אנתוני קידיס הוא הסולן של אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם, וגם אחת האהובות עליי יש לציין.
תמיד תהיתי איך נראים חיים של כזה בנאדם בהשוואה לחיים שלי. אז במפתיע, הם יותר דומים ממה שחשבתי. זאת אומרת, אמנם אנתוני קידיס מכור לסמים, מסתובב בעולם, רודף נשים ,שוכב עם דוגמניות ומופיע מול עשרות אלפי אנשים, אבל הוא גם בחור פיוטי, קונטרול פריק, סובל מבדידות, לא טוב במערכות יחסים, לא תמיד (או בדרך כלל לא) מוצא את עצמו בעולם.
בקיצור זה די קל לדמיין אותו בתור הבחור מהבית ממול כשהעבודה שלו היא מדי פעם ללכת ולשיר על איזה במה. המעריצים כמעט לא מורגשים בספר (מדי פעם כמה בחורות שצועקות פה ושם) וההתייחסות לחיי הזוהר גם די נונשלנטית (אז היינו במסיבה של מדונה וג'ק ניקולסון התחיל עם חברה שלי) אבל יש הרבה דגש על מערכות היחסים בתוך הלהקה, והתהליכים של כתיבת השירים.
אז בסופו של דבר, הסיפור של אנתוני הוא לא רע, ואפילו מעניין, אבל כישרון כתיבת הספרים שלו לצערי לא מתקרב לכישרון כתיבת השירים שלו. בנוסף, הסיפור לפעמים משמיט פרטים, יש אפיזודות בהן אנתוני מעיד על עצמו כמכור לסמים ושבר כלי, והופ פתאום הוא עם חברים שלו נקי מנגן ושר ואני שואל את עצמי אוקיי, איך יצאת מזה? אבל בסה"כ מדובר בסיפור חיים מעניין ונדיר, ואני ממליץ לקרוא בפרט למי שאוהב את המוזיקה הזאת, או מוזיקה בכלל.

אתוני ניחן ביכולת לרתק ולספר סיפור בצורה מעוררת סקרנות. הספר שופך אור על חייו הפרועים ולעיתים הבודדים, יש כמה סיפורים יפים על איך נכתבו כמה מהשירים. הרבה מקרים משעשעים. באופן כללי הוא חי חיים שאי אפשר להאמין...ימים של עוני ברחוב מול ימים של עושר - למרות שלפי סיפוריו לא חי חיים מנקרי עיניים ומעולם לא היה חומרי. אני ממש נהניתי ממנו והתבאסתי כשהוא נגמר.