ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בדצמבר, 2007
ע"י zek


על הספר הזה ומחברו ז`וזה סאראמאגו שמעתי רבות. ידעתי שמדובר בספר קשה ומטלטל, רק לא שיערתי בנפשי עד כמה הוא כזה. אקדים ואומר כי מבחינתי מדובר באחד הספרים היותר מרשימים שקראתי בחיי אך גם היותר מצמררים ומעיקים מביניהם. הספר מעיק מבחינת התוכן, המזעזע כשלעצמו, מעיק מבחינת האפשרות, התיאורטית לפחות, שסיפור כזה יכול להתרחש בוורסיה זו או אחרת בציוויליזציה שלנו, מעיק לאור התובנות הנגזרות ממנו באשר לטבע האדם – או אולי נכון יותר יהיה לומר על "החיה שבאדם".



להלן העלילה בתמצית שבתמצית (ע"מ להימנע מספויילרים):



מגפת עיוורון פוקדת תושבים במדינה כלשהי ובסופה אינה פוסחת כמעט על אף אחד. מתוך חשש לשלומם של כל אותם אלו שטרם נדבקו, הממשלה הוציאה צווי חירום שמכוחם הוכנסו העיוורים ואלו שהוגדרו כ"נשאים" להסגר מבלי יכולת או רשות לעזוב. ככל שחולף הזמן מוכנסים להסגר עוד ועוד עיוורים - מה שיוצר אנדרלמוסיה ולמעשה כאוס כמעט מוחלט. הספר מתמקד בקבוצה מצומצמת של עיוורים ובראשה אישה אחת, אשת רופא עיניים, שמסיבה לא מוסברת לא איבדה את מאור עיניה אבל איננה מגלה את סודה מהפחד (לפחות בהתחלה) שתופרד מבעלה. אישה זו היא למעשה גיבורת הסיפור ורוב עלילת הספר מסופרת דרך עיניה של אותה אישה.



סאראמאגו מתאר בכישרון רב וללא כחל וסרק את המציאות החדשה שנכפתה על קבוצת העיוורים ואת התלאות וההשפלות הנוראיות אותן הם נאלצים לחוות רק כדי לשרוד. התיאורים הללו אינם עוברים מסננת או עידון כלשהו מצד הסופר ובהחלט "תורמים" למועקה שבקריאת הספר. יחד עם זאת, זהו שיעור חשוב ביותר כאמור בהבנת טבע האדם. כ"כ הספר מראה שמושג כמו "סוציאליזציה" (ובעברית "חיברות") הוא יחסי והופך לשולי ביותר במצבים כמו אלו המתוארים בספר.



רבות דובר על טכניקת הכתיבה המיוחדת של סאראמאגו אשר מאופיינת במשפטים ארוכים במיוחד, כמעט נעדרי פסקאות וניקוד ומרובי סימני פיסוק. כ"כ סאראמאגו אינו משתמש כלל במירכאות ולפחות בספר זה הוא אינו נותן שמות לדמויות אותו הוא מתאר!! (וכאן המקום לצטט מהספר מפי אחת הדמויות: "כשעיוורים אין משמעות לשמות...").



טכניקת הכתיבה הנ"ל אמורה לכאורה להקשות עד מאד על הקריאה השוטפת כיוון שיש צורך להבחין בין התיאורים, בין הדמויות, מי אומר למי מה וכו`. למרות האמור לעיל, כשמתרגלים לטכניקת הכתיבה של סאראמאגו הקריאה הופכת לשוטפת עד כי שוכחים מהמגרעת שיש לטכניקת הכתיבה הנ"ל – ואני עדיין חושב שזו יותר מגרעת מאשר יתרון, אבל לך תדע איך הדבר היה משפיע על הסגנון של סאראמאגו... לדעתי לסופר אחר לא היו סולחים על כך בקלות ורק כישרונו האדיר של סאראמאגו מסייע לו "לחצות את הגדה" הזו בשלום. אגב, קראתי ב"וויקיפדיה" כי בשפת המקור ניתן להבחין בתחילת משפט באמצעות אות רישית גדולה... אז אולי הבעיה בנו בקוראי העברית ולא בסאראמאגו (-:



לסיכום, מדובר לטעמי ב"יצירת מופת" שכל ספרייה ביתית צריכה להתכבד בה.

===============

הוצאת הספריה החדשה

259 עמודים

תרגום מפורטוגזית: מרים טבעון

שנת הוצאה בארץ 2000
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ליז מאילת:-) (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
הביקורת שלך היא המשך לביקורות המומלצות-והוא נוסף לחבריו הספרים בתור.
אקרא אותו ולו בשל שמו המעניין והקשר הישיר שלי לנושא.



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ