שם ומלכות - יוסף עוזר

העטיפה לספר – נתרמה באדיבותו שֶׁל האומן פנחס כהן גן

שם העבודה: אלף שנים של כאב וחסד.
טכניקה: שמן, אקריליק בד, עץ
שנה: 1989
מידות: 80/60 ס"מ

מהדורה דיגיטלית
במקורו 'שם ומלכות' יצא לאור ב 1990 בהוצאת עקד
קדם לו – סילן טהור, בספרית פועלים 1981 [פרס
הקרן על שם רון אדלר]

מבחר קישורים: אתר: http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00377.htm

ויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%A8


האתר של יהודה עצבה: http://www.mesaper.co.il/Screens/PictureList.aspx?ID=2f5913fd-f6bd-4130-b2db-e9103226e16d

בעתון הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=407892

עוד בעתון הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=407875&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=1

אצל מתי שמואלוף: http://www.notes.co.il/mati/31514.asp


.......................................................................................................................................................................



שער ראשון – רוח צפונית

הָאוֹר

יוֹם זֶה אֵינוֹ אָבוּד
תִּקְוָה זוֹ לֹא לַשָּׁוְא
כַּנִּרְאֶה סֶלַע זֶה
אָשִׂים רֹאשִׁי תַּחְתָּיו

אֲבָל עוֹדִי צָעִיר :
הָאוֹר לֹא מִתְקַמֶּט עַל פָּנַי

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב
שׁוֹמֵעַ אוֹתִי .



גְּלִיקֶעל נַעֲרָה יְהוּדִיָּה מְהֶמְלִין

מַהוּ הָעֶצֶב שֶׁהִטִּיל חַכָּה בְּדִּמְעוֹתָיִךְ
גְּלִיקֶעל , נַעֲרָה יְהוּדִיָּה מְהֶמְלִין
בְּמֵאָה הַשְׁבַע-עֶשְׂרֵה יוֹשֶׁבֶת וְכוֹתֶּבֶת
בִּדְיוֹ רוֹשֶׁמֶת, יָמִים רְווּיֵ קַדַּחַת שֶׁל שַׁבְּתָּאי צְבִי
בְּאוֹתִיוֹת רַכּוֹת שֶׁל יַד נָשִׁית
שֶׁעַכְשָׁו אֶשְׁלֹף לְמַעֲנֵנוּ
מִן הָאַרְכִיוֹן לְהִסְטוֹרְיָה אוֹדוֹת הַיָּמִים הַמַּבְהִילִים :
"הַיּוֹם יָצָא אַבָּא אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת דָּגִים"...
"...שֶׁיִּהְיֶה מַה לֶאֱכֹל כְּשֶׁנֵצֵא עִם הַמָּשִׁיחַ אֶל יְרוּשָׁלַיִם".

כָּךְ גְּלִיקֶעל כָּתְבָה וְהַדָּגִים חִיְּכוּ שָׁנָה בָּה אַבָּא הִטָּהֵר
וְהַדּוֹדִים שֶׁל גְּלִיקֶעל וְהָאַחִים וְאִמָּא.
אֶרְשֹׁם לְמַעֲנֵנוּ שׁוּב מִיּוֹמָנָה :
"אֶת הֶחָבִיּוֹת שֶׁל דָּג מָלוּחַ..."
אֲנִי מְנַסֶּה לִרְשֹׁם דְּבָרֶיהָ בִּמְדֻיָּק :

"אֶת הֶחָבִיּוֹת שֶׁל דָּג מָלוּחַ
שֶׁהֵכַנּוּ מִלִּפְנֵי שָׁנָה
לִקְרַאת הַנְּסִיעָה לִיְרוּשָׁלַיִם
בְּעִקְּבוֹת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ
כְּבָר זָרַקְנוּ :
זֶה הָיָה רָקוּב."

זֶה הָיָה רָקוּב. אֲנִי קוֹרֵא שֵׁנִית
מִן הָעֶצֶב הַנָּבוֹן שֶׁל נַעֲרָה יְהוּדִיָּה, דְבַר מָה חָדָשׁ אֲנִי שׁוֹמֵעַ :
אֲנִי שֶׁהוֹרַי עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְהֶמְלִין שֶׁלָּהֶם (בַּגְדַד),
נֶאֱלָצִים לְהַשְׁלִיךְ חָבִיּוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה שְׁלֵימָה :
אֶת הַסֻּכָּה הַיְחִידָה שֶׁל סִכּוּיִם לְאוֹר נָכוֹן בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל,
רְאִיתִים נֶאֱלָצִים לְמַלֵּא סֻכָּה רֵיקָה
בִּתְמוּנוֹת מִפְּלַסְטִיק שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן גּוּרְיוֹן
אֵיךְ מְקַוִּים שֶׁחֹמֶר הַנֶּפֶץ יִהְיֶה לַחֹמֶר הַמְּשַׁמֵר
מַקְשִׁיבִים לַדָּגִים שֶׁל הַחִנּוּךְ הַמַּמְלָכְתִּי

גְּלִיקֶעל, נַעֲרָה יְהוּדִיָּה מְהֶמְלִין
דִּמְעָה שֶׁלָּנוּ בְּדִמְעָה שֶׁלָּךְ
וְהַסֻּכָּה עֲדַיִן מְחַכָּה


ה' אב תשמט , ירושלים



וִדּוּי שֶׁל מְשׁוֹרֵר לֹא פַּלֶשְׂתִּינָאִי

אִם הָיִיתִי נַעַר פַּלֶשְׂתִּינָאִי
הָיִיתִי כּוֹתֵב אוּלַי :
הוֹ אִמָּא, אִמִּי, פַאטְמָה, שָׁם
בִּדְּהֵישֶׁה,
אִמִּי שֶׁל רוּחַ פַלַשְׂתִין
בַּאֲזִקֵּי הַתַּפּוּזִים
אִמִּי שֶׁל דִּמְעוֹת זַיִת-חֶבְרוֹן כִּבּוּשׁ,
שֶׁל פִּרְחֵי יַסְמִין מוּטָחִים בְּרוּחַ בֵּית-לֶחֶם
בְּשִׁטְחֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר לְאוֹיְבֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

כָּךְ הָיִיתִי כּוֹתֵב ,
יוֹדֵעַ כֵּיצַד מְשׂרָגִים חָמְרֵי הַשִּׁירָה,
מַעֲנִיקִים תַּכְשִׁיטִים מְזֻיָּפִים,
כָּתַבְתִּי זֹאת מִנּוֹף הַנֶּפֶשׁ
שֶׁנִּוָּכַח בְּכִשְׁרוֹן הַשִּׁירָה
לַעֲנֹד לַמְּשׁוֹרֵר תַּכְשִׁיטִים
מִמִּכְּרוֹת הָאֶמְפַּטְיָה הַיְּהוּדִית

וְעָלַי לִקְטֹף מֵאֲזִקִּים
שִׁירָה שֶׁגְּבוּלוֹתֶיהָ
זְמַן צָהֹב וּמָשִׁיחַ
וְתִּקְוָתִי אִתִי כְּמַעֲשֵׂה
פְּרִיחָה וּפְרִי שֶׁל שְׁקֵדִיָּּה מָרָה ...


מכתב אחרון

עֲנָנִים שֶׁל סוֹף עוֹנָה חוֹלְפִים עַכְשָׁו
מַיִם חַיִּים הֵבֵאתִי לָךְ
גַּם עֲנַף הֲדַס שֶׁל הַבְדָּלָה
גַּם נֵר דּוֹלֵק לְגָרֵשׁ חֹשֶׁךְ.

תִּקְוַת שָׁתִיל קָטָן שֶׁל גֶּפֶן לִי הָיְתָה
הָיָה עָלֶה יָפֶה שֶׁל תְּאֵנַת-פִּתְאוֹם. וְאֵיךְ
אֲנִי שׁוֹמֵעַ צֵל זוֹחֵל בֵּין הַבַּרְקָנִים
וּפְרִיחָתָם הַסְגֻלָּה הַיּוֹם
נֵר נְשָׁמָה.

תַּחַת שְׁמֵי תְּכֵלֶת מְמֻגָּנִים אֲנִי
בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגּוֹת
כָּל הַמִּכְתָבִים שֶׁכָּתַבְתִי לָךְ נוֹשְׁרִים מִתֵּבַת הַדֹּאַר
הֵבֵאתִי לָךְ שִׁיר וְדַלְתֵּךְ נְעוּלָה
אָשִׂים אוֹתָם מִתַּחַת סַף הַדֶּלֶת

יָבוֹא מָשִׁיחַ, יִמְצָא אוֹתוֹ כָּאן
שֶׁנָשִׁיר לָךְ בְּאוֹר נֶחָמָה רִאשׁוֹן,
אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל ! תש"ן 1989 אינתיפאדה





אחמד מחיפה מעשן באור הערב

אַחְמַד מֵחֵיפָה מְעַשֵּׁן בְּאוֹר הָעֶרֶב
הָעֶצֶב כָּפִיהָ רַכָּה
גּוּפוֹ הַכָּבֵד, מְחַיֵּךְ וּבוֹחֵשׁ סֻכָּר.
יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין קָנָה הַשָּׂדוֹת
עַל זֶה אֲנִי מוּכָן לְהִשָׁבַע בְּשָׂפָם אָבִי
וְלֹא אֶשָּׁבָע בַּמִּסְגָּד שֶׁל "סוֹלֵל בּוֹנֶה"

נָסַעְתִּי לַגָּלִיל, בִּחְיַּת הַלֶּחֶם ! כְּמוֹ אֲנִי חוֹתֵךְ בָּצָל
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת בְּנִי נַאסֶר [נִצָּחוֹן]
שֶׁלּוֹמֵד סִפְרוּת עִבְרִית בִּלְאוּנִיבֶרְסִיטָה,
כָּכָה שָׁר : "אֲדָמָה-אַדְמָתִי-רְחוּמָעַד-מוֹתִי "
אוֹמֵר- לוֹמֵד בְּשִׁעוּר תַּלְמוּד חוֹבָה-
יָבוֹא מָשִׁיחַ שֶׁלָכֶם כְּשֶהַגָּלִיל יֵחֲרֶב.

בֵּין כַּרְמִיאֵל לְסָכְנִין נוֹסֵעַ ,מַקְשִׁיב לַזֵּיתִים
יוֹנִים בָּר, כָּכָה תְּבָּרָק אַלְלָה,
מַגִּיעַ לְקִבּוּץ לַעֲסָקִים וְלֹא רָחוֹק, אֲנִי חוֹשֵׁב
לְפִי מָה אֲנִי יוֹדֵעַ אֲנִי חוֹתֵם.
סִכַּמְנוּ כַּמָּה דּוּנָם פֹּה וְדּוּנָם שָׁם , מֶלוֹנִים , לַחֲצְנוּ יָד,
סְחוֹרָה טוֹבָה, קִבּוּצְנִיקִים עִם כּוֹבַע טֶמְבֶּל שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים,
אָמְרוּ גַּם הַיּוֹם קָפֶה טוֹב אַבּוּ נַאסֶר וְהָלְכוּ
וְהִזְמַנְתִּי אָדוֹן מַזְכִּיר גְרוֹסְמָן לְשַׁבָּת בַּבַּיִת
וּלְבַדִּי בַּשָּׂדֶה, רַק רַעַשׁ שֶׁל בָּנוֹת שֶׁלָכֶם מֵרָחוֹק וּמוּאַזִּין.
הַיָּרֵחַ פָּתוּחַ כְּמוֹ פֶּה שֶׁל פֵירוּז הַזַּמֶּרֶת
אֵיךְ שָׁרָה : מַדִּינַת אַ-סָאלָם. אַתָּה לֹא מֵבִין ?
וְרוּחַ. פִּתְאֹם . זֶה הָיָה שְׂדֵה זִכְרוֹנוֹת
רָאשִׁים חִוְרִים שֶׁל מִי שֶׁהָיוּ
זֶה הָיָה שֶׁלִּי לִפְנֵי שֶׁבָּאתֶם,
אוֹ אִם נִהְיֵיתֶם פִּתְאֹם;
וְאַתֶּם בִּכְלָל לֹא כְּמוֹ אֵלֶּה מְהַתַּלְמוּד
אוֹמֵר בֵּן שֶׁלִּי נַאסֶר . הוּא לֹא יֶלֶד רַע.
פִּתְאֹם לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה, מֵאֵיפֹה בָּא לִי מַסְמֵר
וַאֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב אֶת הַחֲבֵרִים וַאֲדוֹן מַזְכִּיר גְרוֹסְמָן
אוֹמְרִים אְלִי פַּת מַת : מַה שֶׁהָיָה יַעֲנִי מֵת.
יַעֲנִי , זֶה כְּאִלּוּ וְהִתְחַלְתִי לְבַדִּי בּוֹכֶה וְזוֹחֵל בַּעֲנִיבָה וַחֲלִיפָה
בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה, בַּמְלוֹנִים, חוֹרִים בְּכָל מֶלוֹן
כְּאִלּוּ הֵם אֲשֵׁמִים. כַּמָּה אֶלֶף מֶלוֹנִים. חוֹרִים
כְּאִלּוּ אֲנִי בִּכְלָל מֵאָשָׁ"ף.

כִּי זֶה כְּמוֹ בַּיָּם. יֵשׁ גַּלְגַּל וּשְׁנַיִם
מֵתִים לִחְיוֹת.
אוֹ אֲנַחְנוּ אוֹ אַתֶּם. וְלֹא עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן אֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לִהְיוֹת,
אִם הַגַּלְגַּל שֶׁל מִי.
אַתֶּם רוֹצִים
לִהְיוֹת אוֹר, לֹא לִהְיוֹת.
וּמִי שֶׁמַּאֲמִין וּמִתְפַּלֵּל יוֹתֵר, אָבִי הָיָה אוֹמֵר, וְיוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת,
שֶׁהַגַּלְגַּל יִהְיֶה שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי
שֶׁיִטְבָּע.
תשמ"א 1981


כתב היד (תשובה למכתב)


הַזֶּפֶת הַחַמָּה כְּבָר זָחֲלָה אֶל יְמֵי הַחֲרָקִירִי
מְשׁוֹרֵר שֶׁל דּוֹר אַחֵר יָכוֹל הָיָה לְהַסְבִּיר בְּאֵשׁ וָמַיִם רוּחַ וַאֲדָמָה
מָה רוֹבֵץ עַל גֵּוֹו הַמְּקֻמָּר וּמֵנִיעַ אֶת יָדוֹ לְהָעִיד עַל נְיָרוֹתָיו
מְשׁוֹרֵר שֶׁל דּוֹר קודם שֶׁראה מלחמות עולם,
את זנוקה שֶׁל פילוסופיה חדשה, שֶׁנתנה תקוה להם
ולנו את הפסיכיאטריה.

אנו היודעים שֶׁבשפתנו הקמנו ערים וקבוצים כבר
חשים בהתפורר המלט:
אדם קונה עתון כתוב עברית והספורים משחירים את הידים –
הדפוס נושר. השפה היא ראשונה לְהִמָּלֵט:
המלט החדש אשֶׁר
החל לא כאן. אלא – בעקבות האסון:
אירופה חשה אשמתה. רצתה מעט להטהר ומודה בִּסְגֻלּוֹת הנקוי
ביצרה סבון מן היהודי דוקא - - אותו כמעט הדבירה בקראה: טמא!
ואנו הֲלָמַדְנוּ דברים מִצְעָר מפסיכולוגית המעמקים שֶׁהֻפְגְּנָה?
בהודאה בְּטֻמְאָתָהּ הַמְקֻשֶׁטֶת בִּפְרָחִים וַגְנֶרִיִּים? הֲתָבִין?
ואם תגיד: רְאֵה מה עשוּ המשוררים! גם הם לא תמיד חשו בזפת:
אם אחד גָּלָה מעיר שנים נשארו בה, כי
טומנות רשת, ממשלות התירו בדורנו את הכל: את
עשרת הדברות ואת החשיש. הָרֹשֶׁם לכאורה היה
שהגבולות כלם פתוחים: מטוסים חצו את הבלתי עביר –
מגבלותם של "בני התרבות"...
אך אל החופים החדשים נפלטו צעירים: חמי מזג ועקרים
מלעין בדברי ימי תקופת האבן הירחית שלנו:
לא היה צורך במיקרוסקופ בכדי להבחין
מה גִּלְּתָה עָלֵינּו. זו, אֲשֶׁר הוּרְדָה מן הירח:
את הנסיון לחפות על הבהמה הנמוכה שנתגלתה
מֻפְלֵאת בְּכִּשׁוּרֵי מוסיקה ומדע ורצח. זו הארופית,
שהשתדלה ... לזנק מתוך עוֹר הקוֹף בבנית טילים לכוכבים: "למצא
אינטליגנציות" ...
המשוררים דיאלקטיים היו: הולכי בתלם. הדיאלקטי.
ראשונים לחפש פתיון, חכו לִפְרָס.
שרו על ... פתיחת הגבולות. כתבו ספרים.
שוטים גמורים!
נטל מהם כל מה שיכול היה ליצור.
הם מצאו עִלָּה למלחמה – המטאפורה או החרוז?
על זה נטש מאבקם. הקאזוס בלי.
ומי שהקשיב שמע.
ראה את הזפת הזוחלת, חמה,
אל ימי החרקירי הקרבים.
הזפת החמה כבר זחלה אל ימי החרקירי

יונת אלם

יוֹנָתִי אֵלֶם.
עוֹד* שׁוֹתֵק בְּפִנַּת חֶדֶר
פָּמוֹט שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין.
אָבִי אֵימֵי -
הוֹ יוֹנָתִי מְרוּטַת כָּנָף
יִבְבַת מְכוֹרָתִי
רוּחַ זָרָה בְּיִזְרְעֶאל הָעֵמֶק
כְּבָר אָבִיב חוֹלֵף
וּנְעוּלִים דְּלָתוֹת
וְחַלּוֹנוֹת וַאֲנָשִׁים
וַחֲשׂוּפִים
זַרְעֵי חִטָּה בַּשָּׂדוֹת
בְּשֶׁמֶשׁ גִּלְבֹּעַ
הוֹ יְחִידָה
יוֹנַת אֵלֶם
הָאָבִיב
וּבַמּוֹשָׁב עַל נַחַל קְדוּמִים
לֹא נֶחְתַּם אַף תֶּלֶם . * עוד – כלי פריטה.


ק'אנון חדש

קָ'אנוּן פּוֹרֵט לְלַיְלָה
לַלְּבָנָה קָ'אנוּן יָא-לֵיל,
יָא-עֵין
הָעֶרֶב נֵשֵׁב תְּלָמִים בְּיִזְרְעֶאל
בְּרוּחַ הַמּוֹשָׁב הַקֹּר
נִסְהַר*
נָשִׁיר מִפִּיּוּטֵי חָכָם יוֹסֵף חַיִּים עַד שַׁחַר.

מַה נְּדַלֵּל מִנִּבְטֵי הַשִּׁכְחָה
עוֹד אֲסִיף הַפְּרִי לִפְנֵי גֵּוֵנוּ הַכּוֹאֵב.
לֹא אִכָּרִים בְּנֵי אִכָּרִים
דּוֹר רִאשׁוֹן לַשָׁבִים אֶל שִׁכְחָה וְלֶקֶט
אֶל עָפָר צָמֵא נְשִׁיקוֹת,
צוּרַת גִּלְבֹּעַ
בְּעוֹד רַב בָּאָסָם הַשֶּׁבֶר

הוֹ סַהַר פָּעוּר פֶּה
הַאִם זוֹ הָרוּחַ פָּרְטָה בַּכִּנּוֹר דָּוִד
הֵעִירָה כָּבוֹד עִם שַׁחַר?
מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת :

קָ'אנוּן בַּשָּׂדֶה - יָא לֵיל יָא עֵין ?
אוֹרוֹת הַמּוֹשָׁב שְׁקֵטִים, מָה הָרוּחַ
בְּעַנְפֵי רִמּוֹן וּתְאֵנָה פּוֹרֶטֶת
פְּרִי בִּכּוּרִים רִאשׁוֹן לִפְרוּטוֹת דַּלּוֹת
נִמְחָה גַּם מֶצַח.
קָ'אנוּן יָשִׁיר תַּחְתָּיו : יָא לֵיל,
יָא עֵין, שֵׁב , שֵׁב !
נַגֵּן

* מילה ערבית זו מופיעה כאן בשימוש עברי, משמעותה –
ישיבה יחד בלילה כמלווים את הסהר תוך אכילת מעדנים וסיפורים לעומקו של הלילה- נסהר.

כותל חדש

אִשָּׁה צְנוּמָה סָבָתִי וְטוֹבָה שְׁמָהּ
וְאֵין פַּרְנָסָה לַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר זוֹלֶלֶת עֹנִי
בַּסִּמְטָה בָּעִיר בַּגְדַד יוֹשֶׁבֶת
מוּל סַל שֶׁל חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל
לִמְכֹּר מֵעֲרֵמַת תְּמָרִים עֲסִיסִיִים
אִשָּׁה צְנוּמָה סָבָתִי בִּשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים
לַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר זוֹלֶלֶת עֹנִי
תִּלְמַד כֵּיצַד אִדֵּם חָסֵר
אֶת הַפְּרִי נוֹטֵף הַדְּבַשׁ יִמְכֹּר לָאֲחֵרִים.

וְכַמָּה אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם צְרִיכִים לִשְׂרוֹךְ שֶׁל נָעַל
וּלְכַמָּה אֲנָשִׁים בֶּאֱמֶת קְרוּעָה הַנֶּפֶשׁ
שֶׁסָבִי מוֹכֵר חוּטִים וּמְחָטִים לְפַּרְנָסָה.

סָבִי וְסָבָתִי עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל
עַכְשָׁו בְּהַר הַמְּנוּחוֹת
נִשְׁבָּעִים בְּגוּפָם, שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת
בְּשַֹר יְרוּשָׁלַיִם
בְּאַהֲבַת הָעִיר הַשׁוֹמַעַת נֵכְדֵיהֶם וְנִינֵיהֶם
מְסַתְּתִים כְּמוֹ בְּאֶבֶן הַשׁוֹתֶקֶת מִן הַקִּיר
חִיּוּךְ וּבְכִי זֶה לְיַד זֶה
לְכֹתֶל חָדָשׁ.


כל נדרי
בָּמָה אַלְבִּישׁ אוֹתָךְ נְשָׁמָה שֶׁלִּי
בְּאֵיזוֹ דֻּגְמָא שֶׁל מַלְבּוּשׁ
שֶׁאֵין בּוֹ שִׁבְעָה יאושים
מַלְבּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא רַק יוֹרְדִים אִתּוֹ
עִם כְּתֹנֶת אֶל הַבּוֹר
וְאַחֵר כָּךְ עוֹלִים מִמֶּנּוּ לְהַבִּיט בִּפְנֵי
אַחִים מִתְנַכְּרִים.

בְּאֵיזוֹ אָפְנָה מַלְבּוּשׁ לָךְ
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיָּחִיד הַפּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ בְּפַרְהֶסְיָה
הוּא נָחָשׁ.

עָרֹם מִכָּל הוּא מוֹתִיר עִקְבוֹת שֶׁל
הִתְפַּשְּׁטוּת וְהִתְלַבְּשׁוּת בֵּין הַשִּׂיחִים.
יִמַח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ לְדוֹר דּוֹר.

אֲנִי יוֹצֵא לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, נְשָׁמָה שֶׁלִּי.
וְזֶה לֹא קַל לִהְיוֹת גְּלוּיָה לְעַצְמְךָ :

לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה שֶׁמַּסְגִּירָה
אֶת חַיָּטֵי הָרַמָּאוּת
וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא
אִתָּהּ עַצְמְךָ, תַּשְׁחִיל לָהֶם אֶת הַחוּט לַמַּחַט.

ירושלים. תשמ"ט


מכשיר הקרח
הו ניגון מתוק
ר.מ. רילקה

אַחַת בַּלַּיְלָה. קוֹל: מַכְשִׁיר הַקֶּרַח שֶׁבַּחֶדֶר
עוֹבֵר לַהִתְאַפְּקוּת הַפִּתְאוֹמִית
וְרַעַשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא יִקְפְּאוּ
מְיַצֵּר בְּךָ קֻבִּיּוֹת מְאֻבָּנוֹת
מִן הַמַּיִם הָרַכִּים :

חִידוֹת מִקֶּבֶר תַּעֲסוּקוֹת הַזְּמַן,
קְבוּרוֹת כְּמוֹ בִּסְלִיק שֶׁל אַנְשֵׁי מַחְתֶּרֶת :
יַחַד עִם קֻפְסְאוֹת מָזוֹן מְרֻכָּז
לִשְׁעַת חֵרוּם שֶׁתִּפֹּל תּוֹךְ רֶגַע.

בְּאַחַת בַּלַּיְלָה וּבְעוֹד לֹא קַמְנוּ מִתִּקּוּן חֲצוֹת,
כְּשֶׁנִּשְׁלָפִים הַזִּכְרוֹנוֹת חִידָה-חִידָה-
כְּמוֹ מִמְּבוֹכִים סוֹדִיִּים
שֶׁל אֵיזֶה שִׁלְטוֹן דֶּמוֹקְרָטִי וְנָאוֹר
שֶׁבְּמַרְתְּפָיו דְּלוּקִים וּמְכֻוָּנִים
הַפָּנָסִים, רַבֵּי עָצְמָה,
אֶל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר עֲדַיִן רֵיק,

יֵשְׁבוּ הַזִּכְרוֹנוֹת עַל פִּי כְּלָלֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ
אַךְ הַמִּשְׁפָּט יְהֵא
מִשְׁפַּט שָׂדֶה
שֶׁל הַשָּׂרוֹת הַחֲשָׁאִי אֲשֶׁר לַנֶּפֶשׁ.

אַחַת בַּלַּיְלָה לוֹמַר מִמִּשְׁפְּטֵי צִדְקְךָ.
וּמַכְשִׁיר הַקֶּרַח שׁוּב פּוֹעֵל.
מַהוּ הַתֶּרְמוֹסְטָט הַפִּקֵּחַ : יוֹדֵעַ –
לְיַצֵּר קֻבִּיּוֹת מְאֻבָּנוֹת
מִן הַמַּיִם הָרַכִּים וְהַשְּׁקוּפִים
שֶׁהֵם כָּל תִּקְוָתְךָ?

הוֹ נִגּוּן מָתוֹק!


י"ג אב תשמ"ט ירושלים


התקוממות

זִיּוּף אֲנִי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלִי
וְעוֹד מְעַט רוּחוֹת יָשׁוּבוּ
עִמָּן אַבְקְנֵי הָאוֹר, מִמֶּרְחַקִּים שֶׁל יֹפִי
בּוֹא וְנֵצֵא מִכַּף הַקֶּלַע
נָשׁוּב , נָשְׁקָה זְרָעִים שֶׁל אַהֲבָה נִשְׁכַּחַת
נִזְרַע מַה שֶׁבְּרִנָּה שָׁאַלְנוּ שֶׁיִּצְמַח.

כִּי עוֹד מְעַט יַשְׁמִיעוּ לָנוּ אֶת יוֹנַת הָאֵלֶם
מִמֶּרְחַקִּים הִיא שָׁבָה לְחַבֵּק אוֹתָנוּ יַחַד
עִמָּהּ הָאַבְקָנִים, אַבְקְנֵי הָאוֹר,
תּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַטְנוּ בְּמִדְבַּר הַנֶּפֶשׁ
אוּלַי תַּרְגִּיעַ אֶרֶץ נֶאֱנַחַת.

נֵלֵךְ. כְּבָר הָאֵשׁ רוֹתַחַת בַּשָּׁמַיִם.
שׁוֹלַחַת לְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַכְזָבָה וּבוּז.
וְהָאֲבָנִים יָצְאוּ מִכַּף הַקֶּלַע
דּוֹהֲרוֹת לִפֹּל עָלֵינוּ בְּאַחַת
לַעֲשׂוֹת עָלֵינוּ גַּל מַכְאִיב אוֹ מַצֵּבָה - - -

בּוֹא וְנֵלֵךְ.
בִּשְׁבִילֵי שָׂדוֹת בִּלְתִּי סְקוּלוֹת אֶל הַר שַׂגִּיא נַגִּיעַ
אָז נַדְלִיק פְּרָחִים יחסיון בְּלֵב הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה כַּלֵּב.
וּכְמוֹ אַבְקָנִים בַּמְּנוֹרָה יִזְהֲרוּ בְּזֹהַר פֶּתַע
וְהַמִּדְבָּר בַּנֶּפֶשׁ יתחיה : מִמְּתֵי מִדְבַּר הַנֶּפֶשׁ.

רוֹעֵד, כֻּלִּי –מֵיתָר. וְרוּחַ צְפוֹנִית כְּבָר בָּאָה
בִּי כְּבָר בָּאָה.
מִמֶּרְחַקִּים שֶׁל יֹפִי.

וְכָל הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחְרִישׁ.
י' אב תשמ"ט ירושלים




שער שני : קולות העשבים


בעצם מהות השירה יש דבר מה שאינו הגון/ ארס פואטיקה
צ'סלב מילוש



שבת

שֶׁמֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁקֵדִיָּה
דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת
מִתְבּוֹנֶנֶת, תַּעֲמֹד צִפּוֹר
עַל זוּג רַגְלֶיהָ הַדַּקּוֹת וַאֲרֻכּוֹת.

זְמַן רָב חָלַף : שֵׁנִית כָּאן אֲנִי
לֹא הַשֶּׁמֶשׁ חֲסֵרָה. לֹא הַשְּׁקֵדִיָּה. לֹא הַמַּבָּט.
הַשַּׁבָּת, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים , כְּאָז
גַּם צַוָּארָהּ עָדִין. וְסַנְטֵרָהּ. דַּק וְגֵאֶה
וְעַפְעַפֶּיהָ.
זוּג לַהֲבוֹתֶיהָ.
רַק הַשַּׁעֲוָה עַכְשָׁו שֶׁלִּי.


דוד מוכר את הכנור
(רקוויאם לחוזר בתשובה)

אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל דָּוִד שִׁגְּעוּ כִּנּוֹר. טֶרֶם גָּזַז אֶת תַּלְתַּלָּיו,
מֵיתָר גִּיטָרָה נֶהֱדָר בְּדָוִד שָׁר,
כְּגֹבַהּ אקליפטוסים שֶׁהֶעֱלִימוּ כָּאן קַדַּחַת כְּאֵב.
עַכְשָׁו דָּוִד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ
וְהָאָבָק שֶׁעַל מֵיתְרֵי גְּרוֹנוֹ צִפָּה לְשִׁיר : אַךְ
מוֹדָעָה שָׁם הוּא תּוֹלֶה עַל הַלּוּחַ הַשָּׁחֹר –
"אַהְלָן חֲבֵרִים ! חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה,
אֲנִי מוֹכֵר אֶת הַכִּנּוֹר"...
"לִמְכִירָה כַּן צִיּוּר, מִבְרָשׁוֹת מְשֻׁבָּחוֹת וְצִבְעֵי שֶׁמֶן"...
"לַמְּכִירָה גִּיטָרָה"… "חֻלְצוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת לַהַחְלָפָה בִּלְבָנוֹת"…
"לַמְּכִירָה תֹּם לֵב"… "נְיָר שֶׁל שִׁירֵי רָחֵל"…

כִּי עַכְשָׁו דָּוִד רוֹצֶה לִקְנוֹת דָּוִד חָדָשׁ :
וְהוּא קוֹנֶה אֶת כֶּתֶם הַזֵּעָה שֶׁבְּשׁוּלֵי מִגְבָּעוֹת שְׁחֹרוֹת.
וְנִגּוּנַי בַּיִת אַבָּא נִדְחָפִים מִזִּכְרוֹנוֹ בְּמַרְפֵּקִים שֶׁל גִּנּוּנִים בְּאִידִישׁ.
קוֹנֶה גַּאֲוָה שֶׁל נִרְדָּפִים
אֲשֶׁר יָבוּזוּ לִדְמָעוֹת : שֶׁאֵינָן מְתֻיָּקוֹת לְיוֹם הַצּוֹם.
לְתֹם לֵב… : שֶׁאֵינוֹ נִשְׁלַף בָּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה.

דָּוִד עִם הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת כַּכִּנֶּרֶת בְּמִפְלָס שֶׁלֹּא יִהְיֶה גֵּאֶה עוֹד
וְהַטַּלִּית פִּתְאוֹם הִיא סַרְקוֹפָג
בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ הַנִּטְמֶנֶת בְּדָלֶת אַמּוֹתָיו
שֵׁם מְעַט תדאב : בְּנוֹ הִלֵּל לֹא יִשְׁמַע כִּנּוֹר עוֹד .וּמַה יִהְיֶה עָלָיו ;
עַל מָרְדְּכַי הַקָּטָן שֶׁל אַבָּא מֹשֶׁה שֶׁהָפַךְ לְמֹשֶׁה בְּמִלְּעֵיל,
שֶׁכִּמְעַט רוֹפֵא הָיָה לְנַחְלִיאֵלִים שֶׁבִּשְּׂרוּ כָּאן עקבתא שֶׁל אֶפּוֹפֵּאָה
עַכְשָׁו יִשְׁתֹּק. יִשְׁתֹּק הָרוּחַ. כְּמוֹ דָּוִד. כְּמוֹ מוישה הַחוֹשְׁשִׁים
לְהַגִּיד בְּגַת, "פָּן יַעַלְזוּ החילוינים" –

שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הֵם כָּאן מָרֵי חֲלוֹם מָרֵי כִּנּוֹר
מָרֵי חֲשָׁד. וְלֹא יָעֵזּוּ לְהָלִין
דָּוִד יֵשֵׁב מוּלָם : מוּל לוֹחֲצֵי הַיָּד ומחיכי עֵינַיִם חֲמוּמֵי חֵךְ
בְּרֶגַע חֶסֶד אֲנַגֵּן לוֹ. לְהִלֵּל אֲנַגֵּן. בְּאֵין מֵיתָר לַנֶּפֶשׁ, אֶפְרֹט
עַל מֵיתְרֵי צִיצִית שֶׁאֲנַשֵּׁק בְּחֹם
אֲשֶׁר הָפְכוּ עָלַי שִׁירָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעָה

עַל יְדִידַי שֶׁנִּפְטְרוּ מִן הַכִּנּוֹר, מִסִּתְוָנִיּוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מִן הַכִּנֶּרֶת , מִשְּׁמוֹת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר צִמְּחָה לָהֶם כְּנָפַיִם לִצְמִיחָה
בְּרֶגַע חֶסֶד אֶתְנַחֵם : תַּנָּא רַבָּא , הוֹ , תַּנּוּ רַבָּנָן ,
בֵּין צִבְעֵי ויטראז' שֶׁיָּד בּוֹרְאִי רוֹשֶׁמֶת וּבְחֵן תַּרְהִיב
כְּדֵי שֶׁאַרְגִּיעַ לְמַעַן אָבִין
- - -


יש קרע

אִמִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת
וּבָאָה בַּחֲלוֹם אֵלַי
עִם חוּט וּמַחַט לְתַקֵּן
קֶרַע שֶׁאֵם לֹא תּוּכַל עוֹד
גַּם אִם הִיא תּוֹפֶרֶת מִקְצוֹעִית
וְלֹא בָּנִים .

בָּנִים אֲנַחְנוּ לִתְפֹּר קְרָעִים בְּהַכְלָבָה
אַךְ לֹא בָּנִים אֲנַחְנוּ לְתַקֵּן.
בָּנִים אֲנַחְנוּ לַחְשֹב.
לִתְפֹּר אֱנוֹשׁוּת חוֹלָה בַּמַּחֲשָׁבוֹת.
לְאַתֵּר בַּכּוֹכָבִים
גַּלְגַּל וְאוֹפַן רוֹעֲשִׁים
בַּמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה בְּאֵינְסוֹף הַכְּאֵב

כְּמוֹ בַּקֶּרַע שֶׁקָּרַעְתִי בַּחֻלְצָה
אֲשֶׁר קָרַעְתִי בַּקְּרִיעָה
וּמִן הַדִּין לֹא נוּכַל לְתַקֵּן.
שִׁיר לֹא יְתַקֵּן , לֹא בַּת לֹא בֵּן.

אוּלַי בְּרוּרְיָה בֶּרְטָה הַקְּטַנָּה , בִּתִּי.
אוּלַי סִדּוּר הַתְּפִלָּה הַזֶּה
הַמְּסַדֵּר דָּת עַתִּיקָה בִּסְדַר מַחְשֵׁב.

אִמִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת מִקְצוֹעִית
וּבָאָה בַּחֲלוֹם אֵלַי
עִם חוּט וּמַחַט לְתַקֵּן .

- - - - - - - - - -

וּמָה אֲנִי עֹשֶֹה בְּכָתְבִי שִׁירִים ?

שבט תש"ן


על השינויים הפתולוגיים בציור של אנה טיכו

רַק אַתָּה תֵּדַע מַה יָכְלָה אָנָה טִיכוֹ
לוֹמַר עַל הַשִּׁנּוּיִים הַפִּתְאוֹמִיִּים בַּצִּיּוּר שֶׁלָּהּ
בֶּהָרִים שֶׁל סוֹד אֲשֶׁר עַכְשָׁו חוֹתְכִים בָּהֶם
עוֹרֵק רָאשִׁי לַכִּוּוּן קֶבֶר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא
בַּמּוֹרֵד בּוֹ הִתְנַבֵּא הַזַּיִת הַנִּפְלָא שֶׁל אָנָה
צוֹעֶדֶת אֵלָיו בְּרֶגַע זֶה חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה
כְּפוּפַת רֹאשׁ כְּרַקֶּפֶת בַּיְשָׁנִית
דּוֹחֶפֶת עֶגְלַת תִּינוֹק אֶל הָרִשּׁוּם הַמִּשְׁתַּנֶּה
שֶׁל גִּבְעוֹת יְרוּשָׁלַיִם

יוֹם חֹרֶף רַךְ בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לֹא בּוֹעֶרֶת , לֹא הַזְּמַן,
מַצְדִּיעִים לָהּ נָבַל וַחֲלִילִים וְנִפְלָאוֹת תְּכֵלֶת,
גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם אֲדֻמִּים, רִקּוּד נוֹטֵף שֶׁל
טַלִּיתוֹת עַל חֲבָלִים,
רוּחַ לֹא רוּחַ,
יוֹם קַצֶּפֶת שָׁטָה אֲפֹרָה, רְחוּצָה עִיר.
כְּמוֹ שׁוּב דָּוִד יִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִן הַגַּג, מֵחֲרַכִּים
מַצְדִּיעִים לָהּ אַקְוָרֶלִים, יָרֹק סָגֹל
שֶׁרוֹשֵׁם הַבּוֹרֵא בְּרָאשֵׁי בַּרְקָנִים.
הִיא תַּבְחִין בְּכֶתֶר שֶׁזּוֹכֶה לוֹ דַּוְקָא
הַמַּבָּט הַכָּפוּף –
הַקַּשּׁוּב אֶל הֶעָפָר.

הוֹ , טַהֵר יוֹמָא. טַהֵר גַּבְרָא.
שׁוֹטֵר עוֹמֵד בַּצֹּמֶת מְלַקֵּק גְּלִידָה.





חיסון "חזקיהו לא אמר שירה –
לכן לא נעשה מלך המשיח"

באצבעות חשופות, ציפור
תופסת מוט חשמל אבל
נזהרת להגיד שירה,
אולי בגלל זה
לא נהרגת במקום, כמוני.

חשמל עובר
כשאצבעותי מתגרות במות
כשמתגוררות בעט.


לאחוז
לאחוז לבנים שֶׁל חלום
עלינו
להקים מסד
יהודים מצפון ותימן
כעונות השנה הקרובות זו לזו
אך זרות זו לזו
באין שורש, בהכרת דבר .




הָאוֹר הַיָּפֶה (מצורף תרגום לאנגלית)

הָאוֹר הַיָּפֶה הַזֶּה עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי
אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הָאוֹרוֹת -
אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ
בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת נוֹגַעַת.

אַךְ יָפְיוֹ נוֹגֵעַ בְּעֵינַי


בִּגְלָלֵךְ אֲשֶׁר תֵּלְכִי כָּאן בְּבֵיתִי
מַרְגִילָה אֶת הָרוּחוֹת לְהֵעָצֵר
עַל סַף פִּתְחֵי הַבַּיִת
וּמְעוֹרֶרֶת אֶת יְלָדֵּינוּ וְאוֹתִי
לְהָבְחִין

כֵּיצַד יָפֶה הוּא נָח
גַּם עַל דְּבָרִים חַדִּים שֶׁבָּעוֹלָם
שֶׁמַבָּט רַךְ שֶׁלָּךְ יְעַגֵּל,
אִשְׁתִּי.


מְהַגְּנִיזָה
אָסַפְתִּי
עֲלֵי הַקַּקְטוּס שֶׁיָּבְשׁוּ
וְנִדְקַרְתִּי

יָשַׁבְתִּי וְהִדְלַקְתִּי נֵר אָךְ
מִשְּׁתִיקָה
נִכְוֵיתִי

וּכְשֶׁבָּאת
לֹא שׁוֹשַׁנִּים וָשֶׁמֶשׁ
אֶלָּא חִיּוּךְ וְטוּב שֶׁלָּךְ

אִשְׁתִּי.

הַטַּלִּית

עוֹטְפִים אוֹתִי
פַּסֵיהַ הַשְׁחֹרִים
זֵכֶר לַמְסִלוֹת לְאַוּשְׁוִיץ

פַּסֵיהַ הַשְׁחֹרִים שֶׁל הַטַּלִּית
מַזְכִּירִים עַכְשָׁו
גֶרְמַנְיָה בַּשֶּׁלֶג

הִנֵּה דּוֹהֶרֶת הָרַכֶּבֶת בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת
עוֹטְפִים אוֹתִי פַּסֵיהַ הַשְׁחֹרִים
בִּירוּשָׁלָיִם.



בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית



רוֹן אַדְלֶר

מְשׁוֹרֵר הֵבִין אֶת כְּאֵב הָאָדָם
וְיָרָה בְּרַקַּת הַנְּיָר הַלָּבָן
וְאֵינֶנִּי יָכֹל לוֹמַר לוֹ חַכֵּה -
אַל תְּכַבֶּה אֶת מְנוֹרַת הַנֶּפֶשׁ
מְאִירָה עַל שֻׁלְחָנְךָ
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ בְּמַה הוּא קָרָא
פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא הִדְלִיקוּ בּוֹ עֵרוּת לְיֹפִי
וְלֹא כִּסּוּ אֶת עֶרְוַת חֹרֶף הָאָדָם
הוֹפֵךְ אֶת נַפְשְׁךָ
אֵינוֹ פּוֹקֵחַ אֶת עֵינֶיךָ





בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית

בְּאֵלּוּ הַשָּׁעוֹת כְּבָר
קַלּוּ הַמַּיִם
מַשַּׁק כַּנְפֵי הַיּוֹנָה חָלַף הָלַךְ לוֹ
נוֹתַר גִּבְעוֹל כָּרוּת בַּנֶּפֶשׁ
הַמַּרְעִידָה בְּהִתְקָרֵב עוֹנַת
לִבְלוּב הַזַּיִת

לְבַדִּי עִם קוֹל הָאוֹר
בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית*
לִרְאוֹתְךָ כְּמוֹ שַׁחַר


*ראה מאמרו של הרב יוסף חיים
זצוקלה"ה ב "בן יהוידע" על מסכת ברכות
בעניין משמרת שלישית, אישה מספרת עם בעלה וכו'



לִכְתֹּב

מִי יֵדַע אִם מֻתָּר בְּשִׁיר
כְּאֵב חַד מְנֻקָּד מֻגָּהּ מְדֻיָּק
אִם לֹא חוֹבָה: כְּדִוּוּחַ אֱנוֹשִׁי
שֶׁל הַכְּאֵב הַחוֹרֵת בִּכְתַב מְרֻבָּע
אַךְ מוֹתִיר אֶת הַצְּעָקָה חֲלוּלָה בַּפֶּה
וּבַשִּׁיר הַמַּסְוֶה עֵת נִסִּיתִי לְגַלּוֹת...

עֲרֵמַת הֶעָפָר שֶׁנִּסִּיתִי לַעֲרֹם
עַל הַצֵּל הַמִּלְוֶה אֶת יָדַי הַשְּׁתַּיִם
אֲנִי שׁוֹפֵךְ עַל הַצֵּל עָפָר וְהוּא צָף
בִּכְתִיבָה מְמֻשֶּׁכֶת וְהִנֵּה הוּא עוֹלֶה
הִנֵּה מֵחָדָשׁ חָשׁוּךְ וּמְחַיֵּךְ
בִּתְנוּחָתוֹ הַטִּבְעִית עַל הֶעָפָר,
מִי יֵדַע אִם מֻתָּר

ערב ראש השנה, תשמ"ב



הַחַגִּים הַחַגִּים

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ רוֹשֶׁמֶת בְּבִטְחָה
בְּיַד מְשׁוֹרֵר רוֹעֶדֶת עַל נְיָר,

לַמְּפַקְפֵּק בַּשִּׁיר, כְּמַכִּיר אֶת טֶבַע הַדְּיוֹ
וּמְכוֹנֵן אֶת הֶעָפָר לַהַטְמָנָה חֲדָשָׁה.

בְּמַה לָשִׁיר? לוּ רַק הָעֵץ נָשִׁיר,
צוֹמֵחַ כַּעֲנַף-תַּפּוּז עַל חֻשְׁחָשׁ

כָּךְ כְּבָר הַיָּד מוֹחֶקֶת אֶת ה- 'פְּרִי',
מֵעֹקֶץ הָעֵט מַבְשִׁיל וְנוֹשֵׁר:

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ בְּיַד מֹחָהּ וְטוֹוֶה
שִׁירָה הִיא עֵסֶק מְאֹד מְלֻכְלָךְ.

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ אֶל עֲנָנִים חֲסוּמִים
עוֹד מְעַט וְיַטִּיפוּ כְּאִינְפוּזְיוֹת לִרְפוּאָה.


הטמנה: מושג יסודי בהלכות שבת.


שַׁעַר שְׁלִישִׁי: מִזְמוֹרִים לִירוּשָׁלַיִם



שִׂיחָה מְקוֹמִית עִם יְרוּשָׁלַיִם

מִלִּים אֲשֶׁר אָמַרְתְּ
חִבְּקוּ עוֹלָם,
זֵר הַקּוֹצִים שֶׁיָּצָא מִכָּאן
הִפְשִׁיר שְׁלָגִים בָּאַלְפִּים
הִרְעִיד אֶת הַדָּנוּבָּה הַשְּׁחֹרָה.
הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ, שֶׁפִּתְאוֹם
יָצְאוּ מִמֵּךְ כְּמוּבָסוֹת:

יָצְאוּ מִמֵּךְ נְבִיאַיִךְ שֶׁדִּבְּרוּ בְּלִי תַּחֲנַת מִמְסָר
אֶל שָׁמַיִם גְּלוּיִים,
עַד שׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּפִתְאוֹם – בִּנְחֻשְׁתַּיִם.

מַה אֶעֱשֶׂה בַּמִּלִּים. עַכְשָׁו.
הוֹ, מָשְׁפָּל הַלֵּב,

כְּשֶׁהַמִּלִּים שָׂבוֹת,
אִם כֶּתֶר לְרֹאשָׁן שֶׁל רַקָּפוֹת
מַדּוּעַ הַכֹּל יַבִּיטוּ אֶל עָפָר:
צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,
סִפְרִי כְּתָרִים לְרֹאשׁ מֻשְׁפָּל, סַפְּרִי
בַּמִּלִּים הַמּוּבָסוֹת
אֲשֶׁר עַכְשָׁו מוּל מִיקְרוֹפוֹן פָּתוּחַ

הַעוֹד אֲהַסֵּס?
יַעֲלֶה נָא הַנָּבִיא אֲנִי
מִבּוֹר הַבִּטָּחוֹן הָרֵיק
יְדַבֵּר שׁוּב בַּמִּלִּים שֶׁחָבְקוּ עוֹלָם.
הִנֵּה הַחֶבֶל – עָלֶה!
צִיּוֹן חֶמְדָּתִי, צִיּוֹן תַּמָּתִי.

תִּקּוּן מְעֻדְכָּן

חִסְּלָה אוֹתִי שָׂרָה
יִצְחָק שֶׁלָּהּ
עַל הָעֵצִים הַבּוֹעֲרִים
אֶת חִיּוּכוֹ הַיַּלְדוּתִי מָחַק
מֵאָז
הַלַּבָּה שֶׁל תְּפִלּוֹתַי
אֵינֶנָּה מִתְקָרֶשֶׁת.

הִנֵּה הָרַקֶּפֶת

בְּתוֹךְ הֶעָפָר בּוֹנָה פְּקַעַת
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה
הִיא חֶרֶב מְהֻפֶּכֶת

כָּמוֹהָ אַצְמִיחַ פֶּרַח וָרֹד
לְאַחֵר הַמָּוֶת.




שֶׁקֶט הִלְכָתִי

וְגַם בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ
יֵשׁ בִּי
דְּמָמָה הִלְכָתִית נִדְרֶשֶׁת
אַךְ אֵין בִּי
שֶׁקֶט

"אור שמח", תשמ"ט, יְרוּשָׁלַיִם.



וְזוֹ שֶׁבְּתוֹכִי חוֹמוֹת

אֵיךְ אֶנְשֹׁם עַכְשָׁו
יְרוּשָׁלַיִם חֲדָשָׁה
וְזוֹ שֶׁבְּתוֹכִי חוֹמוֹת?

מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתַי
אֶנְשֹׁם הַמְרָאָתֵּך, יְרוּשָׁלֵם:
כְּמוֹ צִפּוֹר נוֹשֶׁמֶת אֶל תּוֹכָהּ.
אֲנִי רוֹשֵׁם כְּנָפֶיהָ בִּיְּרַקְרַק חָרוּץ
רַק אֲנִי אָבִין
בְּאֵיזֶה דְּיוֹ
לִכְתֹּב שִׁיר חָדָשׁ בְּנוֹצָתָהּ.


בָּעֶרֶב

בְּעֶרֶב כּוֹכָבִים יָפֶה זֶה שֶׁל בּוֹרְאִי
בְּעִיר יוֹנִים אֲשֶׁר שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לָהּ
דִּמְעָה שַׂמְתִּי כָּאן,
לָדַעַת שְׁמִי
עַל אֶבֶן שֶׁיָּכְלָה לִהְיוֹת
אֶבֶן הַטֹּעַן,

לִרְאוֹת אִם יִשְׁתַּקְּפוּ בָּהּ הֶהָרִים,
הַכּוֹכָבִים,
אוֹ יִסְפְּגוּ אוֹתָהּ
הַקּוֹלוֹת אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ מִצּוּקִים,
מֵחֹרִים שְׁחֹרִים
לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדָּיָה.

שְׁקוּפָה תְּשׁוּבַת יְרוּשָׁלַיִם.


נְבוּאָה אוֹדוֹת שְׁקֵדִיּוֹת שׁוֹמְרוֹן


פְּרִיחַת הָעֹלֶשׁ הַתְּכֻלָּה
גּוֹוַעַת שׁוּב, כְּמִדֵּי צָהֳרַיִם.
אֶצְפֶּה כָּאן,
עֵת יִבְעֲרוּ צְמִיגֵי הַזִּכָּרוֹן
עַל כְּבִישֵׁי הַשִּׁכְחָה
וּשְׁקֵדִיּוֹת שׁוֹמְרוֹן

כָּעֳלָשִׁים בְּצָהֳרֵי הַצָּהֳרַיִם.

תשמ"ז, 1987


אַלְמָוֶת

יְרוּשָׁלַיִם נִדְלֶקֶת בָּעֲרָפֶל
יָפָה, וְאִם לֹא שֶׁל מַעְלָה,
הִנֵּה הִנָּהּ:
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבָּעֲנָנִים:

שְׁקֵטָה וּמֻרְכֶּנֶת כְּרַקֶּפֶת
כָּךְ הָיְתָה גַּם אִמִּי,
עַכְשָׁו בַּצִּפִּיָּה
שֶׁאֵין יְהוּדִית מִמֶּנָּה

וַדַּאי לָהּ: בְּיוֹם בּוֹא מָשִׁיחַ
תָּרֵמְנָה הָרַקָּפוֹת רֹאשָׁן
אִמִּי מְכִינָה פְּקָעוֹת בְּאַלְמָוֶת הֶעָפָר

בְּזוֹ הַחַרְסִית הַמַּצְמִיחָה
וְנִדְמֵית
חֵרֶשֶׁת אִלֶּמֶת


י"ח תשרי תשמ"ח, הר המנוחות.




אידיליה

במושב ברק

בַּכֻּתְנָה הַלְּבָנָה כְּיַלְדוּת עֲנָנִית
רָצִים אֶל הַוָּאדִי לִתְפֹּס אֵיזֶה עֹפֶר
לְהוֹכִיחַ לְמִיכַל מַלְכַּת הַכִּתָּה
מִי גִּבּוֹר וְיַרְשִׁים אֶת הַקְּסוּמָה בַּת הַשְּׁמוֹנֶה
יַלְדַּת חֲלוֹם יְרֻקַּת עֵינַיִם.
בֵּין חֲלוֹם בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, לְבֵין קְלִפָּתוֹ -
רָאשֵׁינוּ צָמַח כְּעוֹלֶה מֵעָנָן
כָּל צִפּוֹרֵינוּ נָסְקוּ אֶל שָׁמַיִם תְּמִימִים
בְּמוֹשָׁב בָּרָק, הַשָׁנָה עֲדַיִן 1962,
בְּעֵץ הָרִמּוֹן - עֲדַיִן שָׁרָה הַחוֹחִית בְּסִינָר אָדֹם,
דַּלְתוֹתֵינוּ עֲדַיִן פְּתוּחוֹת, בִּשְׁנָתֵנוּ אֵין פַּחַד:
סַבְיוֹנִים קַטְפָה רוּחַ עִבְרִית וְהִיא חֲדָשָׁה וְצוֹחֶקֶת,
הִגִּישָׁה אוֹתָם זֵרֵי חִנָּם לְפִיו הַצָּהֹב שֶׁל בּוּלְדּוֹזֶר רָעֵב -
זוֹלֵל שְׂדוֹת כַּלָּנִיּוֹת, סוֹבֵא רַקָּפוֹת וּגְבָעוֹת וּבִּין רֶגַע פּוֹלֵט
עִיר חֲדָשָׁה, חוֹשֵׂף תְּפִלִּין, מְגִלּוֹת, גַּלְעִינֵי תְּמָרִים.
לַסַּבְיוֹנִים זְקַנְקַן לָבָן-רַךְ וּלְחָיֵינוּ וְרֻדּוֹת
וּמִיכָל הַקְּטַנָּה סְמוּקָה גַּם חִוֶּרֶת.

הָיִיתִי צִפּוֹר שֶׁחָזְרָה, צִפּוֹר שֶׁתִּפְרַח
מִיַּלְדוּת רֵיחָנִית – כִּמְעַט רֵיחָנִית
הִגִּיעָה עַד גֶּדֶר הַמּוֹקְשִׁים הַמְּקֻשָּׁט
סְרָטִים לְבָנִים, שְׁלָטִים צִבְעוֹנִיִּים
תַּחַת הֲרֵי שׁוֹמְרוֹן – גֶּ'נִין, לֹא רַק
רַעַשׁ הַטְּרַקְטוֹר רָחוֹק נָמוֹג
בְּרַעַשׁ צִפּוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ חַמָּה.

בְּיָדֵינוּ הַקְּטַנּוֹת חֲבָלִים שֶׁפָּרַמְנוּ
בַּסֵּתֶר מֵחֲבִילוֹת הַקַּשׁ הָרֵיחָנִי
שֶׁל "יוּדָה" הַסַּבָּל הַשָּׁמֵן הֶחָבִיב
הוֹבִיל שַׂק תַּעֲרֹבֶת בְּלִירָה וָחֵצִי
עוֹד יֻפְתַּע עֵת יִתֵּן שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל לָאָתוֹן
וְכָל חֲבִילוֹת הֶחָצִיר יִתְמוֹטְטוּ
יְכַסּוּ אֶת כְּרֵיסוֹ מְקַפֶּצֶת וְצוֹחֶקֶת
רָצִים וַחֲבָלִים קוֹשְׁרִים אֶל נִיחוֹחַ
נַבִּיט אֶל הַחֶרְמוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים –
הַתָּבוֹר (עָגֹל כְּמוֹ הַבֶּטֶן שֶׁל יוּדָה)
וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מֵעַל עֲפוּלָה,
חוֹפְרִים אֶת חַיֵּינוּ בַּעֲפַר הַשָּׁקֶט.
מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל רוֹאִים דְּבָרִים רְחוֹקִים.

נַפְתִּיעַ חֲמוֹרוֹ הַנּוֹעֵר בְּשִׂמְחָה
בְּשִׂמְחָתוֹ מַחְרִיד תַּרְנְגוֹלוֹת בַּלּוּל
מְבֹהָלוֹת שׁוֹבְרוֹת פְּרִי בֶּטֶן
בְּרֶמֶז שֶׁלֹּא נַכִּיר כָּעֵת – בְּחֶדְוָה,
מַפְתִּיעָה אֶת אַדְמַת יִזְרְעֶאל הַמָּרוֹקָאִית
עִם עִבְרִית רִאשׁוֹנִית שְׂפַת עוֹלִים עִלֶּגֶת
הֲלוּמַת דונמי סֶלֶק סֻכָּר
בְּתוֹךְ רְגָבִים מַמְתִּיקִים סוֹד בִּדְהָרָה
כִּי מִיָּד נִתְפֹּס - יַדֵינוּ רֵיקוֹת: לֹא מִיכָל וְלֹא עֹפֶר
מִגֶּ'נְיָה הָרוֹמָנִיָּה טַבָּחִית בֵּית הַסֵּפֶר
נַאֲכִיל אֶת הַחֲלוֹם בִּמְעַט בִּשְׁאֵרִיּוֹת,
כְּמוֹ לֹא יָדַעְנוּ שַׁרְווּל אֶחָד מֻפְשָׁל –לָהּ
הִיא מַחְבִּיאָה תַּחְתָּיו מִסְפָּר כָּחֹל.

כָּעֵת מִי יֵדַע מַה תִּבְחַר הָאֲדָמָה
סַסְגּוֹנִיִּים , מַדִּיפֵי חִיּוּךְ, קוֹרְאֵי עֹנֶג
נֵרֵד בַּמִּדְרוֹן שֶׁאֵלָיו הִגַּעְנוּ
צוֹרְחִים , מַפְרִיחִים בְּבֶהָלָה אֶת כֹּל דְּרוֹרֵי הַבַּיִת
מוּזָר כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַבְרִיחַ
אֶת דַּיָּרָיו הֲכִי מְתוּקִים
אִם אַךְ יוֹדְעִים לִצְרֹחַ בְּאַהֲבָה
אִם אַךְ בּוֹנִים אֶת הַקֵּן מִקַּשׁ…
שָׁם לְיַד מוֹשָׁב רָם-אוֹן, הָאֶקָלִפְּטוּס, הַגֶּשֶׁר-
הַמִּדְרוֹן יוֹרֵד וְעָפָר עִם הַקַּשׁ
מִשְׁתַּלְּטִים עַל שׁוּלֵי הַמִּכְנָס וְכִיסֵי הַבֶּגֶד
קוֹצִים דְּבֵקִים בַּדֶּרֶךְ לִלְכֹּד
מִי יִלְכֹּד רִאשׁוֹן לְמַלְכַּת כִּתָּה ב'
לְמִיכָל הַיְּרֻקָה אֵיזֶה עֹפֶר קָטָן.

הַשָּׂדוֹת הִתְאָרְכוּ עַד שׁוּלֵי הֶעָנָן
בְּעִקְבוֹת מִלְחָמָה אַחַת מִתְנַצַּחַת
לַמִּשְׁטָרָה נָסַע יִגָאֵל יָדִין
אֶת מִי הוּא לוֹקֵחַ לַחֲקִירָה? לְסַפֵּר נִתֵּן לוֹ:
"אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שֶׁשֵּׁת הַיָּמִים
רָכַשְׁתִּי קֻפְסַת תְּפִלִּין וּבָהּ כָּל 4 הַפָּרָשִׁיּוֹת.
תְּפִלִּין מֵימֵי בַּיִת שֵׁנִי וְנִתְעוֹרְרוּ בְּעָיוֹת מְסֻיָּמוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְאַמְּתָן בַּמַּעְבָּדָה שֶׁל מִשְׁטֶרֶת יִשְׂרָאֵל .
נָסַעְתִּי בָּרַכֶּבֶת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְאוֹתָהּ מַעְבָּדָה
וּבְכִיסִי תַּצְלוּמֵי תְּפִלִּין אֵלּוּ, אִישׁ זוּלָתִי לֹא רָאָה
וּכְשֶׁעָבַרְנוּ אֶת כְּפָר חַבָּ"ד עָלוּ כַּמָּה אַבְרֵכִים לָרַכֶּבֶת
וְאֶחָד מֵהֶם נִגַּשׁ אֵלַי וְהִפְצִיר תָּנִיחַ תְּפִלִּין - סֵרַבְתִּי - - -"

הוּא סֵרֵב. כְּמוֹ זָקֵן שֶׁפּוֹתֵחַ סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַיָּיו
הַשְּׁכוּחִים הַסְּגוּרִים עִם מַנְעוּל וּמַפְתֵּחַ וְקוֹרֵא:
"שְׁמַע יִשְׁרָאֵל...", לֹא "סוֹד כָּמוּס לַפָּרָה וְלַסּוּס",
אֶלָּא תְּפִלִּין מְדֻיָּק, בֵּן אַלְפַּיִם אִתּוֹ מְשׂוֹחֵחַ,
הוּא לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִיָּד לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה
וְאֶת הֶחָדָשׁ, שֶׁהֻצַּע לוֹ, נִרְתָּע מִלָּשִׁיר
"כְּאִלּוּ כָּל הַפּוֹתֵחַ - כֶּלֶב נוֹבֵחַ", כָּכָה הָיִינוּ,
וּבִירוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה חִפַּשְׂנוּ אֶת מֵעִיף הָעֲפִיפוֹן,
עֲרָבִי, שֶׁיְּהוּדָה עַמִּיחַי עָלָיו הִקְדִּים לְדַוֵּחַ.
מַה תָּפַח אֶת אַדְמַת יִזְרְעֶאל פֶּנְטְהָאוּזִים
הָהָר הָפַךְ אֶת גַּבּוֹ בְּקֶצֶף
וּמִטּוֹת הַבַּרְזֶל – סוֹכְנוּת וּקְלִיטָה
צַמְחוּ וְהָיוּ לְרִפּוּד קְטִיפָה בְּעֵת לַיִל
הֵדֵי יְרִיּוֹת וְאַזְעָקָה שֵׁנִית
נָפְלוּ כְּמוֹ חָצִיר בַּצָּהֳרַיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ הִזְהִירָה בָּבוּאָתֵנוּ בַּמַּיִם
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁרָאִינוּ מֵרֶגַע הַלֵּדָה
וְלֹא יָדַעְנוּ אֲדָמָה אַחֶרֶת: חִיּוּךְ בַּזְבְּזָנִי,
בְּשָׂפָה יְחִידָה, בְּעוֹד שָׁנִים נִשְׁכָּחוֹת, הוֹלְכוֹת
גִּ'ימִי יִפָּצַע מִכַּדּוּרֵי הַסּוּרִים
תַּחַת הַחֶרְמוֹן שֶׁהִבִּיט מִכִּתָּה אָלֶף
מִשְּׂדוֹת הַכֻּתְנָה, מֵעַל גַּג הַלּוּל
בֵּין הַתָּבוֹר (יוּדָה נִפְטָר בֵּינְתַיִם),
לְגִבְעַת הַמּוֹרֶה שֶׁשִּׁכּוּנִים כִּסּוּהָ
וְרָפִי הַתְּאוֹם לְהַפְלִיא לְגִּ'ימִי
הֵבִין פִּתְאוֹם, כָּךְ הוּא סִפֵּר לִי
מַדּוּעַ אוּם כּוּל תּוּם קוֹרַעַת מִטְפַּחַת
בְּאֶמְצַע שִׁיר מְסֻלְסָל וּבוֹכֶה
עֵת יָשַׁב בַּזִּנְזָנָה בִּשְׁבִי מִצְרָיִם
שָׁם יִפְּלוּ שְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ
תִּצְמַח אַחַר כָּךְ בְּלוֹרִית מִתְפָּרַעַת.

מִסְפָּר כָּחֹל לגֶּ'נְיָה עַל יָד חֲשׂוּפָה
כְּמַדְלִיק אוֹר חֵרוּם בַּאֲפִילַת הַמִּקְלָט
נְצָרֵף חוּט לְחוּט, נִשְׁמַע אֶת גֶּ'נְיָה
בּוֹחֶשֶׁת סֻכָּר – לֹא הַמֶּלַח, סֻכָּר
מְאַבֵּד זֶהוּת בַּמַּיִם הַזַּכִּים,
לֹא הִרְגַּשְׁנוּ עֲדַיִן צִמָּאוֹן אוֹ רָעָב
כֵּן, צִפּוֹרֵנוּ נַסְקוּ אֶל שֶׁמֶשׁ מִתַּמֶּמֶת
גַּם הַדִּלּוּל בַּשָּׂדֶה תָּמִים, מִתַּמֵּם:
כָּל עֲשָׂרָה סֶנְטִימֶטְרִים מַשְׁלִיכִים צְנוֹנִיּוֹת
לָתֵת לִצְנוֹנִית אַחַת לִחְיוֹת, לְהַאֲרִיךְ יָמִים.
וּכְבָר 1973. אֲנִי בְּעַצְמִי בְּרָמַת הַגּוֹלָן

חַיָּל בֵּן עֶשְׂרִים, מְחַיֵּךְ, כִּמְעַט חַי.
עַל גַּבִּי מַכְשִׁיר קֶשֶׁר, סַיֶּרֶת אֱגוֹז:
קַבֵּל דִּוּוּחַ - יֵשׁ לִי גִּ'ירָפָה אֶחָד, רְאוּבֵן פּוֹלִיטִי,
אַחֲרֵי רֶגַע " גִּ'ירָפָה " הָפְכָה לְ "נָמֵר".
וְנֶהֱרָג יוּבַל דַּהְבּוֹ, בֵּן מוֹשָׁב לְתִּפְאֶרֶת,
תְּמוּנָתוֹ בְּשָׁחֹר לָבָן מַלְשִׁינָה עַל הַזְּמַן הָעוֹבֵר.
זֶה לֹא יָפֶה לְהַלְשִׁין! אָמַרְנוּ אֵי פַּעַם,
כִּי הַתְּמוּנָה מִתְיַשֶּׁנֶת, לֹא הַדְּמָעוֹת.

עַכְשָׁו גִּ'ימִי מַחְלִים, מְסַיֵּם טֶכְנִיּוֹן
רָפִי מַחְלִים וְגַם אֲנִי כְּבָר שׁוֹכֵחַ
מָתַי אִם לֹא בְּכִפּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
נַרְגִּישׁ כַּמָּה רֵיק בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה
גִּ'ימִי הַמְּהַנְדֵּס יְדַיֵּק לְהַסְבִּיר לִי –
הֲתֵדַע , מוֹטוֹת הַפְּלָדָה עַל גֶּשֶׁר
בְּלַחֲצָם , מְבַטְּלוֹת אֶת מִשְׁקָל הַשְּׁבִירָה
עוֹזְרוֹת לוֹ עַצְמוֹ לָשֵׂאת אֶת עַצְמוֹ
עַל גַּב גּוּפוֹ הַכָּבֵד מִנְּשֹׂא.

- יְדִיעָה בְּמָתֶמָטִיקָה, לֹא סִפּוּר עַל עֹפֶר
הִיא שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁהֶחְלִימוּ
לְחַזֵּק נִדְבָּכִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי
בִּתְמוּנָה זוֹ הוּא עוֹלֶה לַתּוֹרָה, הוּא שׁוֹאֵל טַלִּית
וְגַם הִיא, קְצָת, שׁוֹאֶלֶת.
פַּסִּים שְׁחֹרִים, מִתְעַקְמִים, אִם הִיא כָּךְ מְקֻפֶּלֶת:
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֶעֱרַב לָנוּ כָּל שִׁקְשׁוּק שֶׁל רַכֶּבֶת.

אֶשְׁאַל מַה עוֹשֶׂה עַמִּיחַי
לְאַחֵר הַשִּׁחְרוּר מִסַּיֶּרֶת צַנְחָנִים
אַחַר הַצַּלָ"ש הוּא צָמִית לִצְמִיתוּת
בִּנְיוּ יוֹרְק יֵשׁ לוֹ מְכוֹנִית אוֹ שְׁתַיִים
צְעִירִים עִבְרִיִּים חֲדָשִׁים וְגֵאִים
אָדָם בְּבוֹאֵנוּ וִיהוּדִים מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ
בַּמְּדִינָה גָּדַלְנוּ כְּמוֹ בְּנַעֲלַיִם:
מוֹסִיפִים מִסְפָּר כְּמוֹסִיפִים מַכְאוֹב
כָּתַבְנוּ יַחַד מִבְחָנִים בְּהִיסְטוֹרְיָה
מַעֲתִיקִים זֶה מִזֶּה אֶת תּוֹלְדוֹת הַצִּיּוֹנוּת.

שָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט בַּמּוֹשָׁב הַשָּׁקֵט
יָפֶה לִקּוּי חַמָּה , לֹא לִקּוּי מְאוֹרוֹת
וְכָאן – לִקּוּי מְאוֹרוֹת-כְּבָר חֵלֶק מִן הַטֶּבַע,
בֵּית הַכְּנֶסֶת רֵיק אָמְנָם בְּשַּׁחֲרִית
וּבְשַׁבָּת לֹא תַּשִּׂיג מִנְיָן אוֹ רֶבַע
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם מַרְעִידוֹת וּפוֹסְקוֹת
לֹא, לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן לְשׂוֹחֵחַ
זֶה אֲנִי לְבַדִּי מְדַפְדֵּף בָּאַלְבּוֹם,
אֲנִי אֲשֶׁר בְּרִיחָיו הֵם בְּרִיחוֹתָיו.

אֶבֶן כְּמוֹ קָמָה כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם
סוֹחֲפִים מִסָּבִיב לָהּ טִין לִרְבָבָה
אִילָנָה הָאָחוֹת רוֹשֶׁמֶת כָּרָגִיל
כַּאֲשֶׁר הַקַּרְקַע רוֹעֶדֶת מִתַּחַת לָרַגְלַיִם
וְלֹא צִפּוֹרֵי הָאָרֶץ רוֹעֲדוֹת
בַּחֲדַר הַטֶּבַע הַמָּלֵא פֻּחְלָצִים
בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל אַדְמַת הַסַּחַף
הִיא אֲדָמָה מְאֹד לֹא יַצִּיבָה.
שׁוּב אַזְכִּיר , לֹא מִפְגַּשׁ רֵעִים הוּא
חֲבֵרִים מִשֶּׁכְּבָר , פֹּה אֵינָם נִפְגָּשִׁים
כְּמוֹ קַלֵּי הַזָּנָב הָעוֹזְבִים אַרְצוֹת קֹר
עוֹד שָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט בַּמּוֹשָׁב הַשָּׁקֵט
הַשַּׁלְוָה נִמְסֶכֶת כִּצְפִירַת אַזְעָקָה

בַּמִּרְפָּאָה שֶׁל אִילָנָה הָאָחוֹת הַמְּסוּרָה
רַצִּים לְהַזְמִין תּוֹר בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת אוֹר
שָׁם בֶּאֱמֶת אֵין תְּרוּפָה לְגַעְגּוּעַ
אֲבָל מְלַטְּפִים צַפְרִירִים שֶׁל קֶשֶׁב
זֶה אֲנִי ? אֲנִי? מִי דִּפְדֵּף בָּאַלְבּוֹם?!
מַה גִּלָּה הַזְּמַן, מִי חַיוּ, מַה נִדּוֹן כָּאן?
אַלְבּוֹם עֲמוּס תְּמוּנוֹת, לְכָל תְּמוּנָה פֶּה:

הִנֵּה אֶדְמוֹנְד שַׁחַר - בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן
הוּא חָצָה אֶת הַתְּעָלָה,
אֲנִי אֶת הַסּוּרִים שֶׁחָצוּ אוֹתָנוּ
אֵיזוֹ תְּעָלָה? אֵיזֶה סוּרִים?
הוּא נֶהֱרַג בִּלְבָנוֹן, לְיַד בֵּית-לַחִיָא בְּ-82
הַקָּפֶה הִתְקָרֵר, כְּבָר הַבֹּקֶר אוֹר,
אַדְמוֹרֵי חַיֵּינוּ הֵם דְּלָתוֹת רַב בְּרִיחִים
מַמְתִּינִים לִימוֹת הַתְּחִיָּה הַגְּדוֹלָה בָּהּ נְבָרֵךְ עַל עַצְמֵנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אוֹתָנוּ בַּדִּין,
וְזָן וְכִלְכֵּל אוֹתָנוּ בַּדִּין, וְהֵמִית אוֹתָנוּ בַּדִּין,
וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלָּנוּ בַּדִּין, וְעָתִיד לְהַחֲזִיר וּלְהַחֲיוֹתֵנוּ בַּדִּין:
בָּרוּךְ אַתָּה - אֵין כָּמוֹךָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים!

אֲבָל הַכּוֹס כְּבָר קָרָה וְהַמִּשְׁקָע בַּכּוֹס שָׁחֹר
מוּזָר: אֵיךְ הַסֻּכָּר אִבֵּד זֶהוּת בַּמַּיִם
מוּבָן: מִיכַל יָצְאָה דּוֹחֶפֶת עֲגָלָה,
תִּינֹקֶת בָּהּ, נִצְחִית, חֻמַת עֵינַיִם –
בְּעֵינֶיהָ הַשּׁוֹתְקוֹת יֵחָבֵא אֵיזֶה עֹפֶר
אוּלַי עַד קְצֵה הַחֹרֶף יִרְעַד .

********************************

בגב הספר:

א. ב. יהושוע: יוסף עוזר הוא משורר ודאי, איש ספרות מובהק
ובעל מחשבה אידיאולוגית עצמאית בגישתו ליהדות ולמסורת (16.1.90)
( מתוך המלצתו לאגודת הסופרים)

משה שמיר: שירך כה שייך וטבעי וכה מצומד לפרק הנוכחי, החדש,
שֶׁל השירה העברית בת ימינו כממשיכתה שֶׁל שירת יִשְׂרָאֵ