על פי רוב אני אין לי תלונות על השפה בגלל שאני יודע שגם אני לא רושם פה הכי הכי אבל אני חושב השפה עשו אותה בשביל שאנשים יבינו אחד על השני אז אם בספר כל משפט אתה צריך לקרוא אותו יותר מפעם אחת בשביל שתבין ולפעמים גם זה לא עוזר ואתה הולך הלאה ומתפלל שאחר כך תבין מה היה הכוונה אז זה אומר שיש פה בעיה. לפי דעתי הבן אדם תרגם לעצמו פעם ראשונה בשביל שיהיה לו את הכיוון הכללי ואני לא יודע מה הלך שמה (יכול להיות שהוא היה לו חופשה מוזמנת או חס וחלילה תפס אותו מיקרוב) אבל לקחו את זה איך שזה בלי שמישהו ניסה לקרוא ובטח בלי בכלל לבדוק וככה שמו את זה בספר. ראיתי שיצא הספר הזה עם עוד כריכה אז אולי בבפנים שלה שמו עם תיקונים אבל אני חושב אם אחד ממכם מסוגל לקרוא את זה באנגלית אז עדיף לו שיעשה ככה.

הסיפור אחלה סיפור. זה על המרגלים של אנגליה שחושבים שיש אצלם אחד שבוגד וכל הספר זה בשביל לנסות למצוא אותו. זה בזמנים שיש המלחמה הקרה וכל הבלאגנים של רוסיה ושל אמריקה וזה מעניין שמראים לך את כל הדילים שיש מאחורה שאף אחד בכלל לא שומע מזה.

אני חושב יותר מעניין מזה זה שהוא מראה לך כל מיני הסוגים של הבני אדם יעני יש אלה שיכולים בשביל האגו שלהם לרצוח גם את האמא שלהם ויש אלה שהפוך יעני מחשיבים את עצמם פחות ממה שצריך ואתה רואה איך יש כאלה שהם לבד יעני בודדים ומחזיקים כל דבר בפנים ויש האלה שחייבים שיהיה להם חברה בשביל השופוני וכל הדברים האלה זה לא באמת חשוב איפה זה יעני אם אני מסתכל אצלנו בתחנה אז כל אחד שיש בביון הזה אני יכול למצוא מישהו מהטיפוס שלו אצלנו ובסוף אתה שם לב שזה על היחסים של הבני אדם.

בשביל הסיום סיומת אני ישים לכם קטע קצר שיש בספר וזה ממש הצחיק אותי אז בשביל שאולי תצחקו אני מביא לכם את זה לפה:

יוחסה לו, על אף נטייתו לסובלנות, הבנה עמוקה של הנפש הפלילית. היו כמה דוגמאות לכך, אבל המובהקת ביותר אירעה כמה ימים לפני גמר הסמסטר, כאשר גילה ספייקלי בסל הניירות של ג'ים העתק של המבחן שהיה צריך להתקיים למחרת היום, והשכיר אותו למועמדים תמורת חמישה פנים חדשים לאחד. כמה נערים שילמו את השילינג שלהם ובילו לילה של יסורים בשינון תשובות לאור פנס בחדרי השינה שלהם. אולם בהגיע שעת הבחינה הציג ג'ים סדרת שאלות אחרת לגמרי.
"אתם יכולים להסתכל בגליון הזה חינם" שאג כאשר ישבו במקומותיהם.

אני לא יודע הכל. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש וטוב שכך. אם לא הייתי טורח להקשיב לאנשים אחרים סביר שלא הייתי מחפש וקורא ספרים כמו "החפרפרת" ( שמו באנגלית – פחח, חייט, חייל, מרגל).

על הספר הזה, ולמעשה על כל ספרי ג'ון לה קארה המליץ לי אדם בשם גיורא כץ וזה המקום להודות לו. הספר הזה הוא הראשון בטרילוגיית קרלה (לעיתים נקראת גם טרילוגיית סמיילי או סמיילי נגד קרלה, אף על פי שהגיבור , ג'ורג' סמיילי , מופיע בספרים נוספים שכתב לה קארה. )

הספר נכתב בשנות ה-70 (הקלאסיות ...) ומתאר את מלחמתם של שרותי הביון הבריטים באלו הסובייטים . אלוהים , הכל היה פשוט יותר אז, זאת אומרת טובים – רעים וכו'...

טוב קצת על הספר – שירות הביון הבריטי הושחת על ידי חפרפרת שהושתלה על ידי "קרלה" , ראש שרותי הביון הסובייטי. הדבר כבר עלה בהרוגים רבים מהשתולים של הבריטים מאחורי מסך הברזל וג'ורג' סמיילי נקרא מפרישתו המאולצת עקב אחת התקלות הללו על מנת לצוד את החפרפרת.

סמיילי הוא לא איש מרשים. בכלל. לעזאזל , אין לו אפילו תכונות "רעות" סקסיות – אתם יודעים הוא לא מעשן, לא שותה (מאוד "סקסי" כתכונה של הגיבור, זה הופך אותו לאנושי, "כמוני וכמוך" אתם יודעים) , לא מהמר , לא נראה טוב , שמן, נמוך , לא בוגד אפילו. למעשה, אישתו בוגדת בו ! כל הזמן בערך.

בקיצור סמיילי, איננו גיבור על. הוא לא ג'יימס בונד, או ג'ק ריצ'ר או ג'ייסון בורן . הוא סתם גוץ קטן וטרחן....עם מוח אנליטי , חריף וקטנוני. הוא בלשן, פנקסן אובססיבי, פסיכולוג, בעל יכולת מדהימה לדובב, להקשיב, לשים לב לפרטים הקטנים ולהסיק מסקנות. הוא כמו צב – איטי , זחלני אבל לעולם לא עוצר . שכבה אחרי שכבה הוא מקלף עד שהוא מגיע אל האמת...והאמת היא מכוערת.

העלילה מרתקת ומותחת מאוד, אין פה פיצוצים וגלגולים ומעשי גבורה מטורפים (ולא אמינים) אלא רק מאבקי מוחות וכוחות והכל עטוף באווירה אנגלית רזה, קרירה ואפרורית משהו, כמו ג'קט טוויד ישן, ועם זאת סופר מתוחכם.

האמת היא שעד הרגע האחרון לא היה לי מושג מי החפרפרת . היו ניחושים אומנם אבל לה קארה משאיר אתכם עם הלשון בחוץ עד הסוף.


לקרוא את הספר הזה היה מענג במיוחד, היו המון פעמים בהם קראתי בספר, סגרתי אותו, קמתי מהכיסא נופפתי בספר ואמרתי " מעולה, פשוט מעולה" , והמשכתי לקרוא....
הכתיבה של לה קארה מדהימה, בכמה רמות מעל כל ספרות המתח/ בילוש שקראתי בשנים האחרונות ואיזה מזל ששמתי יד על הספר הזה. החלק השני בטרילוגיה - "התלמיד המכובד" – שמתאר את המשך מלחמת המוחות של סמיילי בקרלה כבר מחכה לי על המדף .


אז מי הוא הפחח? ומי הוא החייט?

מי הוא החייל? ומי האביון? ויש גם קבצן....

רק אחד הוא החפרפרת.

מומלץ מומלץ מומלץ בחום.

כמו פאזל 1000 חלקים, לאט לאט נרקם לו הפאזל בספר הריגול הזה וכל פעם שמתקבלת תמונה חלקית היא רומזת על אחד מארבעת החשודים כ"חפרפרת" שנשתלה בצמרת הביון הבריטי, עד לפתרון כשהפאזל הושלם. את המתח יוצר משחק המוחות בין ג'ורג' סמיילי הבריטי ויריבו קארלה הרוסי.
זהו הספר הראשון שכתב ג'ון לה-קארה (דיוויד קורנוול, בשמו האמיתי) בטרילוגיה Smiley vs. Karla.
זהו ספר טוב עם עלילה שמתפתחת באיטיות והוא מומלץ לכל מי שיש לו אורך רוח (את חסידי עלילות המתח הרדודות והמהירות, סטייל הרלן קובן, הוא ישעמם).

גילוי נאות: את הספר קראתי באנגלית כי הספר בעברית היה מביך ומעצבן לקריאה.
הכתבות על הסרט הזכירו לי שהספר נמצא בספרייתי אבל משום מה לא זכרתי את העלילה. מצאתי אותו כשסימניה עתיקה תחובה בו בעמ' 82 וכשהתחלתי לקרוא הבנתי גם למה לא סיימתי אותו, לכן רכשתי וקראתי את הספר באנגלית.
נתקלתי כבר בתרגומים גרועים, אבל התרגום של חיים גליקשטיין לספר הזה שבר את השיא. זה שהוא תרגם בשפה מליצית ניחא, אבל זה שהוא לא ידע לתרגם מונחים בסיסיים, ביטויים וכינויים זה גרוע. לעיתים התרגום הוא שגיאה גסה (משום שהוא תרגם מילולית ולא הבין את הביטוי באנגלית-בריטית) ולעיתים כתב את המונח באותיות עבריות: ספק אם רוב הקוראים ידעו מה זה "ביולטין" (הכוונה ליומן חדשות), "קונקורנציה" (המתחרים: הריגול הנגדי) או "רדיו קצר" (משדר FM ). יש לו גם נטיה לדחוף את האות א' לכל מושג ("שמאלאן" במקום שמאלן) ולעוות שמות (אסטארהאזה במקום אסטרהזי). אני רק מנחש שמדובר במתרגם של רומנים אמריקאים שנתנו לו לתרגם ספר שכתוב באנגלית בריטית-אוקספורדית והוא לא ידע איך להתמודד איתו.
אם התרגום הגרוע לא הספיק אז העריכה הרשלנית והיעדר ההגהה (כמעט בכל עמוד יש לפחות שגיאה אחת) גרמו לי לזרוק את הספר בעברית לפח המיחזור, שם הוא יועיל יותר.

מעניין: בספר ג'ורג' סמיילי הוא גוץ שמנמן וממושקף, גארי אולדמן שמשחק את הדמות בסרט הוא די גבוה ורזה...

לסיכום: יצאה מהדורה חדשה של הספר, אם השאירו את התרגום של חיים גליקשטיין אפשר לוותר, אם זהו תרגום חדש אז הספר מומלץ.
ניתן גם להשיג את הטרילוגיה באנגלית בהוצאה מחודשת (1600 עמ', 8.80 פאונד באמזון הבריטית).

זהו ספר ישן, ואחד הספרים המפורסמים של ג'והן לה-קארה. קראתי אותו לפני שנים רבות (באמת רבות) וזכרתי שהוא היה ספר מצויין, אלא שנתקלתי בו שוב והחלטתי לקרוא אותו שנית. הופתעתי עד כמה הספר הזה כתוב בצורה מיוחדת, בסגנון מרתק. זהו ספר ריגול שיוצר חוויה מיוחדת לקורא: לא עלילה מסחררת, לא הרפתקאות, לא משבר בינלאומי מתגלגל, לא אלימות, לא סקס, לא אנשים יפי-תואר, בקיצור - לא תסריט הוליוודי. יש כאן משהו אחר לגמרי: מלחמת מוחות של אנשי הביון הבריטי, ששורותיהם נפרצו, נגד הביון הרוסי. בעולם שבו אי אפשר לדעת על מי ניתן עוד לסמוך נקרא לדגל בכיר-לשעבר, שפוטר מהשירות, כדי להוביל מבחוץ את החקירה.

זהו סיפור מרתק, כתוב בסגנון מיוחד. התיאורים מינוריים, קמצניים בפרטים. האווירה הכללית היא קודרת, של מקומות ישנים, עבשים וספרטניים. המיקום הוא לונדון - לא מעברים מהירים בכל בירות העולם. הדמויות עצמן הן של אנשים "רגילים", לא סופר-סטארים, רובם מזדקנים ובעלי חולשות אנושיות ברורות. וכל הסיפור מתמקד במלחמת מוחות, בניסיון לקרוא שוב ושוב את אירועי העבר כדי לנסות ולמצוא בהם את מה שנעלם מהעין.

אני ממליץ לקרוא את הספר, ולמי שכבר קרא אותו לפני שנים רבות, כמוני - לקרוא אותו שוב. היתה לי הנאה צרופה מעצם הקריאה, לאט-לאט, של הסיפור המרתק הזה

""ישנו תפוח רקוב, ג'ים," אמר קונטרול, "והוא מדביק את כל האחרים"" (עמוד 226).

החפרפרת (במקור "פחח, חייט, חייל, מרגל", באנגלית: Tinker, Tailor, Soldier, Spy) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה-קארה, שיצא לאור בשנת 1974, והינו אחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול, ובעיני גם ראוי להיחשב ספרות יפה. בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר חפרפרת: "חפרפרת הוא סוכן חדירה עמוקה הקרוי כך משום שהוא חותר עמוק במבנה של האימפרילאיזם המערבי, במקרה זה האנגלי" (עמוד 54), בדרגים הגבוהים ביותר בשירות החשאי הבריטי. דמותו של הבוגד מבוססת באופן חופשי על פי סיפורו האמיתי של קים פילבי, איש צמרת המודיעין הבריטי, שריגל למען ברית המועצות. בין היתר העביר פילבי לק.ג.ב מידע על כך שדייוויד קורנוול השוהה בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי, הוא למעשה סוכן חשאי. עקב כך שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות, ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העת ג'ון לה-קארה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק. כמו כן סיפר כי את ההשראה לספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה, וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון. הספר, כספריו האחרים של לה -קארה, עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה -קארה מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהינם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה -קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד:

""זאת מלחמה," השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה"" (מתוך הספר "המרגל שחזר מן הכפור", מאת ג'ון לה-קארה , הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185). הספר הוא הראשון בטרילוגיית קארלה הכוללת גם את ספר ההמשך "התלמיד המכובד" ואת הספר החותם אותה "כל אנשי סמיילי".

עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר ג'ורג' סמיילי, אשר פרש מן ה"כיכר", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את ה-MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון (במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), שב לביתו הריק מארוחת ערב רק כדי למצוא שם את פיטר גווילאם, סוכן חשאי אשר היה בן חסותו מימיו בשירות וכעת מפקד "ציידי הגולגלות", כפי שמכנה לה-קארה בספריו את יחידת המתנקשים של הביון הבריטי, של ה"כיכר", אשר מודיע לו כי מוזעק לפגישה עם תת-שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לאקון.

דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש שטח שפעל רבות מעבר לגבולות אנגליה. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי ב"משתלה" כפי שמכנה לה-קארה בספריו את בסיס האימונים של הארגון שבסאראט. "בהעבירו את השפופרת לצד השמאלי שלו, הוא שלף מן הכיס הפנימי של מקטרונו את האקדוח, שם כבר הרס את בטנת-המשי המצוינת. הוא מצא את הניצרה, ולרגע השתשע ברעיון שאין הוא יודע באיזה כיוון פותחים ובאיזה כיוון סוגרים. הוא שלף את המחסנית והחזירה למקומה, ונזכר שעשה זאת מאות פעמים בתנועה, במטווח-לילה בסאראט לפני המלחמה; הוא זכר שיורים תמיד בשתי ידיים, אדוני, אחת אוחזת באקדוח ואחת במחסנית, אדוני" (עמוד 270). ולחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה: "ולרגע היה סמיילי שוב בגרמניה הכבושה, בזמנו הוא כסוכן שדה, חי באימה ופחד, חשוף לעינו של כל זר" (עמוד 228).

סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש לשכתו של "קונטרול" (כינויו של ראש שירות הריגול הבריטי בספריו של לה-קארה), והיה למעשה אחד מחמשת נושאי התפקידים הבכירים ביותר בשירות. ארבעת בכירי השירות האחרים הינם טובי אסטרהאזה, הממונה על יחידת "מדליקי הפנסים", כי שמכנה לה-קארה בספריו את האגף הממונה על ביצוע מעקב סמוי והטמנת מכשירי ציטוט תצפית והאזנת סתר, רוי בלאנד, סגן ראש "תחנת לונדון", כפי שמכנה לה-קארה בספר את אגף המבצעים בשירות המודיעין החשאי הבריטי, פרסי אלליין, בעבר ראש אגף מבצעים וביל היידון, בעברו איש מנהלת המבצעים המיוחדים במלחמת העולם השנייה ולאחריה פעל כסוכן חשאי במזרח התיכון ובמזרח אירופה

זמן קצר לפני שאולץ לפרוש מן השירות יזם ראש השירות, "קונטרול", את "מבצע הוכחה" והטיל על מפקדה הקודם של יחידת "ציידי הגולגלות", ג'ים פרידו, חברו הוותיק (ואולי אף מאהבו) של ביל היידון מימי מלחמת העולם השנייה ואוניברסיטת אוקספורד, לצאת לפראג ולשכנע גנרל צ'כי לערוק למערב. המבצע נכשל ופרידו נורה בכתפו ונלכד. בעקבות עסקת שבויים עם ברית המועצות הושב פרידו לבריטיניה ופרש מן השירות. בנוסף החליטה הממשלה הבריטית לפטר את "קונטרול" ולמנות במקומו את ראש אגף המבצעים, פרסי אלליין. ביל היידון, אשר נחשב בשירות למומחה לניהול מבצעים חשאיים, מונה לראש "תחנת לונדון". יחד עם "קונטרול" עזב גם סמיילי, אשר היה בשליחות בברלין מטעם "קונטרול" בעת המבצע, משום שהלה רצה למנוע את מעורבותו פן ייכשל המבצע. זמן קצר לאחר מכן מת "קונטרול" שהיה חולה מאוד עוד קודם לכן. בהלוויתו נכחו רק סמיילי וכומר. לאחר פרישתו עזבה את סמיילי אשתו היפהפייה, הליידי אן סרקומב.

בביתו של לאקון פוגש סמיילי את פקודו של גווילאם, ריקי טאר, "צייד הגולגלות" ואיש המבצעים המיוחדים, אשר שב ממבצע ביון בהונג קונג. טאר מספר לסמיילי כי נודע לו מפי אירינה, פקידה סובייטית, אותה שכנע לערוק למערב, כי "קארלה", ממפקדי ה"מרכז" המוסקבאי, כפי שמכנה לה-קארה בספריו את ארגון ה-KGB, אשר נחשב לאגדה בקהילת המודיעין, מפעיל "חפרפרת" בדרגים הגבוהים ביותר של הביון הבריטי ושם הקוד שלה הוא "ג'ראלד". את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה-קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף ובכיר הק.ג.ב רם קראסילניקוב. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ורק בספר החותם את הסדרה, "כל אנשי סמיילי", הוא נחשף ברמז שקל להחמיץ. טאר עצמו נאלץ להימלט מהונג קונג משום שהמודיעין הסובייטי פעל כנגדו ואף חטף את אירינה. עד מהרה מתברר לסמיילי בשיחתו עם לאקון כי הדבר קשור ל"מבצע הוכחה", אשר בעקבותיו פרש סמיילי מן השירות. אף כי סמיילי אינו רוצה להיות מעורב במצוד אחר החפרפרת, ומציע ללאקון כי יעביר את הטיפול בעניין ל"קונקורציה" (כך, או בכינוי "המתחרים", מכנה לה-קארה בספריו את ארגון ה-MI5), הוא נעתר לבקשתו, לקחת את התפקיד ולנקות "את האורוות? תלך, אחורה תלך קדימה. תעשה כל מה שדרוש? זה הדור שלך, אחר הכל. המורשת שלך" (עמוד 65).

עד מהרה מתברר לסמיילי כמה עמוקה הפגיעה שהצליח קארלה להסב ל"כיכר". לדבריו, "קארלה קרע את 'הכיכר' לגזרים; זאת אני מבין, וזאת גם אתה מבין. אבל קיים קשר פקחי ואחרון, שאינני יכול להתירו, הגם שבכוונתי לעשות זאת. ואם אתה רוצה דרשה, אזי קארלה איננו מחוסן מאש, משום שהוא קנאי. ויום אחד, אם יהיה לי קשר כלשהו עם זה, העדר מתינות זה יביא למפלתו" (עמוד 172). באופן אישי היה לי קשה למצוא את הסבלנות לקרוא בספרים פרי עטו של ג'ון לה-קארה, עד שלילה אחד כשהייתי חייל בצנחנים, בסיור שיגרתי בגזרת בית לחם, ניהלתי שיחה עם הנהג של ג'יפ ה"סופה" הממוגן שלנו. הנהג, איש מילואים וחובב קריאה בכלל ואת ספריו של ג'ון לה-קארה בפרט, הסביר לי את אותן עלילות שאני בסכלותי החמצתי בין דפי אותם ספרים. הוא אף נתן לי ספר אחד שלו במתנה בגרסת השמע שלו. את הדיסק של הספר "כל אנשי סמיילי" הכנסתי לנגן המוזיקה שלי והתאהבתי כמעט מיד. לה-קארה הוא מספר בחסד, והעלילה שהוא טווה היא פתלתלה ומתוחכמת ומחייבת מן הקורא לעמוד על המשמר פן יחמוק ממנו פרט מידע חשוב המהווה מפנה בעלילה. התרגום של חיים גליקשטיין סביר. המצוד שמנהל סמיילי הוא מותח ומרתק, ויכולתו לראות ולנתח (למעשה יכולתו של לה-קארה) את הנעשה בנפשם של בני האדם היא מופלאה. תענוג של ספר. חובה לקרוא!!!

במלאת כחודש למותו של גדול סופרי העולם החשאי – ג'ון לה קארה – חזרתי (לאחר כמעט 25 שנה) אל שלושת ספרי "טרילוגיית סמיילי" – לדעתי הטובים ביותר מבין כל ספריו. בספרו "החפרפרת" חושף ג'ורג' סמיילי - הגיבור המזוהה ביותר עם ג'ון לה קארה את הבוגד אשר מסגיר את כל סודות הביון הבריטי למרכז המוסקבאי. תיאור החיפוש והחפירה שמבצע סמיילי על מנת להגיע לאמת הקשה והמייסרת מבחינתו הוא מלאכת מופת של כתיבה ותיאור ספרותי יוצא דופן באיכותו. החזרה לספר היא גם חזרה ממש מתוך געגוע לדמותו של סמיילי – השמנמן, בעל החזות הנעבעכית אבל בעל היכולות הבלתי רגילות כחוקר, כמאתר נקודות תורפה, כמתשאל/חוקר אומן אשר מצליח בצורה שקטה ויסודית לערער את נחקריו/מתושאליו ולהגיע לחקר האמת. אחד מעמיתיו מתאר אותו כמי שיש לו "..כמה ראשים מתחת לכובע..". מעולה שבמעולים גם אחרי הפעם השלישית שאני קורא בו.

לא אוסיף על התשבחות על העלילה המרתקת. אכן ספר מצויין, ואני לא קורא מושבע של ספרי ריגול או מתח. העלילה מתפתחת באיטיות, והיא די סבוכה, עם דמויות רבות, שהיחסים בינן לבין-עצמן מוזכרים בנקודות זמן שונות. אולם מעבר לעלילת הריגול המשובחת, הערך המוסף של הספר הוא הפן האנושי של עולם הריגול הנחשף בו. על-פי לה-קארה, הקושי הגדול עמו מתמודדים גיבורי הספר היא הבדידות, ההבנה ההולכת וגוברת עם השנים (ובאה לידי ביטוי בעצמה בעת פתרון החקירה) שבעולם הזה אין חברים, אינך יכול לסמוך באופן מלא על אף אדם. גיבורי הספר מתגלים כאנשים בודדים, שבסוף קריירה אפורה וארוכה מגלים שאינם בטוחים כבר למען אילו ערכים הם פועלים, ומצד שני, גם חברים כמעט ולא נותרו להם.
אגב, בשנה האחרונה יצא גם עיבוד לסרט - לדעתי מצויין, אך יהיה קשה למי שלא קרא את הספר לעקוב אחר העלילה (אך מי שקרא את הספר ייהנה לדעתי גם מהסרט, שמעביר היטב את האווירה בספר וגם נותן מעט פרשנות משלו לאירועים).

אני קוראת המון ספרי מתח. המון המון המון.
הספר הזה הוא אחד הספרים היותר לא ברורים ולא נחמדים לקריאה שנתקלתי בהם.
לא יודעת אם זה בעיה של תרגום או שסתם לא זרם לי (חושדת בראשון שהוביל לשני), אבל לא הבנתי כלום ממה שקורה בספר הזה חוץ מהתמונה המאוד מאוד גדולה. אפילו "פיתרון התעלומה" שלא היתה תעלומה בכלל וישר הבנתי על ההתחלה מי האיש אותו מחפשים, לא נתן לי שום סוג של קטרזיס לחווית הקריאה הנוראית.
כנראה אני הבעיה כי הביקורות אוהבות וזה נחשב כספר מאוד בסיסי ומוצלח בז'אנר. :\
עם זאת, מחשיבה זאת הזמן שקראתי אותו כזמן אבוד שהיה יכול לעבור לי בקריאת ספר הרבה יותר טוב. כל ספר אחר שהוא לא הספר הזה, למען האמת.

שרותי הריגול הבריטיים עברו טלטלה והחלפת מנהלים, הראש הותיק הוחלף וג'ורג' סמיילי, מהדרג הבכיר בשירות, עוזרו ומקורבו של הראש, הוצא לגמלאות,
באופן מפתיע ומוזר סמיילי מתבקש לחפור בחשאי אחר ראשי השירותים כיום, ללא ידיעתם, מחשש שיש מרגל סובייטי נסתר בקרב ראשי השירות. סמיילי, המרגל האפור שלא היית מפנה אחריו מבט שני ברחוב, מתחיל בשיטתיות לחקור, לראיין עדים פוטנציאליים ללא ידיעתם, ולקרוא הררי חומר ומסמכים כדי לחשוף את ה- "חפרפרת" ולהוציא אותה ממסתורה שבמעמקי האדמה.