ביקורת ספרותית על הלוחש לסוסים מאת ניקולס אוונס
ספר מעולה

---

המילים שלדעתי מסכמות בצורה הטובה ביותר את הספר הן: כאב, נופים, ערגה, רומן סוחף, מתח וציפייה, ועוד פעם כאב. שמעתי על הספר הזה הרבה לפני שקראתי אותו, שמו הולך ךפניו. אבל כהתחלתי לקרוא לא יכולתי שלא להיסחף לתוך סיפורם הכואב של גרייס, אנני, פילרגים וכמובן טום בוקר. הסיפור - בזריקה של כמה מושגים ספרותיים, מסופר מגוף שלישי אך כל פעם מתמקד במישהו אחר. פעם באנני, פעם בטום, פעם בגרייס.. הנופים המדהימים שמתוארים רוצים לגרום לך לקחת מטוס ופשוט לטוס למונטנה. אפילו יותר טוב, לרכב למונטנה על סוס פראי ואצילי כמו פילגרים. הערגה של טום - קאובוי קשוח וסקסי, איש הניחן ביכולות קסומות לתקשר עם סוסים - לאנני, האישה הקרייריסטית המרוחקת והיפייפיה מני-יורק, והנשואה,ולהפך ( ערגתה של אנני אל טום), כיביכול לא יכולה לעלות שלב ולהפוך לרומן מסחרר וסוחף אך בשבוע שהם נשארים לבדם בחווה לוקח מהם את כל האשמה והמוסריות והם מתמסרים באהבתם זה לזו בידיעה שעוד כמה ימים אנני תצטרך לעזוב וכניראה לתמיד. כל הספר הייתי מלאת ציפייה ומגע ביניהם אף אל פי שהיא נשואה. האופן שבו הסיפור נכתב , "והשטיח" את רוברט בעלה, גרם לי לפחות לשנוא אותו אף אל פי שהוא היה אדם טוב ואבא נהדר לגרייס. עם גרייס מאוד התחברתי בגלל שהעולם שלה קרס ברגע אחד פתאומי ולא כמו גיבורות פתטיות ולא אמינות היא מתגברת על הכל ישר ורוא את הטוב שבכל, אלא נכנסת לדיכאון ואף חושבת להתאבד. זהו רגע מאוד אניושי מצידה. ולמרות שהיא כיביכול גיבורת הסיפור, כעבור שנייה המושכות עוברות לידיהם של טום ואנני ורומנם הבלתי מושג. בסוף, כשגרייס מגלה על הרומן ובורחת, מתעצבנת ומאיימת בהתאבדות, רק רציתי לצעוק עליה ולומר לה שטום הוא נהדר ושעליה לקבל ולאהוב אותו למרות שאביה הוא אדם טוב בסה"כ... כשאנני וטום סוף כל סוף שוכבים הייתי כל כך שמחה, כי זה היה השיא של הסיפור מבחינתם,
**(מי שעוד לא קרא שלא ימשיך , אני מדברת על הסוף)**
*
**
***
****
*****
******
*******
********
*********
**********
***********
************
אבל בסוף הכואב שבו טום נהרג מסוס הערבות לא לגמרי מובן. ממה שאני הבנתי, הוא מוסר את עצמו לסוס בגלל שהוא מרגיש שבגללו משפחתה של גרייס הולכת להיהרס. הוא טיפל בסוסה והחזיר אותה לאיתנה, אך בו בזמן הרס את נישואיהם של אביה ואמה. והוא לא רצה בזאת והרגיש כ"כ רע עם עצמו, הוסיף את כאבו לכאבו הבלתי פוסק ומסר את חייו לסוס. לא הפסקתי לבכות. לא יכולתי. כ"כ נקשרתי לדמותו והבנתי את כאבו. אך הדבר שמעט שימח אותי הוא מת'יו, הילד שלו ושל אנני, ולמרות שלא אומרים מיהו אביו של מת'יו, אני בטוחה שזה טום. הדבר הנורא ביותר הוא שניקולס אוונס לא נתן לאנני להתאבל על מות אהובה. לא יכולתי לקבל את העובדה שאנני לא בכתה על טום.
הייתי בטוחה שהסוף יהיה שונה לחלוטין, חשבתי, שבסוף הרומן הנפלא שלהם שאנני תחזור הביתה לרוברט ותהייה אומללה עד יום מותה. ושטום יהיה אומלל גם הוא, אבל אז כשאנני אמרה לטום שהיא עוזבת את רוברט חשבתי שזהו סוף טוב מדי.. ואז הרגו לי את טום. אז אני אומרת שהייתי מעדיפה שהם יהיו אומללים מאשר שטום ימות ועוד בגלל שהוא יכול היה לחיות. גרייס בעצמה אמרה שהוא יכול היה לבחור לא למות. אז אני ממליצה בחום על הספר , הוא נפלא. אני הולכת לקרוא את הספרים האחרים של ניקולס אוונס. תודה על ההקשבה, הדס .

» ביקורות נוספות של דוסי
» ביקורות נוספות על הלוחש לסוסים