנה קרנינה היא אישה מהמעמד הגבוה, נשואה לאדם מכובד ואם לבן. היא מתאהבת בוורונסקי, אציל צעיר, בן המעמד שלה, רווק ומחוזר. היא נסחפת אחריו ברומן סוער ומגיעה להחלטה: "אני רוצה לחיות עם הגבר הזה, אני רוצה להיות מאושרת". אבל, באותם ימים מעשה שכזה לא היה מקובל. לא כל כך היה קל לקבל גט ובשל מעשיה היא איבדה את מעמדה החברתי, הפכה למנודה ואיבדה את הקשר עם האדם החשוב לה ביותר: עם בנה. בעקבות ההקרבה הנוראית שלה, היא הופכת לממורמרת. היא מקנאה לבן זוגה איתו היא חיה שלא "כחוק", היחסים ביניהם הופכים למורעלים, היא מפלרטטת עם גברים אחרים (לדוגמא-לווין) כדי ליצור עניין, וכאשר היא כבר לא יכולה לשאת יותר – היא מוצאת את הפתרון בהתאבדות תחת גלגלי הרכבת (שימו לב שתחנת הרכבת היתה המקום בו היא פגשה את וורונסקי לראשונה. בפגישה זו הרכבת נעצרה כי מישהו התאבד על המסילה. סגירת מעגל שכזו, או הרמז לסופה הטראגי של הגיבורה).
במקביל לסיפורה של אנה אנו מתוודעים לזוג נוסף, קיטי ולווין. גם בזוגיות של קיטי ולווין ניתן למצוא דרמה, אם כי לא בסדר הגודל של יחסי אנה-וורונסקי. כמו כן, לאחר נישואי קיטי ולווין – היחסים מתנהלים על מי מנוחות ונראה כי הם מאושרים. קיטי שונה לחלוטין מאנה: היא מחפשת שקט ושלווה נפשית (אנה מחפשת דרמות, שלווה נפשית משעממת אותה). היא מקבלת על עצמה את תפקיד הרעיה והאם (אנה זונחת תפקידים אלו). היא אוהבת את בעלה בפשטות ובטבעיות והיחסים ביניהם הולכים ומתחזקים (היחסים של אנה וורונסקי הולכים ומתערערים). דמותה של קיטי מעצימה ומבליטה את דמותה של אנה השונה ממנה כל כך.
אבל הסיפור, בעצם, אינו סביב אנה או קיטי. הוא סביב השאלה: מהו האושר? האם אנה צודקת בגישתה לפיה – אסור להתפשר, יש להילחם ולהקריב למען האושר. אין להסתפק במועט, יש לרצות ולדרוש לעצמך הכל. או שמא דווקא גישתה של קיטי היא זו הנכונה – יש להסתפק במה שיש (בתחילת הסיפור קיטי היתה מאוהבת בוורונסקי ורצתה בו), ניתן למצוא אושר בחיי השיגרה, יש למצוא שמחה בחיי משפחה פשוטים? האם האושר נמצא בגישתה של אנה או בגישתה של קיטי?
טולסטוי משאיר אותנו בסיום הרומן עם השאלות הללו שהן רלוונטיות תמיד, גם לאנשים בעידן שלנו וכנראה גם בעתיד. אנשים הם אנשים בכל מקום ובכל זמן והדילמות שהיו לאנשים בתקופות קודמות רלוונטיות גם לאנשים בימינו אנו. הרומן אנה קרנינה מבהיר נקודה זו היטב.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על אנה קארנינה (מקוצר)