הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 באפריל, 2012
ע"י דובה
ע"י דובה
נתחיל בזה שמעולם לא ראיתי את הסרטים ולא קראתי את הספרים עד עכשיו.
חשבתי שטרילוגיה של שלוש סרטים שמבוססים על ספר כשאורך כל סרט הוא יותר משלוש שעות חייב להיות "חופר", וזה מעיד על הספרים כאובר חופרים.
לא משנה אם לוהקו שחקנים מצויינים, כמה אוסקרים התקבלו, כמה מספרים לי עליו וכמה גראפיקה ואפקטים הושקעו (ואני בדרך כלל ממהרת לראות את אלו גם אם הם משעממים במיוחד, ראה ערך Sky Captain)...
אז קראתי את ההוביט, ואז החלטתי שזה הזמן להתחיל עם הספר, לאחריו אראה את הסרטים ותרד ממני החובה הזו.
התחלתי. דילגתי על ההתחלה אחרי שהבנתי שמתואר בו על הוביטים ויושבי הפלך מפני שאם כל הכבוד להמצאת עם ושפה והרגלים והיסטוריה שלמה- אני רוצה את הסיפור עצמו ולא את הבסיס כפי שמדמיין אותו הסופר, גם אם זה עולם דמיוני ההיסטוריה שלו פחות מעניינת אותי.
כשהתחילה העלילה עצמה הופתעתי לטובה.
נכון, יש המון פרטים וחלקם באמת מפורטים יתר על מידה כמו באיזה צבע הכפתורים ומי לבש מה, או תיאור נופים שמשתרע על כמה עמודים ומצורפת גם המפה... ובכל זאת זה לא שונה אלזה מורנטה שאני מאוד אוהבת ושרדתי את החפירות גם כשהרגשתי שכבר הגעתי לנפט ממזמן.
אני לא אשקר- דילגתי על שירים. אבל הבנתי את הגאונות עליה מדברים חובבי הז'אנר וסתם אנשים שאוהבים סרטים עם גברים חטובים עם שיער ארוך וסוסים.
מההוביט, סיפור בדיוני על הוביט שיוצא עם גמדים למסע לאיסוף זהב נלקחת נקודה קטנה והופכת לסיפור עצום עם היסטוריה וחיים משלה.
אני עוד מהרהרת אם יכול היה הסופר לקחת נקודה אחרת ולהמציא לה סיפור מפותל כזה, מפני שבספר הוביט לא הרגשתי שזוהי נקודה מפחידה או שונה ומיוחדת יותר מכל נקודה אחרת. למעשה בההוביט התרגשתי יותר מהדרקון והנסיון להתפרץ למבצר שלו.
הגולום שחזר להופיע ובילבו עוד קיימים פה אבל היצורים השונים והעולמות שהורכבו, השפות והתרבויות השונות שהומצאו בהחלט ראויים להערכה.
בכל זאת כנראה שאוותר על הספר השני והשלישי ואראה את הסרטים שבוודאי לא מרכזים את כל הספר ואת כל הועידות והשיחות מבוקר ועד ערב ובטח שלא את הארוחות כי בספר הזה הם נהנים מארוחות וסעודות גדולות בכל יום...
יותר מידי זמן הולך על הספר, והוא משעמם לפעמים אנשים חסרי סבלנות כמוני שלא מעניין אותם אופנה תרבויות והיסטוריה של דברים שפשוט לא קיימים- ואחזור לקרוא ספרים זורמים יותר. לא משעמם- פשוט ארוך מידי.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
מאד אהבתי את טרילוגית שר הטבעות, ואת ההוביט אפילו יותר...
|
|
|
איקי טרבולסקי
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אני ראשון!!!!! :)
לדעתי שר הטבעת על אף אורכו והרגעים המתים שמפוזרים בו שווה את ההשקעה ואת הזמן שדרוש לקראו. במיוחד אם את באמת קוראת את התרגום הישן, האושר הלשוני והליריות המילולית בו פשוט מהפנטים. שר הטבעות הוא יותר מאשר ספר הרפתקאות, הוא סיפור התבגרות והתגברות, מסע אל תוככי הנפש ממנו יוצאים הגיבורים, והקורא איתם, עם תובנות בנוגע לחיים, מתקבל סוג חדש של יציבות. הסרט גם אם מצליח לכסות את העלילה (והוא לא) לא מצליח לגעת בשיאי הריגוש שהספר מטפס אליהם. רק בשביל הסצנה בה מקבל התרנגול את הבוקר בשער גונדור בעיצומם של הקרבות (אחת הסצנות המרגשות והאנושיות שאני מכיר, מצביעה בצורה יפה כל כך שהעולם ממשיך כסדרו לא משנה כמה חשוך האופק) שווה להמשיך ולקרוא את הספר, במיוחד בהתחשב בכך שנהנית ממנו במידה.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
