הרגשתי מהספר הזה -
עוד ספר אחד שרק מדרדר עוד את המוניטין של בראון, אחרי הפריצה הגדולה של צופן דה וינצ'י.
כן, זה היה מעניין, וכן, זה היה מותח, אבל אני כנראה לא אקרא שוב, כי זה היה קלישאתי ונוסחתי עד מוות, מהדמויות עצמן ועד לעלילה.
(עוד מישהו שם לב שבכל ספריו של בראון יש מתנקש עם נכות מסוימת? סילאס הלבקן, הולוהוט החירש וכו')
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
