ביקורת ספרותית על חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל בעקבות טבח הספורטאים במינכן מאת אהרון קליין

---

כמו בעולם הבטחון והצבא, הרשו לי להתחיל במשוב חיובי, הספר כתוב טוב לטעמי, תיאטרלי מהוקצע ואפילו אמין. למרות זאת הספר הוא, כמצופה, פורנוגרפיה של בטחון שדה, מעל לכל ספק הספר לא חידש דבר, אולי חיזק כמה אגדות אורבניות, דווקא כאשר היה יכול קליין לבצע כאן שפיכה של הראיונות והתחקירים שביצע ואולי אפילו לחפות עליהם בציטוטים, הדבר לא נעשה, במקום זה קיבלנו ספר טיסות עם המון מסרים לחיזוק האגו הגברי שלא לומר הישראלי, זרועתה האוכה של ישראל ידועה בצניעותה ובמיקודה, ובסגירת החשבון אותו היא מנהיגה, הספר הזה לא סוגר את החשבון שפתח, עם כל תמיכתי ואהדתי לבטחון , יגיד כל חייל קרבי שהרגעים המשמעותיים ביותר בשירות היו רגעי שגרה, אכזבה, הספר הזה מזכיר את הטירון, כאשר אני ציפיתי לפגוש כאן את סמל המחלקה שיוציא לי מהארגז כמה פרות קדושות על המוסד, משהו פחות מהולל, מאולץ והוליוודי, אז נכון אפשר להרים גבה ולומד "שמע חבר, זה אמיתי המציאות עולה על כל דימיון" וזה נכון, כפי שאמרתי הספר אכן אמין, אבל היכן החידוש? מישהו באמת יכול להסיק על מדיוניות החיסולים של ישראל? למישהו אכפת באמת באיזה סוג אקדח חוסל ש'? או שאולי יותר מעניין מה ברק אמר כשחבש את הפיאה הנשית שלו? אפשר לקרוא, עדיף פשוט לקרוא ידיעות אחרונות, החוויה תהיה דומה.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל בעקבות טבח הספורטאים במינכן