ביקורת ספרותית על חיים על נייר זכוכית מאת יורם קניוק
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 במאי, 2012
ע"י אב''פ


הספר הזה הוא הראשון מבין ספריו של יורם קניוק שקראתי ועוד אז, ממש עם צאתו לאור הייתי בטוח כשגיליתי אותו שצפויות לי אחריו לא מעט הנאות קריאה בשאר ספריו. מה שהתגלה עבורי כאכזבה בשלב מאוחר יותר, כשהתברר לי שאני לא מתחבר לכל הספרים שכתב. אם קראתם את הספר הזה, תחשבו על זה: הספר הוא סוג של "החיים כמשל" רק שבניגוד אולי לפנחס שדה בגלל שלקניוק אין ככל הנראה זיקה לדת (אלא לאותם דברים שיכולים להוות תחליף) הנוסחא אצלו היא מעט שונה, כלומר לא שהחיים הם המשל בעוד שאלוהים הוא הנמשל אלא סוג הקריאה שלו דומה יותר לזו שג'ון לנון קרא ב-"גיבור מעמד הפועלים".

קניוק פונה לקוראים שלו בקריאה שמשתמעת כ'עקבו אחריי, קחו את חיי שחייתי כדוגמא'. אני זוכר שבזמן שקראתי את הספר היתה לי תחושה שקניוק הוא לא פחות מאשר יונה הנביא של ימינו כשהלוויתן שלו הם אותם מרתפי ג'אז בהם ככל הנראה מצא את עצמו, כי הוא לא נותן הרגשה שהוא מביא את סיפורו כמי שחש זרות. נהפוכו, אם נתייחס לספר אחר שלו בשם "מות העיר" אפשר להבין שהוא לא רק נמנה בחבורה של סקסופוניסט הג'אז האגדי, צ'רלי פרקר אלא יחסיהם היו קרובים.

קראתי את הספר באחת הטיסות שלי לארה"ב, אולי הייתי צריך לרכוש ספר מדריך טיולים אבל העדפתי ספר שישמש אותי כמבוא לדור הביט שהעסיק אותי אישית לא מעט אחרי מותו של אלן גינזברג ז"ל. הייתי בטוח שאחרי שאנחת ואבקר בחנות ספרים ארכוש כמה ספרים של אותה תנועה ספרותית. אני יודע כי בדיעבד הספר הזה לא רק שממשיך את הקו הספרותי של "מות העיר" שכבר הזכרתי אלא משייך אותו בצורה מובהקת יותר לדור הביט.

באחת מהשיחות שהיו לי על הספר הזה גליתי שיש קוראים שלוקחים בערבון מוגבל את מה שקניוק כותב על עצמו. זה היה לפני שאני רשמתי כמה אכזבות משלי בקריאה בספריו ולקחתי את זה כעלבון אישי שלי כמי שמרגיש צורך לא פעם לשתף אחרים דרך כתיבה.

קניוק אחרי תקופת מחלה קשה עליה כתב את ספרו "על החיים ועל המוות" זוכה לעדנה חדשה ואני בכנות שמח עבורו, במיוחד כשהטבתי להבין מראיונותיו שזוהי סוג של נחלה אליה חלם להגיע עוד מצעירותו, רק שאחרי שהוא כתב את ספרו תש"ח לא רק שהתחלתי להבין בעצמי למה התכוונו קוראים אחרים אלא שאם לחזור לעניין של קניוק כיונה הנביא של ימינו צר לי שאם היתה בכתיבה שלו פעם סוג של נבואה הוא לא עשה בה דבר ועכשיו הדברים שלו מזכירים יותר את "חזון העצמות היבשות" (של יחזקאל).
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אב''פ (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
אני מודה לך, חמדת לגבי המשפט שכתבתי וביקשתי שאבהיר לך אותו, פשוט מאוד מה שמצא חן בעיניי בשעתו כשקראתי את הספר הוא כל הקשרים שקניוק כותב שהיו לו אם זה באופן אישי עם צ'רלי פרקר או כל אחד אחר מהבוהמה. כאמור כשדיברתי על הספר עם כל מיני קוראים, בניגוד אליי הם לא ממש האמינו שקניוק הכיר באמת באופן אישי את כל אלה שהוא מזכיר בספר. אני הייתי תמים ולא חשבתי שיש לו סיבה סתם להמציא את הדברים, למרות שנכון שלא ראיתי עד היום תמונות של קניוק מאותה תקופה עם כל המי ומי. אחרי שקראתי את תש"ח התמונה השתנתה וקניוק העיד על כך אפילו באחת מראיונותיו שהוא לא פעם לא זוכר איך הדברים שהוא כותב עליהם באמת קרו, ואומר אם היתה תקרית שבה נניח הרגו מסתנן הוא לוקח על עצמו שהוא הרג אותו גם אם זה יכול להיות שבמציאות מי שהרג את אותו מסתנן היה חייל אחר בקבוצה שלו או בקבוצה המקבילה שלו. אז הבנתי שאולי שגיתי בכך שפסלתי את גישתם של הקוראים האחרים שאולי בסך הכל עברו דרך דומה לזו שאני עברתי עם ספריו של קניוק.
חמדת (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
לאב"פ- ביקורת מיוחדת וטובה אני חושבת כמוך שיש לו ספרים רבים שבהם רב הסתום על הגלוי גם מבחינת אופן וצורת הכתיבה האסוצייטיבית שלו,ולכן קשה להתחבר אליו .אבל אשמח אם תפרש לי למה התכוונת במשפטך:"
באחת מהשיחות שהיו לי על הספר הזה גליתי שיש קוראים שלוקחים בערבון מוגבל את מה שקניוק כותב על עצמו. זה היה לפני שאני רשמתי כמה אכזבות משלי בקריאה בספריו ולקחתי את זה כעלבון אישי שלי כמי שמרגיש צורך לא פעם לשתף אחרים דרך כתיבה".
אב''פ (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
תודה, ידידי חלבי הכנות היא נר לרגליי, כל מכריי יעידו כי עבורי היא דרך חיים. לכן בין אם חשים אותה יותר ובין אם פחות היא לידי ביטוי גם בכתיבה שלי, ואני מודה לך ששמת לב לכך כי זה תלוי גם ברגישותם של הקוראים.
חלבי (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
אני אוהב את הכנות בבקורת זו וזה היופי בלכתוב בקורת כנה ללא פשרות





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ