ביקורת ספרותית על אנקת גבהים [1990] מאת אמילי ברונטה

---

כמעט ואינני יודעת כיצד להתייחס לקלאסיקה בסדר גודל שכזה. אולם תמיד דגלתי בכנות, וכזאת אעשה כעת: לא אהבתי. ההרגשה הכללית הייתה מתישה והספר (או התרגום) היו מעט מיושנים, אם כי מובנים. עם זאת, באותה מידה ממש יכולתי לומר שהספר קריא, ככל ספר, אך לא מעניין. לא הפקתי לקחים מהספר, ולא היה בו כל אזכור לתרומה חברתית כלשהו שתרם, או תמורה חברתית עליה התבסס. הגיבורים קשים להבנה ותמיד נראים כקיצוניים למדי, הספר אפוף מסתורין- משהו ועם זאת בנקל ניתן להחזירו אל המדף או המגירה, מפני שאיננו סוחף.
דבר נוסף שלא הקל עליי בכל הנוגע לצליחת הספר הוא עובדת היותו בלתי ידידותי או מתחשב בקורא עצמו, שכן מסתבר כי לסיפור שני מספרים: האחד, מר לוקווד והשני, סוכנת משק ביתו אלן דין. האחד הוא דייר חדש באחוזה עתיקה והשנייה מועסקת ע"י, וסיפורה מדבר בעיקר על שכני אותו מר לוקווד עגמומי. לוקווד, כפי שתגלו במהירה, הוא אדם עגמומי ואפרורי, שכאילו נולד בגילו הנוכחי ואין לו אוצרות זיכרונות מתוקים או מטרה נעלה בחייו. הוא חוקר, באמצעות סיפורה של דין, את תולדות שתי האחוזות השכנות – האחת חווה המיושבת אנשים בלתי נעימים והשנייה אחוזה כבירה בה מסתתר בכור שטן שחור עיניים וקשוח בשם היתקליף, המשמש לו שם משפחה ושם פרטי כאחד, וזהו רק רמז לאישיותו הסבוכה והמרתיעה.
ארצה להשוות את שתי האחיות ברונטה, כאשר קראתי את שתי הקלאסיקות שכתבו: אמילי (ו"אנקת גבהים") אל מול "ג'יין אייר" של שרלוט, שהיא, לדעתי, האחות המצטיינת ביותר מבין השתיים. אומר רק כי כל אחת מהן (והוא הדין גם באחותן שטרם נזדמן לי לעיין בכתביה – אן) מספרת בסיפור הרפאים הטרגי שטוותה בקורי עכביש בעלטה את סיפור חייהן: בתור בנות לכומר עני שנשלחו ללמוד בבית ספר עני ולא ידעו, כאמור, מנוחה או עושר רב בחייהן – לא צפן להן העתיד הזדמנויות רבות, וזהו הבסיס המזהיר לכלל סיפוריהן, באם תבחנו אותם אחד- אחד. המייחד אחת מרעותה הוא האופן שבו הסיפור משתלשל ומרכיבים מסוימים של אופן הכתיבה. בתמציתיות ככל שאני יכולה, אעז לומר שאמילי מקומה היה ונשאר, ככל הנראה, בשירה קודרת, שבה היא באמת מוצאת נחמה (והדבר נראה על פניו בשירתה) ומרגוע מחייה.
אינני חושבת שאחזור אל הספר, אלא אם כן בשפת המקור (שכן התרגום לא כל כך הסתדר לי) מפני שאני מניחה לספר לכשעצמו יש פוטנציאל שלא של מה בכך, אך נכון לעתה עזבנו לפני שעוד הפכתי את אחרון דפיו, ואני עושה זאת בצער.
ואז חוזרת אל ג'יין אייר . . .

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים [1990]