במוסף של הארץ מתפרסם ראיון עם מחבר הספר .יש שם קטע שמשך את תשומת את לבי ,שמסקנתו :בכתיבת ביוגרפיה הכי ביקורתית מתקיימת הסתרה של עובדות שיכולות ל"צבוע "את דמותו של נשוא הביוגרפיה באופן שלילי . אז מה זה אומר לגבי קריאת ביוגרפיות הכי ביקורתיות ?עד כמה הן ביקורתיות או הולכות רחוק כדי לספר את האמת לאמיתה על הדמות ?!להלן קטע מהראיון שממחיש זאת :
"באחת הסצנות החזקות ביותר בביוגרפיה עבת הכרס של צ'ה גווארה, מופיע תיאור תחושותיו בלילה לאחר שהוציא להורג במו ידיו את הבוגד הראשון בשורות המורדים הקובנים. וכך כתב צ'ה ביומנו:
"המצב היה לא נוח לחברים וליוטמיו, ולכן פתרתי את הבעיה כשתקעתי בו כדור בקוטר 0.32 בצד הימני של מוחו, עם פצע יציאה ברקה השמאלית. הוא גנח מעט ומת. כשרוקנו את כיסיו לאחר שנעצר לא הצלחתי להוריד את השעון הקשור בשרשרת לחגורתו, ואז הוא אמר לי בקול יציב, רחוק מפחד: 'תלוש אותו, חבר, מה זה כבר משנה...' עשיתי כדבריו ועכשיו רכושו הוא רכושי. בלילה ישנו רע, רטובים, ולי היתה קצת אסתמה".

למחרת כתב ביומנו על פעילה יפה של תנועת ה-26 ביולי, שהגיעה אל שורות המורדים: "היא מעריצה גדולה של התנועה, ונראה לי שהיא להוטה להזדיין יותר מכל דבר אחר."

הטקסטים האלה נחשפו לראשונה על ידי מחבר הביוגרפיה, ג'ון לי אנדרסון. במפגש עם קוראים באוניברסיטת תל אביב שנערך בחודש שעבר, סיפר אנדרסון כי הופעל עליו לחץ בקובה לא לפרסם את הקטעים הללו, משום שהם חושפים את צ'ה כקר לב וחסר חמלה. "ציטטתי בדיוק מה שהיה כתוב ביומן", אמר אנדרסון כשנפגשנו למחרת בלובי המלון שבו התאכסן בתל אביב, "למרות שידעתי שזה ירגיז הרבה אנשים."
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1598145

מומלץ מאוד לקרוא את המאמר הבא על מנת לקבל מידה מסוימת של איזון: http://www.tchelet.org.il/article.php?id=501