ביקורת ספרותית על מדונה על הירח מאת רולף באוארדיק
ספר בסדר

---

מדונה על הירח מכיל בעצם שני ספרים בכריכה אחת.
הגיבור הראשי של הספר האחד הוא פאוול, נער בתחילת הספר ומבוגר בסופו. פאוול, בן כפר קטן ונידח למדי ברומניה של שנות החמישים מוצא עצמו מעורב בעלילה בלשית קצבית, רצף של חידות ותעלומות שנפתח בתהיות על סיפור חייה של מורתו, הקשר המסתורי בינה לבין מזכיר המפלגה החדש ובין שניהם לבין הצלם הגרמני המתגורר בכפר וממשיך בהיעלמותה של המורה, רצח, התאבדות וגופה שנעלמה. כל אלו, על רקע אותו כפר נידח בו מספר האנשים עומד ביחס הפוך למספר הדעות, האמונות והלאומים שהם משתייכים ומחזיקים בהם, ועל רקע עלייתו ונפילתו של הקומוניזם ברומניה. פאוול חוקר, מתבגר ומנהל מערכות היחסים שונות עם מורתו, חבר נעורים ואהובת נעורים הנעלמים מחייו בגיל צעיר, כומר הכפר וסבו, בעל החנות-מסבאה היחידה בכפר.
בספר השני – העלילה איטית באופן משמעותי, וסהרורית מעט. גיבוריה הם זוג חברים מבוגרים, איליה, סבו של פאוול ודימיטרו הצועני. הימים ימי המירוץ לחלל והשניים, מלאי אמונה מחד וספקות מאידך, חוששים שמטרתם הסודית של הרוסים היא למצוא את המדונה, שע"פ הדוגמה שקבע האפיפיור עלתה לשמים בגופה, ולהוריד אותה אל הארץ. היחידים שיכולים להציל את המדונה הם האמריקאים, שחרטו על שטרותיהם את המוטו in god we trust” " ומוגנים ע"י פסל מדונה ענק, האוחז לפיד בידו. כדי לסייע לאמריקאים מנסים השניים למצוא הוכחות למקום הימצאה המדוייק של המדונה – בספרי הקודש ובדיונים תיאולוגיים, וע"י צפיה בטלסקופ ועיון במפה ישנה של פני הירח.
ואיך משתלבים שני הספרים זה בזה? לרוב השילוב מוצלח. האווירה הסהרורית שיוצר החיפוש של איליה ודימיטרו מאזנת ומתאזנת ע"י התעלומות המקומיות שחוקר פאוול. פאוול מנצל את מוזרויותיהם של השניים לצרכיו שלו ומצליח לסבך את כולם בצרות עם הסקוריטטה – המשטרה. מה שיוצר צרימה הוא הקצב השונה של העלילות. בעלילה הבלשית – הקצב מהיר ומלא אקשן. בעלילה השניה – הקצב איטי ומהורהר יותר. וכך אנחנו מקבלים גיבור מרכזי – פאוול – שבתחילת הספר ושוב במאה העמודים האחרונים שלו - פועל במהירות ובנחישות. באמצע, במשך שנים ארוכות, הוא יושב פאסיבי ונטול מעש בכפרו הקטן והנידח, נותן לחיים לחלוף על פניו ולא מנסה, למשל, למצוא את אהבת נעוריו שאבדה לו, מתייאש במהירות מלמצוא את איליה, סבו שנעלם בשלב מסויים. הפאסיביות הזו והקצב השונה של העלילות ככל הנראה אינם מקריים. נראה שהם מייצגים את החיים האפרוריים, מדכאי האינדיבידואליזם, תחת השלטון הקומוניסטי, בעוד שהחזרה לחיים ולפעילות מלאת עיזוז וגבורה בסוף הספר – מבטאת את החזרה לחיים בזמן המהפכה של 89'. אבל התוצאה המתקבלת אינה אמינה ואינה משכנעת. הפערים בין צדדי האישיות השונים של פאוול פשוט אינם ניתנים לגישור.
בעוד שהחולשה הנובעת משילוב העלילות בעלות הקצב השונה כ"כ היא ככל הנראה מכוונת, לחולשה נוספת של הספר אין הצדקה. החולשה הזו נעוצה במערכות היחסים המתוארות בו. מערכות היחסים של פאוול עם אמו, עם סבו ועם מורתו חסרות ונטולות עומק. מערכות היחסים שלו עם חברו הטוב ועם בובה – אהובתו אינן משכנעות, במיוחד לקראת סוף הספר. הדמויות מדברות זו עם זו, מתווכחות זו עם זו, נעלמות ומופיעות שוב לאחר שנים ופיתולי עלילה וממשיכות בדיוק במקום בו נפרדו, וכל זה נעשה באופן לא מספיק אותנטי ואמין.
למרות זאת, מדובר בספר מעניין רוב הזמן, כתוב היטב ושואב אל תוך עולם רחוק ולא מוכר, מציג גלריה של דמויות החיות זו לצד זו – צוענים, רומנים וגרמנים, כולם נרמסים תחת מגף הקומוניזם ונדחסים אל תוך עולם אפרורי, נטול ייחודיות, נטול דת ונטול שאיפות רוחניות ומסתורין ומנסים להתמודד עם החיים החדשים האלו איש איש בדרכו.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על מדונה על הירח