שעת ערב, לונדון, 1883.
שני אחים יושבים בפאב הומה אדם. שיחת הערב סביב השולחנות ההומים, כמו שיחת היום בלונדון כולה, היא "אי המטמון" המטאור החדש של רוברט לואי סטיבנסון.
האח הבכור מדבר בהתלהבות על הספר החדש, בעוד אחיו הצעיר מסרב להידבק בהתלהבות הכללית.
"אתה פשוט מקנא", רושף הבכור.
"במה יש לי לקנא?", שואל הצעיר ולוקח עוד לגימה מהפיינט שלו. "אני הרי יכול לכתוב ספר יותר טוב אם רק יתחשק לי".
כאן כבר איבד הבכור את שלוות רוחו. "תמיד היה לך פה גדול", הוא סונט באחיו. "בוא נראה אותך".
"אין בעיה", לוקח הצעיר שלוק אחרון וקם מהשולחן. "תן לי כמה שבועות".
לאח הצעיר קראו הנרי ריידר הגרד וכשהוא יצא מהפאב באותו הערב הוא כבר ידע שהוא הולך לכתוב ספר שיהווה את תחילת הדרך של אחד הסופרים האהובים בהיסטוריה הבריטית (וגם עלי:)
הסיפור הזה (שהיה באמת) תמיד ישב לי בראש כשהייתי קורא את הספר הנפלא הזה, שמערב הכל - הרפתקאות, מיתולוגיה, חברות, פחד ובעיקר תעלומה מסתורית בת אלפי שנים. זה אמנם ספר ילדים, אבל כזה שאני קורא גם היום בנשימה עצורה, למרות שכבר הגעתי לא פעם אל העמוד האחרון.
מומלץ מאוד לכל מי שנשאר לו קצת / הרבה ילד בנשמה.

אחד מספרי ההרפתקאות
הגדולים בהיסטוריה!


בספרו, ריידר הגרד תיאר את מסעם של
שלושה חברי משלחת (צייד אמריקאי ושני ג'נטלמנים בריטיים)
אשר יוצאים למסע אל ארץ אופיר האבודה, ששם, על פי המפה שבידם (אשר כתובה בדם) ישנו האוצר הגדול ביותר בתולדות האנושות. בדרך יערבו להם סכנות רבות, כמו חיות טרף וילידים עוינים (ובסוף גם מכשפה אפריקאית בת מאות שנים). ספר מותח ועם הרבה הומור,

שכל אחד חייב לקרוא.