“"בעיניו נחלקו יושבי העולם הזה לשתי קבוצות: מי שאהבו ומי שלא אהבו. מסתבר שהיה זה מעמד אצולה נורא, כי את מי שלא ניחנו בכישרון לאהוב (ליתר דיוק, לסבול בעת האהבה) לא היה אפשר להגדיר כחיים, וודאי לא לטעון, שישובו לתחייה לאחר מותם." אהבתי את הרעיון שסופר אמריקאי בוחר לכתוב בראשית המאה העשרים על אסון שארע בפרו מאתיים שנה קודם לכן. לא רק שויילדר כותב על פרו, הסגנון שלו כל כך הזכיר לי סופרים דרום אמריקאים, עד שלעתים הרגשתי שאני קורא את האח הגדול של מארקס. האסון הוא מסוג הארועים הטרגיים בהם נתקלים לעתים בעיתון, ומשתתפים לרגע בצערם של הקורבנות האנונימיים. ויילדר בוחר להתמקד באותם קורבנות, ודרך סיפורם אנו נחשפים לגלריה של דמויות צבעוניות ומרתקות, ולחיים בלימה באותה תקופה. מה שמניע את גיבורי הספר זו איזושהי אהבה נואשת, תשוקה (לא במובן המקובל) שלא ניתנת למימוש. בין אם זו אהבה לאישה, אהבה של אם לבתה, או אהבה של אח לאחיו, זוהי אהבה שממלאת את כול ישותך, כך שלא נשארת כמעט יכולת להקדיש תשומת לב לעניינים אחרים. למרות שהם מודעים לכך שמושא תשוקתם אינו שותף לאהבתם העזה, אהבתם אינה נגרעת במאומה. מעבר לרמה הכתיבה הגבוהה של ויילדר, הספר מהנה מאד לקריאה, והוא בהחלט שייך לקטגוריית הספרים שלא ניתן להניח מהיד, ובסיומם יש תחושה קלה של עצב, כמו לאחר פרידה מאדם אהוב. אהבתי מאד.”

“ביולי 1714 התמוטט ונשבר גשר החבלים העתיק שבנו בני האינקה וחיבר בין לימה - בירת פרו, לקוסקו. חמישה אנשים נהרגו בעקבות כך. האם היה זה אך מקרה או שכוח עליון עמד מאחורי מותם? את השאלה הזו חוקר האח חוניפר שהיה עד ראיה לארוע. זוהי מעין אגדת עם פרואנית, אפופה באוירה מיסטית ודתית. הספר כתוב כמעט כמו מחזה כאשר כל פרק (מערכה) מתרכז בדמות אחת מבין חמשת הדמויות ומתאר כיצד הן מתחברות אל אותו יום מר ונמהר על הגשר. את הספר הקצר הזה (125 עמודים) קראתי ביום אחד. הוא עוסק בעיקר במשמעות האהבה. אני חייבת לציין את האיורים המקסימים שמלווים את הסיפור לכל אורכו. זהו ספר קטן וחמוד ומומלץ לקריאה!”

“הספר הקטן והמשובח הזה יצא לאור ב- 1927 וב- 1928 ויילדר זכה בפרס פוליצר בעקבות כתיבתו (סך הכל הוא זכה ב- 3 במהלך חייו). הספר מספר על התמוטטות גשר חבלים בלימה במאה ה-18. כומר היה עד להתמוטטות שגבתה 5 קורבנות ומחליט לחקור למה דווקא האנשים האלו נספו בתאונה והלוכיח שיש השגחה עליונה. הסיפור עצמו קצר ובעיקר עוסק באנשים ובקשרים שהם יוצרים במהלך חייהם, אהבה כובלת בין אם לבתה, אהבה בין תאומים, אהבה אלטרואיסטית ונסיון לעזור לחלשים בחברה וכו' בסגנון הכתיבה ובגלל האיורים זה נתן קצת תחושה של אגדה למבוגרים, מכיוון שלמרות שיש תאריך מדוייק למקרה השאלות שעולות מהטקסט רלוונטיות בכל זמן. ספר מקסים, שאני בטוחה שאני עוד אחזור אליו כמה פעמים ואדלה ממנו כל פעם משהו אחר.”

“"בעיניו נחלקו יושבי העולם הזה לשתי קבוצות: מי שאהבו ומי שלא אהבו. מסתבר שהיה זה מעמד אצולה נורא, כי את מי שלא ניחנו בכישרון לאהוב (ליתר דיוק, לסבול בעת האהבה) לא היה אפשר להגדיר כחיים, וודאי לא לטעון, שישובו לתחייה לאחר מותם." אהבתי את הרעיון שסופר אמריקאי בוחר לכתוב בראשית המאה העשרים על אסון שארע בפרו מאתיים שנה קודם לכן. לא רק שויילדר כותב על פרו, הסגנון שלו כל כך הזכיר לי סופרים דרום אמריקאים, עד שלעתים הרגשתי שאני קורא את האח הגדול של מארקס. האסון הוא מסוג הארועים הטרגיים בהם נתקלים לעתים בעיתון, ומשתתפים לרגע בצערם של הקורבנות האנונימיים. ויילדר בוחר להתמקד באותם קורבנות, ודרך סיפורם אנו נחשפים לגלריה של דמויות צבעוניות ומרתקות, ולחיים בלימה באותה תקופה. מה שמניע את גיבורי הספר זו איזושהי אהבה נואשת, תשוקה (לא במובן המקובל) שלא ניתנת למימוש. בין אם זו אהבה לאישה, אהבה של אם לבתה, או אהבה של אח לאחיו, זוהי אהבה שממלאת את כול ישותך, כך שלא נשארת כמעט יכולת להקדיש תשומת לב לעניינים אחרים. למרות שהם מודעים לכך שמושא תשוקתם אינו שותף לאהבתם העזה, אהבתם אינה נגרעת במאומה. מעבר לרמה הכתיבה הגבוהה של ויילדר, הספר מהנה מאד לקריאה, והוא בהחלט שייך לקטגוריית הספרים שלא ניתן להניח מהיד, ובסיומם יש תחושה קלה של עצב, כמו לאחר פרידה מאדם אהוב. אהבתי מאד.”

“ביולי 1714 התמוטט ונשבר גשר החבלים העתיק שבנו בני האינקה וחיבר בין לימה - בירת פרו, לקוסקו. חמישה אנשים נהרגו בעקבות כך. האם היה זה אך מקרה או שכוח עליון עמד מאחורי מותם? את השאלה הזו חוקר האח חוניפר שהיה עד ראיה לארוע. זוהי מעין אגדת עם פרואנית, אפופה באוירה מיסטית ודתית. הספר כתוב כמעט כמו מחזה כאשר כל פרק (מערכה) מתרכז בדמות אחת מבין חמשת הדמויות ומתאר כיצד הן מתחברות אל אותו יום מר ונמהר על הגשר. את הספר הקצר הזה (125 עמודים) קראתי ביום אחד. הוא עוסק בעיקר במשמעות האהבה. אני חייבת לציין את האיורים המקסימים שמלווים את הסיפור לכל אורכו. זהו ספר קטן וחמוד ומומלץ לקריאה!”

“הספר הקטן והמשובח הזה יצא לאור ב- 1927 וב- 1928 ויילדר זכה בפרס פוליצר בעקבות כתיבתו (סך הכל הוא זכה ב- 3 במהלך חייו). הספר מספר על התמוטטות גשר חבלים בלימה במאה ה-18. כומר היה עד להתמוטטות שגבתה 5 קורבנות ומחליט לחקור למה דווקא האנשים האלו נספו בתאונה והלוכיח שיש השגחה עליונה. הסיפור עצמו קצר ובעיקר עוסק באנשים ובקשרים שהם יוצרים במהלך חייהם, אהבה כובלת בין אם לבתה, אהבה בין תאומים, אהבה אלטרואיסטית ונסיון לעזור לחלשים בחברה וכו' בסגנון הכתיבה ובגלל האיורים זה נתן קצת תחושה של אגדה למבוגרים, מכיוון שלמרות שיש תאריך מדוייק למקרה השאלות שעולות מהטקסט רלוונטיות בכל זמן. ספר מקסים, שאני בטוחה שאני עוד אחזור אליו כמה פעמים ואדלה ממנו כל פעם משהו אחר.”