אני זוכר שבילדותי, בכל בית שאליו הגעתי היה על המדף ספר ושמו "במשעול הצר" של סופר עם שם מוזר: א. א. קבק. לא קראתי את הספר עד היום. מסתבר שאהרון קבק - עיתונאי וסופר ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת לוזאן - היה ממייסדי שכונת בית הכרם שבירושלים ומורה לספרות עברית בגימנסיה רחביה. נפטר ב-1943. כסופר עברי זכה לפופולריות רבה. ספרו החשוב הוא "במשעול הצר" - ספר על חייו של ישו.

הספר סובל מהתבגרותה של השפה העברית לאחר כתיבתו: הוא כתוב בשפה ארכאית, הרבה מילים סתומות בעיני הקורא ויכולתי להישבע לגבי חלקן שכלל אינן קיימות. חבל שלא קם מישהו שיערוך מחדש, לשונית, את הרומן ויחייה בכך את הסיפור המרתק על ישו. הספר מנסה גם לשרטט את דמותו של ישו כאדם, כיהודי, כנביא דתי וחברתי, וגם להציג את הפלוגתא שלו עם היהדות בת-זמנו על זרמיה. כדאי להתגבר על פגעי השפה כדי לצלול לסיפור מיוחד זה

הספר מביא את סיפור חייו של ישוע הנוצרי מנקודת מבט יהודית, והוא אחד הספרים המצויינים שקראתי בעת האחרונה. מדובר ברומן היסטורי הפורש בצורה מורכבת ורגישה דמויות, מנגים ומקומות מתקופתו של ישוע ושל המאבק היהודי בשלטו היווני והרומאי בארץ ישראל.

הדמויות המוכרות מן הברית החדשה - ישוע, יהודה איש-קריות, מרים המגדלית - מקבלות כאן סיפור חיים ועומק. בעט פיוטי ומלא-אמפתיה בורא המחבר, א.א. קבק, דמויות מורכבות, שונות ומעניינות לעין-ערוך מן הכותרות השטוחות שניתנו להן עם השנים: יהודה איש קריות אינו רק "הבוגד", אלא איש מיוסר שהחיים המרו לו ולמשפחתו והוא מתחבט בדרכו בעולם הזה ובעולם הבא, בין החטא והתשובה. מרים המגדלית אינה רק "הזונה" שחזרה בתשובה ומחתה אין זעתו של ישוע, אלא בת-דודו שהחיים גלגלו מחיי איכרות לחיי פאר עירוניים וליבה נקרע בין מלכות השמיים והרגש שמציע ישוע לבין התפתותה לחיי זנונים והדר.

דמותו של ישוע עצמו מרשימה ומעוררת קרבה ואמפתיה. הנער החולמני שמתבגר והופך להיות איש-בשורה, חייו כמי ששונה מסביבתו, יחסיו המורכבים עם אביו, אמו ואחיו, יחס הסביבה אליו - מצד אחד חיבה ואהדה, מצד אחר קטרוג על בטלנותו ועל עמדותיו - את כל אלה מפליא קבק להציג ובורא דמות שלמה, אמינה וקרובה.

"הדיאלוג עם הברית החדשה בספרות העברית הוא מסובך מאוד וטעון משום המעמד הדתי של הטקסט ומשום הירושה הכבדה שנושאים היהודים, ירושה של שנאה ואיום בהמרת דת בשם הדברים הכתובים בה." כך כתבה הפרופסור רות קרטון בלום מן האוניברסיטה העברית בירושלים במאמר בנושא שהופיע בגליון 27 של כתב העת "דימוי",קיץ תשס"ו, אותו עורכת המשוררת חווה פנחס הכהן. ואכן, נראה כי גם לו היה קבק כותב היום את סיפורו של ישוע היה הדבר נחשב מהפכני; בישראל הרוב אינם מכירים את הברית החדשה ואת סיפוריה, וקיימת רתיעה רבה מעצם העיסוק בתחום. נראה כי בשנות החמישים והשישים היתה אווירה אחרת בארץ בה חתרו אנשים למצוא גם בסיפורי הברית החדשה מקור להשראה והזדהות.

הספר מומלץ בחום ראשית כספרות איכותית, מרגשת ונוגעת ללב. הספר מומלץ גם למי שרוצה לקרוא במבט חדש ורענן את סיפורו של ישוע. הצער היחיד שלי הוא שקבק בחר לקצר מאוד את הפרק בסיפור העוסק בגורלו של ישוע לאחר שנתפס; הייתי רוצה מאוד לקרוא גם את דרך הסיפֵּר שלו לדברים הללו.